בעלי צרכים מיוחדים- נספח קצרצר במצע של המשותפת

עלי חיג'אזי
עלי חיג'אזי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נכים בתמונה
בעלי צרכים מיוחדים: ממש כשם שהרשימה המשותפת מייחדת סעיף לנשים עליה לייחד סעיף לבעלי הצרכים המיוחדיםצילום: תומר אפלבאום
עלי חיג'אזי
עלי חיג'אזי

للمقالة بالعربية: المشتركة تُهمش ذوي الاحتياجات الخاصة

הרשימה המשותפת התייחסה לנושא בעלי צרכים מיוחדים בנספח קצרצר ולא כנושא מרכזי ובולט. בואו נקרא יחד במצע המפלגה: "הרשימה המשותפת תפעל לחקיקת 'חוק יסוד: זכויות חברתיות' שיבטיח חיים מכובדים לכל אזרח ויבטיח את זכויותיו החברתיות [...] ולבעלי צרכים מיוחדים בכל התחומים, לרבות מניעת אפליה על כל סוגיה בכל הנוגע לזכויות חברתיות וכלכליות [...] במיוחד בתחום שירותי הבריאות והשירותים הניתנים ל[...] ולבעלי צרכים מיוחדים".

השיח הפוליטי של הרשימה המשותפת מדבר באריכות על שוויון, על פעולה להבטחתו וגם הבטחת צדק חברתי. מדובר שם על חקיקת חוקים למניעת אפליה, על תכנית לימוד על ערכי הדמוקרטיה וערכי זכויות האדם והאזרח, ועל ביעור כל צורות האפליה והגזענות. ובכל זאת סוגיית בעלי הצרכים המיוחדים אינה זוכה למענה מספק. שומה על הרשימה המשותפת להקדיש סעיף ייחודי במצע שלה לבעלי הצרכים המיוחדים ולעסוק בנושא זה בהרחבה, לרבות עיסוק בדרכים לאכוף הנגשה יעילה לטובתם, ולשלבם בחברה, בשוק העבודה ובמערכת החינוך.

ממש כשם שהרשימה המשותפת מייחדת סעיף לנשים עליה לייחד סעיף לבעלי הצרכים המיוחדים, שהרי שתי הקבוצות נרדפות. נשים בעלות צרכים מיוחדים פגיעות כפליים, באופן שחושף אותן להצקות בציבור ומגיע למצב בו הן נמנעות הלכה למעשה לצאת מן הבית.

בעלי צרכים מיוחדים בחברה הערבית בישראל, כמו אלה בחברה היהודית, סובלים מצורות שונות של הדרה, אלא שבשל השתייכותם הלאומית הערבית, הם חשופים לה כפליים. בשונה ממקביליהם היהודים, ערבים בעלי צרכים מיוחדים מתמודדים עם מחסור בשירותים מיוחדים המותאמים לצרכיהם ועם קשיים רבים בהשגתם של שירותים אלה, ובייחוד פערי השפה שכן רוב השירותים, אם לא כולם, זמינים רק בשפה העברית. קושי בגישה לשירותים בסיסיים מגביל את יכולתם לממש את עצמם ומקשה על שילובם בחברה, באופן שבו יוכלו לעבוד ולתרום לה.

על כן, על הרשויות המקומיות הערביות לספק את השירותים הבסיסיים האלה עם ההתאמות הנחוצות – תשתיות (כבישים, מדרכות וכו'), תחבורה ציבורית ואמצעי הנגשה למבני ציבור ולמבני שירותים (חניה לרכבים מיוחדים, שילוט, מעלונים חשמליים וכו').

למרבה הצער, למרות שחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נחקק בשנת 1998, מצבן של רוב הרשויות הערביות עדיין ניתן לתיאור בהקשר זה כקטסטרופה. גם ללא ההתאמות הנדרשות, התשתיות בהן עלובות. לא ניתן לנקות מאשמה חלק מהרשויות המקומיות עצמן, שנבחרו בהצבעות משפחתיות בשם אינטרסים משפחתיים או פרטיים, ולא כדי לתת שירות ולפעול על פי האינטרס הציבורי.

במסעות הבחירות לרשויות המקומיות אין כמעט זכר להתייחסות לבעלי הצרכים המיוחדים, מה שרק ממחיש את הדחיקה המתמשכת של קבוצה זו לשוליים. לצד הרשויות, לא ניתן לנקות את המדינה מאשמה על כך שהיא שאינה מייחסת כל חשיבות לפיתוח היישובים הערביים ובהרחבת שטחי השיפוט שלהם, מה שהופך  את הטיפול בכבישים לצורך הנגשתם לבעלי צרכים מיוחדים, למשימה בלתי אפשרית.

מבחינה כלכלית, אם יוכלו בעלי צרכים מיוחדים לעבוד ולהגיש מועמדות למשרות שונות מכל הסוגים, על בסיס שוויון הזדמנויות הדבר גם יסייע לפיתוח הזהות והאישיות ולתחושת תרומה לבניית החברה ולצמיחתה הכלכלית של המדינה. אלא שהמעסיקים לא קולטים לעבודה את בעלי הצרכים המיוחדים בשל סיבות שונות ומשונות, כגון "אי התאמה" או לכאורה מהחשש מפני פגיעה גופנית של אותה אוכלוסייה במהלך העבודה. ובשל העובדה ששיעור האבטלה בחברה הערבית גבוה מאוד, והמובטלים מתחרים על כל משרה פנויה, הסיכוי שבעלי צרכים מיוחדים יועסקו במשרות אלה נמוך מאוד.

לא ניתן לראות בחברה הערבית סביבה תומכת לבעלי צרכים מיוחדים. איש אינו רואה אותם כשווים בזכויותיהם וחמור מכך: לכמה רשויות מקומיות (כך על פי דו"ח של ארגון ג'וינט) אין מידע על בעלי צרכים מיוחדים באזור השיפוט שלהן. כל אלה הם אינדיקציות חזקות מאוד להדרה שממנה סובלת קבוצה זו. הדו"ח מראה כי רבים מבין בעלי הצרכים המיוחדים הערבים חשים חוסר ביטחון עצמי, פחד, קושי להאמין בעצמם וביכולותיהם, ומרגישים שהם מטרה קלה ללעג ולהשפלה.

העובדה שהם חיים בחברה שאינה מקבלת את האחר כשם שראוי היה שיהיה, רק מחריפה את מצבם בייחוד בתחומים כמו נישואין, קשירת קשרים חברתיים, חוסר תמיכה, לדבריהם, ממשפחותיהם והתחושה שהם מהווים עול וחרפה על המשפחות עד כדי כך שמסתירים אותם ומבודדים אותם.

אני סבור שהעובדה שבעלי הצרכים המיוחדים סובלים כפליים משאר החברה הערבית בישראל, מעידה על כך שהם גם נתבעים להקריב כפליים כדי להשתלב במרקם החברתי. בשל כך, חובה על החברה הערבית, המוסדות הרשמיים ובעלי הכוח להטמיע כלים מעשיים שיקלו על השתלבותם על בסיס עקרונות השוויון, כבוד האדם, הצדק החברתי ושוויון ההזדמנויות.


הכותב סטודנט למשפטים באוניברסיטאת בר- אילן

للمقالة بالعربية: المشتركة تُهمش ذوي الاحتياجات الخاصة

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ