כדי שהלמידה ב"יד ושם" תהיה מושכלת

מרזוק אל חלבי
מרזוק אל חלבי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלט של פורום השואה העולמי, ביד ושם
יד ושם. נתניהו משיק בפורום השואה את מלחמתו האבודה בבית הדין פלילי בינלאומיצילום: AFP
מרזוק אל חלבי
מרזוק אל חלבי

للمقالة بالعربية: ما لم يره قادة العالم في "ياد فاشيم"

מבט חפוז על השיח אודות סדרת החינוך של מנהיגי העולם ב"יד ושם" מלמד כי ככל שמתרחקים מאותו אירוע מכונן, הרוע חוזר להיות בנאלי בדיוק כפי שחנה ארנדט חדת האינטלקט ראתה בשנות הששים של המאה הקודמת. 

אני תוהה מה יכולה ישראל של היום ללמד את באי הכנס המכובד? מה יכול מוסד "יד ושם" הנמצא במרחק של 15 דקות מכפרים פלסטיניים נצורים בגדרות ומחסומים ממזרח לגדר ההפרדה, להטיף למנהיגי העולם המעונבים, שסביר להניח כי הסיעו אותם מנמל התעופה לירושלים בכביש מס' 1 ולא בכביש 433. באמת, מה?

שיח השואה תמיד היה נוח לישראל. ישראל הרשמית אף יצרה תודעת שואה עמוקה גם בקרב הדור השלישי אחרי השואה. לאחרונה, התקשרה אלי שותפה לפרויקט תרבות כדי להלין על כך שיוצרים פלסטינים אזרחי ישראל סירבו להזמנתה להשתתף באירוע תרבות מפני שמשרד החוץ חתום על ההזמנה. הסברתי לה באמפתיה כדרכי את הדילמה שלהם, ואמרתי כי טבעי שיסרבו לשתף פעולה עם פרופגנדה ישראלית בזמן שישראל מדירה אותם ומסיתה נגדם חדשות לבקרים, שלא לדבר על הכיבוש ועוולותיו. 

ואז במפנה חד היא סיפרה לי על בדיחה אנטישמית שהיא שמעה בביקור בחו"ל מאנשים כביכול תרבותיים, ועל תחושותיה הקשות. השיחה נגמרה בטוב, אך הגברת המלומדת ניסתה להפקיע ממני את הנרטיב של הנפגע, הקורבן ולגזול ממני כמה רגעי נחת להיות שם – קורבן של גזענות פושה. לשיח השואה הרשמי של ישראל אל הקהלים העולמיים יש השפעה דומה.   

אני מאלה הסבורים כי אין לישראל של היום מה למכור בעניין זה. לישראל הראשונה (שהקיץ הקץ עליה עם הרצח הפוליטי של ראש הממשלה, יצחק רבין) עדיין היה מה לומר, כל עוד השפה הדיפלומטית שלה ביטאה ממלכתיות מדינית כמו השפה בה נכתבו תוכנית החלוקה והחלטת האו"ם בנדון. 

ישראל, שדמיינה לעצמה חלוקת הארץ ומתן זכות למדינה גם לעם הפלסטיני שהוא הקורבן האולטימטיבי של המפעל הציוני, יכלה לומר לעולם את דבריה בעניין השואה. ההסתלקות הישראלית הכמעט מלאה מהרעיון של חלוקת הארץ והסדרת היחסים עם העם הפלסטינים בהסכם מדיני, בשפה דומה לזו שהכריעה לגבי חלוקת הארץ ב-1947; ההגמוניה הימנית המובילה מאז רצח רבין; החקיקה המקבעת עליונות יהודית גזעית לעומת העם הפלסטיני; ההכנות לספח חלק גדול מהשטחים הפלסטיניים שנשארו מאותו שטח שהוקצה ל"מדינה הערבית" בתוכנית החלוקה; חוק הלאום המהווה מבוא לאפרטהייד ידוע מראש – ההצטברות של כל אלה אומרת הכול. לבי עם ניצולי השואה ועם קורבנותיה שישראל הרשמית נושאת את שמם לשווא.

אם מחפשים תובנות מאותו שבר בהיסטוריה האנושית המודרנית – דווקא ישראל הימנית היא שהביאה את השיח הגזעני והלאומני לשיאים חדשים. זאת ישראל הממשיכה לשלוט בעם הפלסטיני בברוטאליות וביד קשה. זאת ישראל המטילה מצור על עזה וממררת את חייהם של הילדים בעיסאוויה, של האישה במחסום ושל הזקן מאלח'דר יום יום ושעשה שעה. 

זאת ישראל הסוגרת עם שלם מאחורי גדרות תיל ועמדות שמירה וקובעת מי ינשום היום ומי לא. זאת ישראל המדירה את אזרחיה הפלסטינים זה עשרות שנים, מסיתה נגדם ומנהלת קמפיין שיטתי של דה-הומניזציה. זאת ישראל הימנית המתנכלת לכל קול יהודי שפוי, המחריבה את מנגנוני הדמוקרטיה שהיא עצמה יצרה. ישראל היא שצריכה להיכנס ראשונה בשערי יד ושם, ולצאת משם רק לאחר שתלמד את אשר היא בעצמה מעבירה למכובדי העולם. ולו למען הקורבנות שבשמם היא עושה את מה שהיא עושה. 

לצורך הדיון אני מקבל את ההנחה שיהודים הם הקורבן האולטימטיבי של הנאציזם, של הגזענות האירופית הנוצרית ושל הלאומנות במרכז אירופה ובמזרחה. אך אין בכוחה של עובדה זו להסתיר את העובדה המזנבת לה – כי הלאומנות והגזענות שפשו בישראל הפכו את הפלסטינים לקורבנם האולטימטיבי. 

אין בכך כדי לנחם את תושבי כפר ביר הדאג' בנגב, שנשארו בלי קורת גג לאחר שהרסו את בתיהם. אין בעובדה זו כדי למנוע מהפלסטינים להביא למכובדי העולם, הבאים בשערי יד ושם, את סיפור החורבן הפלסטיני בידי ישראל. ישראל שידעה להאדיר את שיח לקחי השואה כשלה בעצמה. 

סבור אני כי העולם משתחרר מכבלי ההסכמים וההבנות שנקבעו לנוכח זוועות מלחמת העולם השנייה לרבות השואה. גם ישראל הרשמית מנסה להשתחרר מאותם הסכמים והבנות. יתירה מכך, העולם של העידן הגלובאלי מתאפיין בהעדר חלוקה צודקת של העושר, משאבי הטבע, הפוליטיקה, הכוח והכבוד האנושי. העולם הזה, המייצר עוד ועוד מלחמות, עקירה וגלי מהגרים – זקוק למידה רבה של הצטדקות של אלה הנהנים מהמצב. 

לכן אלה שבאים לישראל השבוע לא באים מתוך חמלה ולא חסים על קורבנות השואה. הם לא ילמדו דבר וחצי דבר מביקורם ביד ושם. הם יבואו ויילכו וימשיכו להצטדק מול המהגרים המגיעים אל חופיהם בספינות רעועות. הייתי רוצה שאחד או שניים מראשי המדינות הללו יצרפו לביקורם פליטים שנעקרו מפלסטין ההיסטורית, כדי שהלמידה תהיה מעמיקה ומושכלת יותר.

للمقالة بالعربية: ما لم يره قادة العالم في "ياد فاشيم"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ