משחקת בחול

חאלד מנסור
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ידידת החול
ידידת החול- ראנא א־רמלאווי
חאלד מנסור

للمقالة بالعربية: صديقة الرّمل تنحت المشاعر وتجسد الحكايات

בחצר החול הקטנה של ביתה, עומדת העזתית ראנא א־רמלאווי בת ה 23 ומשחקת בחול, לאחר שפיזרה עליו מים כדי שיירטב  ויהפוך לנוח לעיצוב. היא מפסלת ראשים, גופים, עיניים ואפים, מקצתם זועקים ואחרים שמחים.

חברתו הצעירה של החול אינה נלאית מן הפיסול בחול לאורך כל היום ולוקחת לה רק כמה דקות של הפסקה שבה היא שותה כוס קפה ואוכלת חתיכת שוקולד. בלילה, בשנתה, ממלאות הדמויות המפוסלות שלה את חלומותיה.

היא אומרת: "לאהוב משהו זה להצטיין בו ושהוא יתפוס את מירב זמנך. מאז ילדותי אני אוהבת את החול". מאז שהייתה ילדה קטנה, אהבה ראנא לשחק בחול ובהמשך לפסל בו. היא פיסלה דמויות קטנות, יפות ומופלאות. כל זאת השתנה כשהתבגרה וסר חינו של החומר בעיניה. "התחלתי לחשוב על פיסול בממדים גדולים והדמויות הקטנות כבר לא ביטאו את כל רגשותיי ומחשבותיי".

היא יצאה לטבע והחלה להתבונן סביבה. היא ידעה בוודאות שתמצא דבר מה שיגרום להתפוצצות אמנותית בתוכה, שהרי הטבע לא מאכזב את אוהביו.

היא מספרת: "חוויתי שמחה בלתי רגילה כשפיסלתי את הפנים ואת החפצים. כשאני מפסלת אני בפסגת האושר, אני זוכרת שאחרי שסיימתי לעבוד על הדמות המפוסלת הראשונה שלי. אמא שלי הייתה המומה ואמרה לי שאני חייבת להמשיך בכך.

רנא עיצבה בעצמה את הנטיות האמנותיות שלה. במקור היא לא למדה אמנות ולא שאבה מידע מספרים. הדברים רק הפכו קשים יותר כשהחלה לפסל רעיונות ורגשות. היא אמרה: " חששתי לאחי שנפצע ברגלו מכדור דום־דום של כוחות הכיבוש הישראליים באזור הגבול. רגלו כמעט נקטעה, אבל לבסוף הוא ניצל מקטיעה בדרך נס. בכיתי רבות בשל פציעתו וכאביו, והתחלתי להביע את רגשותיי על החול".

זו הייתה דמות החול המפוסלת הראשונה של ראנא, שייצגה סוגיה שלמה ורגשות עזים. אחריה, היא פיסלה פסל של גבר מחבק תינוקת. "זהו אבא שלי המשותק ואני היא התינוקת שחיבקה אותו, כפי שרציתי לעשות תמיד אך לא עלה בידי בשל מצבו הבריאותי של אבי".

האמנות התפתחה בחייה של ראנא והחלה לתפוס את מירב זמנה ואת מירב מחשבותיה. מיד לאחר שהיא מסיימת לפסל מחשבה ולהעביר את המסר שלה לעולם, היא הורסת את פסל החול ומפסלת באותו החול מחשבה חדשה. אין מנוס מכך. היא מסבירה: "חצר ביתי אינה רחבה די הצורך לפסל פסלים ולהותיר אותם שלמים ולכן אני מכינה יצירה מחול שתובעת ממני את כל מרצי וזמני ואז אני הורסת אותה במו ידיי או שהיא נהרסת ממי הגשמים".

ומוסיפה: דמות החול המפוסלת נהרסת אבל המסר נותר בתודעה ולא מתפוגג. לכך בדיוק אני מכוונת תמיד – להעביר לעולם את המסר שלי ואת המסר של העם שלי בעזה הנצורה ובפלסטין בכלל".

באחת מעבודותיה, פיסלה ראנא את דמותו של הצלם הפלסטיני הצעיר מועאד' עמארנה, כשידו מונחת על עינו, שאותה איבד מכדור שירו לעברו כוחות הכיבוש כשסיקר את האירועים. היא מספרת: "תחושות הכאב, העוול והדיכוי מילאו את לבי ואת ליבו של כל מי שראה את המקרה וביקשתי לפסל את סיפורו של עמארנה באמצעות החול הזה. העיתונאי הזה אינו שונה מאחי שנפגע ברגלו".

ראנא לא מפסלת אך ורק דימויים וסיפורים של כאב אלא גם סיפורים של חוזק ושל תקווה. כדי להמחיש את החוזק הזה, היא פיסלה דימוי של עזה כאישה היולדת לוחמים, יושבת כשסביבה עשרות תינוקות שזה עתה נולדו. את כל אלה היא פיסלה בחול הרטוב באמצעות ידיה ובאמצעות ענף דק בלבד.

כדי להמחיש את התקווה, פיסלה האמנית משפחה מורחבת ועל פני כל בניה היא ציירה חיוך ברור, חרף עוניים הברור ובגדיהם הבלויים. בכך היא ביקשה להעביר מסר שלפיו ההון הגדול הוא החיוך ולא הכסף.

כאשר מפסלת ראנא דמות חדשה, היא כבר משתוקקת לפסל דמות אחרת, למרות הכאבים שהיא חשה בגב, בחזה ובשוקיים לאחר השלמתו של כל פסל.

חרף הצטיינותה באמנות הזו ובאמנויות אחרות, ראנא מקווה כל העת לזכות בהכשרה מקצועית בידי מומחים ואמנים מחוץ לארץ ולהשתתף בתערוכות בינלאומיות באופן שיאפשר לה לטפח את כשרונותיה עוד ועוד.

הכותב תושב עזה

للمقالة بالعربية: صديقة الرّمل تنحت المشاعر وتجسد الحكايات

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ