שיחה עם רובי ריבלין, בנו של מתרגם הקוראן לעברית

אברהם בורג
אברהם בורג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רובי ריבלין
תרבות: הריבליניזם הוא דרך שלישית בין הבדלנות המתנשאת של העבודה, לבין הבריונות הלאומית צילום: אוליביה פיטוסי
אברהם בורג
אברהם בורג

للمقالة بالعربية: حديث مع روبي ريفلين، ابن مترجم القرآن للعربية

ה"לאומי" של היום – בכל מקום בעולם – הוא לעתים קרובות בדלן, פופוליסט, עם דעות הנגועות בגזענות ממארת, או לפחות התנשאות קולקטיבית על ה"אחר", המיעוט.

לא תמיד זה היה כך. היתה כאן פעם תפיסה לאומית שונה, שאת שארית רוחה וערכיה מייצג נשיא המדינה – ראובן ריבלין. הנשיא הוא דור שביעי לילידי הארץ, בן לאחת מאותן משפחות שהגיעו הנה הרבה לפני הציונות הפוליטית. ממילא השורשים שלו שתולים גם בערוגות אחרות; דשנות ועשירות יותר מהמצאי הימני המוגבל והמביך של היום.

השבוע הנשיא נטל פסק זמן מהאקטואליה וצלל אל זמנים אחרים, עמוקים ומשמעותיים יותר. שוחחנו על הקוראן בחיי משפחתו, על הגשרים הטבעיים בין מרכיבי זהותו: היהודי הלאומי ובן המרחב השֶמי. הייתה זאת שעת חסד של זיכרונות ותקוות וקשה היה להשתחרר מההרגשה כי על פי אמונתו, רבים ממנעולי העתיד יכולים להיפתח לטובה, לוּ רק נדע לקחת איתנו כמה ממפתחות העבר, ולסובב אותם באופן שונה. למשל מפתח הכבוד; זה המכיר ומוקיר את אמונותיו וכתביו של הזולת בן הדת האחרת.

אבא שלו, הפרופסור יוסף יואל ריבלין היה מחוקרי המזרח החשובים ביותר של ימי ראשית הציונות. עבודתו המונומנטלית הייתה תרגום הקוראן לעברית. לא סתם תרגום לעברית המדוברת שהייתה נהוגה כאן בשנות השלושים של המאה הקודמת, אלא לשפה מקראית גבוהה, ששימרה את רוחו הפואטית והנבואית של הנביא מוחמד, ואת כוונותיו המקוריות של הספר הקדוש למוסלמים. כל זאת, בלי שמץ של ויתור על האיכויות הלשוניות העבריות הגבוהות – תולדה פוריה של עשרים שנות שיתוף פעולה בין ריבלין המתרגם הדגול למשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק. תרגום הקוראן הזה שוכן, אחר כבוד, בספריית האקדמיה המוסלמית-סונית החשובה בעולם, אל-אזהר בקהיר.

תורת ריבלין – האב והבן – עומדת על שלש רגליים; הזדהות עמוקה עם הלאומיות היהודית וזכויותיה, שאיפה מתמדת לבנות גשרים יציבים ושילובים תרבותיים משמעותיים בין הלאום היהודי לתרבות הערבית שסביב לו, ומרכזיותה של ירושלים. העיר שהיום היא מוקד העימות בין האמונות והמאמינים, שחייבת להפוך לנקודת מפגש של הבנה ופיוס. "עיר השלום שכבר סבלה ממאות מלחמות בה ועליה", כדברי הנשיא.

ריבלין הבן, הנשיא, גדל בירושלים שונה מזו של היום והוא ירושלמי מזן אחר. הריבלינים היו בני בית אצל הנשאשיבים, והחוסיינים היו בני בית אצל הריבלינים. "אנחנו נשמור עליכם מפני צבאות רומל, אחרי אל עלמיין" הבטיחו להם הפלסטינים. "אל תדאגו", ענה הפרופסור, "מונטגומרי ינצח, לנו תהיה מדינה ואתם תהיו שווי זכויות". גם ירושלים היהודית הייתה שונה. "בבית הכנסת שלנו, בית הכנסת ישורון", סיפר הנשיא, "פרופסור ריבלין ופרופסור לייבוביץ התפללו יחד, עלו לתורה והעבירו, כל אחד בדרכו, שיעורים לבני ובנות הקהילה".

הריבליניזם הוא איפוא תורה עצמאית. דרך שלישית בין הבדלנות המתנשאת של תנועת העבודה, לבין הבריונות הלאומית של חלקים ניכרים בימין ההוא (והזה). הוא ז'בוטינסקאי שמעבר ל"קיר הברזל". הוא מאמין בעוצמה עצמאית יהודית המשתלבת במרחב ולא מתנכרת לו.

"מוחמד דיבר בחיוב על היהודים, למרות כעסו ואכזבתו מהם על שלא קיבלו אותו כנביא" (מהמבוא שלו לתרגום). וגם אנחנו, כדברי ריבלין האב, צריכים להבין איך הספר הזה "איחד בזמנו לכלל אומה אחת שבטים בודדים, מפוזרים ומופרדים מכל רחבי ארץ ערב והוא אשר נסך באומה זו... בחומר וברוח על האנושות במשך מאות שנים. ועדיין לא פג טעם הספר הזה... ערך מיוחד נמצא בו אנחנו היהודים, מתוך שהוא אחת מהיצירות היותר מפליאות של הרוח השמית... כדבר בעתו הוא תרגום הספר הזה לעברית, עתה בהתעורר העם היהודי לשוב אל המזרח אל רוחו ואל חייו", כך הוא אמר בשיחה.

המוטיבציה הזאת של פרופסור ריבלין מניעה גם את בנו הנשיא. "לו אני שר חינוך בישראל היו הילדים דוברי העברית לומדים גם את הקוראן והברית החדשה, והילדים דוברי הערבית לומדים גם את התנ"ך". רק ככה, אם נכיר זה את תרבותו של זה, נוכל לחיות את ייעודנו. "כי כן, נועדנו לחיות יחד. לא נגזר עלינו. זה הייעוד שלנו".

השיחה נערכה בתוכניתו של אברהם בורג "כי באדם אאמין", ברדיו "מהות החיים"

للمقالة بالعربية: حديث مع روبي ريفلين، ابن مترجم القرآن للعربية

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ