הסכר מתחיל להיסדק: מה חושף בפנינו הקמפיין "עדות בכל יום" של עמותת א־סיוואר?

דליה חלבי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נשים במזרח ירושלים
הטרדות מיניות: הדרישה מנשים לאמת את עדויותיהן, מושיבה אותן באופן אוטומטי על כיסא הנאשמות (תמונת אילוסטרציה למצולמות אין קשר לכתבה) צילום: אוליבייה פיטוסי
דליה חלבי

للمقالة بالعربية: حملة السوار تصدع سد القوة والخوف؟

ב־25 בנובמבר השיקה עמותת א־סיוואר, תנועה פמיניסטית ערבית, קמפיין בשם "עדות בכל יום", במקביל ליום העולמי למאבק באלימות נגד נשים. הקמפיין כלל 16 עדויות של נשים, שעברו הטרדות ותקיפות מיניות, שפורסמו במשך 16 ימים. היו אלה עדויות של נשים שהחליטו לשבור את חומות השתיקה ולשתף בסיפוריהן בפלטפורמה שסיפקה להם עמותת א־סיוואר. הסיפורים והשיתוף עוררו ויכוח חריף, במיוחד ברשתות החברתיות. עמותת א־סיוואר הותקפה קשות משום שבכמה מן העדויות צויינו שמות המטרידים, שחלקם הם דמויות מוכרות ו"נחשבות" בחברה, מקצתם אף בתפקידי הנהגה.

הקמפיין עוסק בכמה מן הטאבואים המושתקים של החברה שלנו ולכן, אך טבעי היה שהוא יעורר ויכוח ודיון עירני. אלה הכרחיים אם ברצוננו לבנות חברה ביקורתית, שעוסקת בבעיות הבוערות בה. עם זאת, הדיון נהפך לאלים , למתקפה משולחת רסן על הנשים שהחליטו להשמיע את סיפורן בקול רם וברור.

היו שהפכו את הנשים לנאשמות וביקש לנקות את התוקפים מכל אשמה. היו שתקפו את א־סיוואר, הגורם שמאחורי היוזמה, והועלו חשדות לגבי מניעיהן של עובדות העמותה: למשל, שהן משרתות גורמים זרים המעוניינים "להפיל" את מנהיגינו הלאומיים. כאשר תוקפים את הקורבן ומאשימים אותו, אלה דברים מסוכנים, שצריכים להדיר שינה מעיני כולנו.

אני סבורה ש"עדות בכל יום" הוא אחד הקמפיינים החשובים ביותר שהושקו בחברה הערבית בשנים האחרונות והשפעתו במה שנוגע לאלימות מינית – עניין מושתק לחלוטין בחברה שלנו – תהיה אדירה. הקמפיין כבר יצר מרחב בטוח ותומך עבור נשים, שבו הן יוכלו לשתף את סיפוריהן ולהשמיע את קולן.

מעשה הגילוי, החשיפה והפרסום הוא מעשה משחרר ממדרגה ראשונה וזהו צורך בסיסי עבור כל אדם שנפל קורבן לתקיפה. זהו גם תנאי הכרחי לכך שהקורבנות יוכלו לחצות את שלב הטראומה ולעבור לשלב הטיפול והריפוי. הקמפיין חורג מגבולות המקובל בכך שהוא יוצר מרחב בטוח לטיפול בסוגיות של אלימות על רקע מיני בחברה שלנו, בלי להתחשב בשיקולי הרווח והפסד המקובלים כאשר הסיפורים נוגעים לדמויות ידועות. המסר היה ברור: המחויבות היחידה היא כלפי הנשים והסיפורים שלהן, וזה לא ישתנה בהתאם לזהות המטריד.

הקמפיין מציב אתגרים גדולים ומציף שאלות קריטיות על משמעות הכוח, הדיכוי, המעמדיות והכיתתיות. אלה משמשים קרקע פוריה לקונפורמיזם, לחנופה ואפילו לגישה הנייטרלית (הפחדנית), ובכלל – להימנעות מהתמודדות.

הקמפיין חשף כי החשבונות החשיבה שונים לחלוטין כאשר התוקף הוא בעל השפעה וזכויות־יתר פוליטיות או חברתיות. לכן הכרחי לנתח את התגובות לקמפיין באמצעות ביטויים כגון: המשטר המעמדי, מבני־כוח ומעמד חברתי. כמה וכמה מהתגובות חשפו את העובדה שזהותו של המטריד ומעמדו החברתי, משפיעים על ההתנהלות מולו.

מטריד ממעמד חברתי גבוה או אחד שמשתייך לאליטה כלשהי, ההתנהלות מולו שונה ב־180 מעלות בהשוואה להתנהלות מול תוקף "רגיל" שאין לו זכויות יתר חברתיות או מעמדיות. דווקא במקרים האלה נשמעו קולות רבים שדרשו ראיות והוכחות, וביקשו לשמוע את תגובת המטריד.

היו אחרים שבאופן שיטתי הטילו ספק בעדויותיהן של הנשים והמטירו עליהן מבול של שאלות כדי שיימצאו סתירות בדבריהן. הניסיונות להכפיף את העדויות הללו לקריטריונים של ראיות והוכחות, של בית משפט, ולדרוש מהנשים ביסוס לעדויותיהן, מושיב אותן באופן אוטומטי על כיסא הנאשמות. זהו ניסיון ברוטלי להשתיק את העדויות ולהטיל דופי במהימנותן.

היו קולות אחרים, טענו שהם מסכימים עם הרעיון אך אינם מסכימים עם הדרך. הם דרשו "רק" להקים מנגנונים שיסדירו חשיפות כאלה. זה הזכיר לי את דיונים בין ערבים ליהודים, כשהיהודי אומר לערבי: "אני מסכים איתך, אבל אני לא מסכים עם האופן שבו טענת את טענותיך". זאת אסטרטגיה המבוססת על יחסי כוח ומטרתה להכניע את הקורבן, לשלוט בו, לקבוע מה לגיטימי ומה לא, ובכך להגדיר את צורת הדיון, סוגו ותוכנו.

הטענות והפרקטיקות הללו אינן אלא ניסיונות השתקה, דיכוי ו"הנדסה" של עדויות הנשים הללו. הן נועדו להכפיף את הנשים לתהליכים שיערערו את הלגיטימיות של עדויותיהן, של סיפוריהן ושל קולן.

הקמפיין נחל הצלחה: הוא יצר אלטרנטיבה משמעותית למבני הכוח, ההגמוניה והשליטה בחברה ואפשר לקיים שיח המבוסס על שיתוף, עזרה הדדית ותמיכה. זהו שינוי גדול. משיח המנציח את שליטת האב או את שליטת המנהיג, שיח המבוסס הטלת מרות ואימה, עברנו לשיח המושתת על סולידריות ועל חשיפה ושבירה של חומות השתיקה וההשתקה.

זאת גם הסיבה לכך ששיקולי רווח והפסד לא שיחקו תפקיד ונעדרו מהשיח קונפורמיזם וחנופה לכוח. המחויבות היחידה כעת היא לעקרונות פמיניסטיים ולערכים אנושיים כלפי נשים ניצולות מפשעי האלימות המינית. הקמפיין והעדויות שנחשפו בו הם בגדר מעשה של עימות בין כוח לאמת (Truth vs. Power), מרד נגד הפחד וגילוי לנוכח מערכות של דיכוי, השתקה והסתרת האמת. אין לי ספק, אפוא, שהסכר החל להיסדק והאמת תגבר על הכוח.

הכותבת היא מרצה במכללת אורנים ובתוכנית חותם

للمقالة بالعربية: حملة السوار تصدع سد القوة والخوف؟

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ