עם "הערבי" או בלעדיו - השמאל הציוני מנוכר לערבים

סלים בריק
סלים בריק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עיסאוי פריג' בכינוס של מרצ בינואר האחרון
עיסאוי פריג' בכינוס של מרצ בינואר האחרוןצילום: תומר אפלבאום
סלים בריק
סלים בריק

للمقالة بالعربية: مع "العربي" أو دونه- يتنكر اليسار الصهيوني للعرب

סערו הרוחות בקרב כמה ממצביעי מרצ הערבים לאחר ש"הנציג הערבי" נדחק למקום ה-11, הלא ריאלי. אפשר להבין את הכעס בסביבתו של ח"כ עיסאוי פריג', שההחלטה הזאת פוגעת בו אישית, אבל על מה יצא קצפם של כלל האזרחים הערבים על מרצ?

בבחירות הקרובות לא יהיה אף ח"כ ערבי במפלגה ציונית. מפלגת העבודה ויתרה מזמן על ייצוג הערבים ואינה רואה את עצמה מחויבת למחוז הערבי שהצטמק עד כדי שבריר האחוז. ברשימה המשותפת נותר רק יהודי אחד, ח"כ עופר כסיף. עולה השאלה, מה המשמעות של צעדים אלה של הפרדה כמעט מוחלטת בין ערבים ליהודים בזירה הפוליטית.

לצעדים אלה יש משמעות מרחיקת לכת מבחינת הקרע ההולך ונפער בין יהודים לערבים בתחומים רבים. יש בצעדים כאלה יותר מהיבט סימבולי שממנו ניתן להקיש לגבי הלכי רוח בדלניים. הם משקפים קרע הולך ומעמיק שמעמיד בספק את האפשרות לקיום משותף ולו ברמה המינימלית במדינה, בין "השבט היהודי לשבט הערבי" כדברי הנשיא.

צעדים אלה יכולים להפתיע רק את אלה השבויים בדימויים ומסתנוורים ממראית עין ולא מהמהות. מה שנהוג לכנות "השמאל הציוני" מעולם לא היה פתוח ומחובר לציבור הערבי ולבטח מעולם לא היה הוגן כלפיו, בניגוד לרטוריקה החלולה שהוא מרבה להשתמש בה בזכות השוויון וכו' וכו'. אם נתבונן בשני המעוזים החזקים ביותר של השמאל הציוני – האקדמיה והתקשורת – שהם גם האפקטיביים ביותר לעיצוב החברה, נראה שם מגמות של אפליה, הדרה ואפילו גזענות כלפי הערבים. רטוריקה ופוסטים ליברליים בפייסבוק לחוד, ומציאות עגומה לחוד. 

כל אלה המייחסים לעצמם ליברליות נאורה מסתפקים בהפגנתה בסוגיות הנוגעות אליהם ישירות כמו זכויות הלהט"בים ולעתים, באופן סימבולי, גם בעניין היחס לאתיופים. באשר לערבים, שהם המיעוט המופלה, המודר והמושמץ כל העת ללא הרף, אזי אין שום עניין אמיתי בהם או בזכויות שלהם. בשביל הערבים יהודים לא ייאבקו ביהודים, אפילו לא ברב פרץ שבריאיון שבו פגע בלהט"בים הוא הצהיר גם על רצונו לקיים משטר אפרטהייד. זה לא זכה להתייחסות מהנאורים הליברלים בעיני עצמם. 

אם נחזור לייצוג הערבים במפלגות הציוניות – מלכתחילה ייצוג הערבים במפלגות הציוניות לא נועד לקדם אותם, אלא רק לספק מראית עין של ייצוג, ובתנאי שאותו נציג ישלם את דמי מינויו למפלגה במטבע של קולות בקלפי. יותר משהנציג נועד לשרת את האוכלוסייה שהוא מייצג כביכול, הוא נועד לספק למפלגה את הלגיטימציה השלטונית כמפלגה שאינה מפלה את הערבים. זאת, אפילו כשהוא עצמו ידע שהייצוג הזה רק יחזק את אפליית הערבים בדיוק בגלל שלמפלגה יש אליבי בדמות ח"כ ערבי ברשימה. אם נבדוק את הממשלות שהיו הכי מפלות כלפי מיעוטים בישראל, נראה שבהן היו נציגים ערבים שלא יכלו להשפיע על מדיניות הממשלה ואפילו לא על מדיניות המפלגה שהיו חברים בה.

לכן אין להזיל דמעה על אובדן מה שממילא לא היה אמיתי ולא מהותי, אלא פסאדה של דמוקרטיה, מראית עין של שילוב, והונאה של ציבור הבוחרים הערבים. מפ"ם שקידמה את הייצוג הסימבולי משנות ה-50 ומפלגת העבודה שהלכה בעקבותיה (עד 1973 אסרה העבודה על הצטרפות ערבים לשורותיה והסתפקה ברשימות המיעוטים חסרות התוחלת). מפ"ם הייתה אמונה על "שיבוץ הערבי" במרצ ותמיד דאגה לגייס אישיות אלמונית ולא מנהיגותית, תוך חתירה לגיוס האלקטורט הערבי. בכך אין חדש.

אולם זו בכל זאת מתנה יאה לרשימה המשותפת. באפריל 2019 הצביעו עשירית מהערבים למרצ. הם סברו שהמפלגה באמת דוגלת בקיום יהודי-ערבי משותף והאמינו לה שהיא מתנגדת לחוק הלאום. מרצ גמלה להם בסטירת לחי. 

האם הרשימה המשותפת מסוגלת למנף את ההתפתחות הזו לטובתה? האם זאת התפתחות טובה לציבור הערבי לטווח הארוך? אני סבור שהתשובה היא "לא" לשתי השאלות. הרכבה של הרשימה המשותפת, עם מרכיבים ריאקציונריים ורדיקליים מצד אחד, והמבנה האתני שלה מצד שני, יגבילו את יכולת "הספיגה" שלה. ולא בטוח שהנהגת המשותפת מסוגלת לעצב אסטרטגיה ארוכת טווח שתהיה מקובלת על כל הנהגתה ותבשר על שינוי מרענן שיעלה את שיעור ההשתתפות הפוליטית בקרב המיעוט הערבי (בבחירות האחרונות רק 61% מבעלי זכות ההצבעה הערבים מימשו את זכותם להצביע). 

ולגבי השאלה השנייה: אני סבור שלטווח ארוך מגמות הבדלנות בשני הצדדים, היהודי והערבי, גם אם הן טובות למפלגות ספציפיות בזירה הפוליטית, הן הרסניות לחברה הישראלית בכלל, ולמיעוט הערבי בפרט, שכן הוא מיעוט מוחלש פוליטית, כלכלית וחברתית. התלות של המיעוט הערבי ברוב היהודי ובמוסדות המדינה היא עמוקה ויש לה שורשים היסטוריים של מדיניות תלות והחלשה. לכן מגמות אלה יכולות להתגלות כמסוכנות והרסניות למיעוט הערבי בטווח הארוך.

ועדיין, יהיה זה גם חכם וגם ראוי שהרשימה המשותפת תגלה יצירתיות וגמישות מחשבתית ותפעל להגדלת העוגה, לא רק בקריצה לציבור הערבי (ולמיעוט היהודי הקטן שעדיין מאמין בחיים משותפים) אלא בעיקר לפעול להעלאת שיעור ההשתתפת בבחירות הקרובות. 

המשימה של כל אזרח החרד לעתיד המדינה ודמותה היא להביא לסילוקם מהשלטון של בנימין נתניהו וחבורת הגזענים והלאומנים שהוא קיבץ סביבו, ולהביא להקמת ממשלה פחות לאומנית וגזענית וגם פחות מושחתת. לשם כך יהיה על המשותפת לחרוק שיניים, לבלוע לא מעט צפרדעים ולספר לבוחריה את האמת: הערבים בארץ אינם שותפים בשלטון, אלא רק ביכולת המוגבלת להטות את הכף נגד הימין "הקשה", הכובש, הגזען והמדיר. 

אם נצליח במשימה המוגבלת הזו לעת עתה, דיינו. 

הכותב מרצה באוניברסיטה הפתוחה ומכללת עמק יזרעאל

للمقالة بالعربية: مع "العربي" أو دونه- يتنكر اليسار الصهيوني للعرب

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ