הטיילת הבדואית – חזית יפה לרקע מעורר חמלה

משה גלעד
משה גלעד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טיילת הרקמה
הטיילת הבדואית: קשה לנו לקבל אישור לבנות בית ביישוב, אבל הצלחנו לבנות טיילת!צילום: אליהו הרשקוביץ
משה גלעד
משה גלעד

للمقالة بالعربية : المتنزه البدوي زينة لواقع مزيف


מערבית מדימונה. זה היה אירוע חגיגי: כל תלמידי הכפר הבדואי, בו חיים 3,000 תושבים, צעדו בתהלוכה לאורכה של הטיילת. "טיילת הרקמה" החדשה נמתחת לאורך 800 מטרים, ממערב ומדרום לכביש 25. אי אפשר להחמיץ אותה. היא מושכת את העין – כתם צבע עז בנוף צהבהב. שבעה עמודי מתכת בגווני כחול, כתום, אדום וצהוב, מין טוטמים ענקיים שגובהם תשעה מטר, מתנוססים לאורך הטיילת. על כל אחד מהם מופיע מוטיב של רקמה בדואית – נחש, גל, שמשיה, כד מים, מראות, משקה מתוק ומחרוזת. 

יש לאורך הטיילת שלוש רחבות מנוחה. באחת ניצבת סככה ובה שלטי הסבר על המוטיבים של הרקמה הבדואית. באחרת יש שלטי הסבר אודות ואדי א-סיר, לאורכו נמתחת הטיילת והיישוב קסר א-סיר. בקצה הצפוני הוצבו כמה מכשירים לפיתוח הכושר הגופני, שזכו כבר ביום החנוכה לכינוי "הספורטק הבדואי הראשון במדינה". 

התגובה הראשונה שלי לטיילת החדשה הייתה הפתעה מחויכת. הכול נראה צבעוני ואיכותי, כלומר עשוי היטב, מתוכנן ומושקע. הפער בין פריטי הטיילת החדשים והצבעוניים לבין בתי הכפר הסמוך, מעבר לערוץ הוואדי המצחין, נראה תהומי. חזית יפה לרקע מעורר חמלה. 

אחר כך עלתה המחשבה הבאה: בכפר קסר א-סיר, יישוב מוכר ורשמי לכל דבר ועניין, אין עדיין מערכת ביוב מסודרת. החשמל בבתי התושבים מגיע מפאנלים סולאריים שהם מתקינים על הגג ולא ממערכת החשמל של מדינת ישראל. הפסקות חשמל הן עניין שגרתי. רבים מן הבתים לא נראים טוב ובכל זאת – המועצה האזורית נווה מדבר, רשות הניקוז, הקרן לשטחים פתוחים, רשות מקרקעי ישראל, המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות השקיעו כאן 3.7 מיליון שקל בהקמת טיילת. איפה ההיגיון? האם לא מוטב היה להשקיע בתשתיות? האם לא כדאי היה להיזכר תחילה בכך שבשנת 2015 הגיעה המועצה האזורית נווה מדבר למקום האחרון במדד הסוציו-אקונומי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה?   

זמן קצר אחר כך הבנתי שהמחשבות האלה אופייניות לאורח מבחוץ שחושב שהוא יודע הכול. בקסר א-סיר, כך התברר במשך השעות שלאחר מכן, יש רבים שחושבים שהטיילת המעט מוזרה הזו, שנראית לאורח קצת מיותרת, או לפחות כמקדימה את זמנה, היא הדבר הכי טוב שקרה ליישוב אי פעם. 

חלון הראווה

אברהים אלהוואשלה הוא ראש המועצה האזורית נווה מדבר. המועצה הוקמה בסוף 2012 לצד המועצה האזורית אל-קסום. שתיהן "נולדו" מפיצול מועצה אזורית אבו בסמה, וקמו כדי להתמודד עם גידול האוכלוסייה הבדואית בנגב. ב"נווה מדבר", מדרום לכביש באר שבע-דימונה, חיים 40 אלף בדואים, חלקם ביישובים מוכרים כמו אבו קרינאת, אבו תלול, ביר הדאג' וקסר א-סיר. אחרים חיים ביישובים לא מוכרים. 

"ההסדרה של ואדי א-סיר (נחל ערוער), כאן משמאלנו, הייתה הסיבה הראשונה שנכנסנו לזה", הסביר אלהוואשלה. "חלק מהשפכים של דימונה עדיין זורמים כאן ואתה ודאי מריח אותם. רצינו להסדיר את המפגע התברואתי ומכאן עלה רעיון הטיילת. נהפוך את המטרד למקום יפה. מבחינתי היום זה חלון הראווה שלנו. כל המדינה עוברת על כביש 25 ומעכשיו לא יוכלו להתעלם מאיתנו. בזכות הטיילת אנחנו בולטים. כיוון שזה חלון הראווה חשוב היה לנו שהטיילת תציג משהו מהמורשת הבדואית – כמו הרקמה. שמחנו גם לחזק את מעמד האישה הבדואית, שמזוהה עם הרקמה". 

כמו ברמת השרון

אחר כך, בטקס הרשמי, נאמו לצד אלהוואשלה גם ראש עיריית רהט פאיז אבו סהיבאן, ראש מועצת לקייה אחמד אלאסד, ראש עיריית דימונה בני ביטון, ונציגי אקדמיה שהגיעו מ"המרכז לקידום חיים משותפים" ותוכנית התואר השני באמנות במכללת בית ברל. 

בשלב הזה כבר חשבתי שאם תושבי קסר א-סיר רוצים טיילת, אוהבים את הטיילת, חשים גאווה מקומית בזכות הקמתה – מי יכול להגיד להם שזו טעות? אולי הם באמת צודקים ודווקא הקמתה של הטיילת המשונה על גדת הנחל המזוהם, תביא רווחה וגאווה ליישוב כולו? 

זה הרגע בו התיישב לצידי עבד אעסם, דובר המועצה, והסביר לי בהתרגשות גדולה ש"זו פעם ראשונה בהיסטוריה שאנחנו מקבלים מה שאנחנו רוצים, מה שאנחנו מכתיבים. לא פחות. קשה לנו לקבל אישור לבנות בית ביישוב, אבל הצלחנו לבנות טיילת! אל תזלזל בזה. אין לנו חוף ים אבל יש לנו טיילת. ועכשיו כולם יבינו שיש לנו ים של תרבות. זה לא קרה בשום יישוב ערבי. הבדואים רגילים לחיות בשטח פתוח, לא ביישוב. מה שרואים כאן היום זה סממן של יישוב מודרני עם שביל, ריצוף, תאורה, אסתטיקה ותכנון נכון. כמו ברמת השרון. אל תצחק. זה המון בשבילנו. מבחינתנו זו קידמה על בסיס המורשת".

תם הטקס. האורחים נסעו הביתה. תושבי קסר א-סיר נשארו עם טיילת אספלט שאורכה 800 מטרים. בדרך הארוכה הביתה ביקשתי שלוש משאלות: שהטיילת תחזיק מעמד ולא תתכסה בחול; שריח הביוב ייעלם; שהרעיון המוזר שכדאי להקים את חלון הראווה לפני שהחליטו מה ימכרו בחנות יצליח. כל אלה  כדי שהילדים, שצעדו עם תופים לספורטק הבדואי הראשון, יוכלו לומר בגאווה – "אני מקסר א-סיר, איפה שיש טיילת בדואית, עם עמודי ענק צבעוניים".

للمقالة بالعربية : المتنزه البدوي زينة لواقع مزيف

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ