ערבים בהיי-טק זה כבר לא מדע בדיוני

  כּרים  פנאדקה
כּרים פדאקה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סטודנטים ערבים באוניברסיטת חיפה
ערבים: ערבים בהיי-טק זה כבר לא מדע בדיוני, יש כבר קרוב ל ל-6,700 כאלה (תמונת אילוסטרציה) צילום: ירון קמינסקי
  כּרים  פנאדקה
כּרים פדאקה

للمقالة بالعربية: العربي رقم 300 بالهايتك

הפעם הראשונה שראיתי מחשב הייתה בשנת 1996. הייתי בן 11 וביקרתי אצל בן דוד וחבר קרוב. אביו, מורה למדעים בבית ספר יסודי, היה מורה שלי. ראיתי את בן דודי משחק "הנסיך הפרסי". הוא הסביר לי אז שזה מחשב פנטיום 568 – הכי חדש שיש. התלהבתי מאוד מהשליטה שהשיג בן דודי במחשב בזמן כה קצר. חזרתי הביתה וביקשתי מההורים שלי מחשב פנטיום 568. הם לא הבינו במה מדובר, אבל ידעו שמחשב זה משהו מתקדם שיכול לעזור לי בלימודים. נסענו ביחד לטכנאי היחיד בכפר אז, והזמנו מחשב. ספרתי את הימים עד שהגיע הטכנאי והרכיב את המחשב בבית, מסך עבה, מחשב (קופסה), עכבר, מקלדת, ורמקולים, והכי חשוב – כיסוי למסך.

בודדים בכפר ידעו אז מה זה מחשב – הרי רק ב-1970 חובר הכפר לחשמל. כפר קרע, שעם הזמן נהפך מכפר של חקלאים לכפר של אנשי עסקים ואקדמאים, וידוע באחוז הרופאים הגבוה, הוא תחרותי במיוחד. חוץ מרופאים גרים בו גם חברי כנסת, שגריר, מרצים, עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים ואנשי חינוך. בכפר, שנמצא מזרחית לכרכור, פרדס חנה, יש גם בית ספר ערבי יהודי (יד ביד).

שהייתי ילד קטן אבא שלי אמר, "כדי שתצליח תלמד מתמטיקה טוב, ותשלוט בשפה העברית". ההורים שלי שייכים לדור אחראי מאוד, דור שדאג לאפשר לילדים תנאים יותר טובים משהיו לו. אחיותי הבוגרות ממני למדו באוניברסיטת תל אביב. אני זוכר שביום שהיה נהוג לפרסם את ציוני מבחני הבגרות כל הכפר במתח, כולם התעניינו ושאלו מה הבן או הבת קיבלו. אז הבנתי שהדרך שלי זה רק באקדמיה.

מהיום שקיבלתי את המחשב הייתי מרותק אליו. כל יומיים אבא שלי היה מעמיס את המחשב לאוטו ולוקח אותו לטכנאי כדי שיתקן את מה שהרסתי. בסוף למדתי הכל, מחומרה עד תוכנה, ולא הייתי צריך טכנאי. אחרי שנה התחברתי לאינטרנט. אז הבנתי כמה גדול העולם, שאין גבולות ואני אחד מתוך עולם גלובלי חדש, שכולם בו דוברים אותה שפה, שפת המחשב.

את האתר הראשון שבניתי בחטיבת ביניים הקדשת לבית הספר: הכנסתי תכנים שקשורים ללימודים ופרסמתי אותו על לוח המודעות בכניסה לבניין. כמובן שלא הייתה התעניינות, כי לא היה ברור מה זה אתר ולמה זה טוב. כמה מורים הזמינו אותי לשיחת נזיפה. "מה שעשית לא בסדר", אמרו לי, "לקחת שם של אתר קיים זה לא חוקי, תוריד אותו". הם לא הבינו שמדובר באתר שמארח אתרים, והשם של אתר האירוח נשאר בכתובת כי זה אירוח חינמי, ואני לא טרחתי להסביר. מורה אחד אמר שהציון שלי במתמטיקה נמוך מפני שאני מבזבז זמן על המחשב.

להיות רופא זה מאוד נחשב. גם עורך דין, רואה חשבון, מהנדס ומורה. חלק מהמקצועות נחשבו לגבריים, ולכן רוב הנשים הלכו לחינוך כי אפשר לעבוד ליד הבית, או בכפר סמוך. המקצועות האלה היו רצויים מפני שיש בהם ביטחון תעסוקתי – תמיד יש צורך ברופאים, וגם בעורכי דין ורואי חשבון.

ההורים רצו לראות את הילדים שלהם עם תואר אקדמי ביד ופרנסה מכובדת ומובטחת. דברים השתנו מאז. היום כל אם ערבייה רוצה בן או בת שעובדים בהיי-טק עם רכב ליסינג שעליו הלוגו של החברה. זה מרשים, זה נחשב למקצוע מכובד, מאתגר, מביא כסף וגם חושף את העובדים לעולמות רחוקים ומתקדמים.

בתיכון, נרשמתי למגמה מדעית, מחשבים וחשמל אלקטרוניקה. אחר כך הגעתי לשלב המשמעותי בחיים שכל צעיר וצעירה בחברה הערבית מגיע אליו: מה ללמוד? כולם אמרו שאין טעם ללמוד מחשבים כי לא יעסיקו ערבים בהיי-טק, אז הלכתי ללמוד רפואה באיטליה. זה לא החזיק מעמד. אחרי זמן קצר הגעתי למסקנה שאני אלמד רק מה שאני אוהב, וחזרתי הביתה. לא היה קל לחזור מלימודים בחו״ל אחרי תקופה כה קצרה – זה נחשב לכישלון בחברה הערבית. אבל במשפחה קיבלו אותי בחום ואהבה ואמרו לי ללכת על מה שמתאים לי.

הסמסטר הראשון במדעי המחשב ומתמטיקה ב-2005, היה מאוד קשה. השנה השנייה הייתה יותר מעניינת. נגעתי באומנות של המחשבים, הבנתי איך הם עובדים, איך הם בנויים, ואיך לתכנת ברמה טובה.

הייתי בודד. בחוג לא היו ערבים, ולא הייתה קבוצה להצטרף אליה. הסטודנטים האחרים נראו כאילו הם מכירים כבר שנים. רק בשנה השנייה התחלתי לשוחח עם היהודים, שיחות מאוד שטחיות, מאוד זהירות. הרגשתי שהם שקלו כל מלה. הם לא ידעו מה עלול לפגוע בי, ובכלל, הם לא ידעו מה זה ערבי. אם אני חושב על זה, סיימתי תואר ראשון עם חברים שאפשר לספור על אצבעות יד אחת. כיוון ששמרנו על קשר, עם הזמן הרשתות החברתיות התחילו להתפתח.

ב-2007, בשנה השנייה ללימודים, היו כ-300 עובדים ערבים בהיי-טק, 20% מסך הבוגרים באותה תקופה. לא היה עידוד מהחברה הערבית ללכת לעולם ההיי-טק, וזה לא מפתיע. כל מי שהסתכל על האחוז הקטן המועסק בתחום, הבין שהיי-טק זה לא לערבים.רוני פלומן, שהתחילה לכתוב את הספר "כוונות טובות" על ערבים בהיי-טק, שיצא לאור בשנת 2013, וראיינה אנשים מהתעשייה. היא כתבה: "מישהו אמר לי שספר על ערבים בהיי-טק לא יכול להיות ספר עיון, גם לא חוברת; זה פשוט מדע בדיוני".

עכשיו אתם מבינים למה הייתי בלחץ למצוא עבודה מהר ככל האפשר. אבל לא רק מהסיבות האלה. הסיבה העיקרית היא שאני אוהב את התחום. אני פרקטי וסיקרן לגלות מה יש בבנייני הזכוכית המפוארים של חברות ההיי-טק. ועל הדרך רציתי להוכיח שהיי-טק זה לא לערבים או יהודים – היי-טק זה לטובים. עבדתי קשה לפרוץ דרך חדשה שמעט הצליחו בה מסביבתי, וכל מכשול שנתקלתי בו היה דלק למוטיבציה שגדלה כמו כדור שלג.

פעם החסרתי שיעור בלימודים והשלמתי אותו בערב – היה מסלול ערב לאנשים שעבדו ולמדו. הופתעתי לפגוש שם את אמין מכפר קרע. הוא עבד בחברת אמדוקס ובשבילי זה היה נס – ערבי מהכפר שלי, שעובד בהיי-טק. ביקשתי שהוא יעזור לי למצוא עבודה, נדנדתי לו, שיגעתי אותו. יום אחד הוא התקשר ואמר: "ארגנתי לך ראיון באמדוקס".

מה זה ראיון עבודה? מה זה חוזה עבודה? חשבתי לעצמי בדרך. אני מגיע לבניין יפה בצומת רעננה, עם לוגו עצום, מלא אנשים עם תגים, בית קפה במרכז בין הבניינים שם אני פוגש את המראיינת שלי. לא הבנתי למה אני מתראיין בבית קפה – קיוויתי שאני לא מתראיין לעבודה במטבח.

המראיינת, נחמדה ומקצועית, שאלה שאלות וביקשה מעוד מנהלת להשתתף בראיון. אחרי שעתיים היא שאלה אם אני יכול לעבוד במשרה מלאה. חתמתי על חוזה באותו רגע, ונסעתי הביתה.

בדרך התחלתי לחשוב על מה חתמתי בדיוק? איך הסכמתי למשרה מלאה ואני עוד סטודנט? אבל הייתי שמח. באותו יום הצטרפתי לסטטיסטיקה, ונהייתי בערך הערבי ה-300 בהייטק. גם הבנתי אז שחברה מוצלחת היא כזאת שתומכת באנשים שלה.

כבר כמעט 13 שנים אני עובד בהיי-טק ואני מתנדב לקידום ערבים בהיי-טק, ביחד עם ארגון צופן, שעובד יותר מעשור לקידום ערבים בתחום, על ידי בניית קורסים מותאמים ומנטורינג, חשיפה לבתי ספר וחברות בתחום, עזרה בהשמה ועוד. ערבים בהיי-טק זה כבר לא מדע בדיוני – יש כבר קרוב ל-6,700 כאלה.


הכותב יליד כפר-קרע, בוגר תואר ראשון במדעי המחשב ומתמטיקה, סטודנט לתואר שני מנהל עסקים תכנית חדשנות ויזמות בבינתחומי הרצליה (Global MBA).
מהנדס בכיר ומוביל צוות בחברת Salesforce, מתנדב יותר מ 10 שנים לקידום ערבים בהייטק בשיתוף פעולה עם צופן.

للمقالة بالعربية: العربي رقم 300 بالهايتك

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ