מהן ציפיותינו מן הרשימה המשותפת?

שאהין נסאר
שאהין נסאר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ראשי הרשימה המשותפת, בספטמבר
בחירות: חברי הכנסת הערבים, אינם קוסמיםצילום: אמיל סלמן
שאהין נסאר
שאהין נסאר

للمقالة بالعربية: ماذا نتوقع من القائمة المشتركه؟

טועים רוב הבוחרים הערבים שחושבים שנבחרי הכנסת הערבים הם קוסמים שיכולים לעשות את אשר ירצו. אולם בהעדרם של בכירים שביכולתם לשפר את מצבה של החברה הערבית, רף הציפיות מהם עולה בהתמדה.

קרובת משפחה ניגשה אליי לפני שבועיים לאחר שקראה ידיעה על היעלמותה של אישה מבאקה אל־גרבייה בפריז. רגשותיה האנושים הניעו אותה לסייע באיתורה של האישה שעקבותיה אבדו. הדבר נובע מהבנתה שהתנהלותן של הרשויות שונה מאוד כאשר מדובר באזרח יהודי שעקבותיו אבדו. ואכן, חלפו ימים והפרשה לא זכתה לכיסוי עיתונאי כלשהו באמצעי התקשורת הישראליים המובילים. במקביל, ניכר גם סוג של קיפאון בתגובותיהם של חברי הכנסת הערבים. הרי חוץ מגינוי והודעה ששלח ח"כ יוסף ג'בארין למשרד החוץ, לא נקטה אף מפלגה פוליטית ערבית צעדים ממשיים.

קרובת המשפחה שלי ביקשה ממני להזיז דברים, לדרבן את חברי הכנסת של הרשימה המשותפת להיחלץ לאיתורה של אותה אישה. אמרתי לה שאין ביכולתה של הרשימה המשותפת לארגן משלחת חיפוש אחר האישה שנעלמה, ולמעשה, אין ביכולתה לעשות הרבה בעניין זה.

ולמרות הבנתי זאת, הרי מחובתם של חברי הכנסת הערבים להניע את משרדי הממשלה השונים לפעולה, והם בהחלט רשאים להעלות שאילתות לשרי הממשלה מעל בימת הכנסת. אבל מה שמסבך את המצב הוא המציאות הפוליטית הנוכחית והשיתוק בפעולת הממשלה הזמנית ומשרדיה. חברי הכנסת של הרשימה המשותפת נקטו בימים האחרונים צעד נוסף כדי לשבור את הקיפאון והפגישו את משפחתה של האישה הנעדרת, לוטפייה א־זבאד, עם נציגי משרד החוץ.

הדבר חוזר על עצמו מחדש תמיד בדיונים פוליטיים עם חברים וקרובי משפחה שאינם יודעים כי גבולות המשחק הפוליטי ידועים מראש וכי גם יכולותיהם של חברי הכנסת הערבים מוגבלות. לחברי הכנסת הערבים יש השפעה גדולה על הפעולה המקומית ועל קווי מדיניות ספציפיים שיש בכוחם להשפיע על החברה הערבית. ראיה מובהקת להשפעה זו הוא המאבק נגד "חוק קמיניץ" (להחמרת האכיפה נגד עבירות בנייה) שהגיע בימים האחרונים לרגע מכריע בין הצדדים הנאבקים – חברי הכנסת של הרשימה המשותפת המתנגדים לו מצד אחד, ואלה המעוניינים בחוק, אבל רק על קבוצה מסוימת (ערבים) תוך החרגתה של קבוצה אחרת מתחולתו.

ביום שני (30.12.19) התפוצץ דיון בוועדת הכספים של הכנסת, שאליו הוזמנו חברי הכנסת הערבים ל

דיון על תיקון מס' 116 לחוק התכנון והבנייה (המוכר בשם "חוק קמיניץ"). לאחר שחברי כנסת שונים ביקשו מחברי מפלגות הימין (מיקי זוהר וקטי שטרית מהליכוד ונציגי הבית היהודי) להקפיא את התיקון לחוק רק ביישובים יהודיים, כשהתברר שהוא תקף לכל המבנים שנבנו בלי רישיון, והושתו בגינו קנסות גבוהים על חקלאים יהודים במושבים.

ההיגיון הבריא מחייב, אמנם, שמה שיקרה בשלב הנוכחי הוא שהחוק בתצורתו הנוכחית יוקפא עד לאחר הבחירות, כאשר תוקמנה ועדות ייעודיות בכנסת. חברי הכנסת הערבים דורשים להקפיא את יישומו של התיקון לחוק באופן מלא, וקוראים לתת היתר למבנים ובתי מגורים שנבנו על אדמות פרטיות ביישובים הערביים. ההתעקשות על דרישה זו נובעת מכך שוועדות הבנייה והתכנון לרוב דוחות את הבקשות להיתרי בנייה ואף מסרבות להרחיב את שטחי הבנייה בתוך היישובים הערביים.

יצוין כי חברי הכנסת הערבים התנגדו לחוק זה בעבר, במהלך מספר דיונים בוועדות הכנסת השונות אך לבסוף החוק אושר בתאריך 5 באפריל 2017. עם החלתו, יאפשר "חוק קמיניץ" להשית קנסות מינהליים על אלה העוברים על חוקי התכנון והבנייה בלא שום צורך לניהול הליכים פליליים, וכן יקל על תהליך קבלת צווי הריסה.

לפני כמה שבועות ארגנו חברי הכנסת של הרשימה המשותפת ועידה בכנסת, בנוכחות בכירים מכמה משרדי ממשלה, במטרה לשכנע אותם להקפיא את החוק.

עוד בעניין עבודתם של חברי הכנסת הערבים: רבים מצפים מחברי הכנסת של הרשימה המשותפת שימנו את בניהם למשרות במשרדי הממשלה השונים, ישפרו את היחס אליהם וכיו"ב. אלא שבמציאות, אין לחברי הכנסת הערבים כל קשר למכרזים ואין להם זכות להתערב במדיניות המינויים הממשלתית. הבעיה בזירה הזאת היא בראש ובראשונה אנחנו, כחברה, שמוסיפים להאמין – גם בראשיתה של שנת 2020 – שיש מקום לפרוטקציוניזם. יש להזכיר כי כמה חברים במפלגות סמכותניות השתמשו בעבר במנגנון זה כדי למנות אנשים בתמורה לשירותים או בתמורה להצטרפותם למפלגה שבה הם תומכים.

מינויי־חברים לתפקידים בצומתי קבלת החלטות במשרדים ובמוסדות ממשלתיים עלולים רק למנוע מינויים ראויים והוגנים המבוססים על כישורים וניסיון, ועלולים להזיק לא רק לתפקודם של המשרדים אלא גם למוניטין של החברה הערבית.

המפלגות הערביות פעלו במשך השנים – לעודד את משרדי הממשלה לאפשר לבני החברה הערבית להשתלב בשורותיהם ולהגדיל את מספרם של העובדים הערבים כדי שיהלום את שיעורם באוכלוסייה. משרד הבריאות הוא המשרד ההוגן ביותר בכל הנוגע לשיעור הערבים מבין עובדיו – 12%. בשאר משרדי הממשלה השיעור אינו מגיע אף ל־3% וממש שואף לאפס במשרד החוץ ובמשרד הביטחון, משום שאנחנו, הערבים, מסרבים לקחת חלק בהלבנת הכיבוש.

אז למה אנחנו מצפים מחברי הכנסת שלנו?

אנחנו מצפים מהם בדיוק למה שהם עושים כעת: להעלות את הבעיות שלנו בפני משרדי הממשלה השונים ולשכנע את הבכירים במשרדים אלה לפעול לפתרון אותן בעיות. אנחנו מצפים מהם להיות החוליה המחברת בין הציבור הערבי לבין מקבלי ההחלטות; להיות הקול שלנו, כמיעוט מדוכא, מול הגורמים השונים – קולו של המיעוט הערבי המתנגד לכיבוש; ולהילחם בכל כוחם במדיניות הגזענית בפלטפורמה הפוליטית החשובה של הכנסת.

הכותב הוא עיתונאי

للمقالة بالعربية: ماذا نتوقع من القائمة المشتركه؟

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ