דמיינו הנהגה פלסטינית אמיתית

נביל ארמלי
נביל ארמלי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טראמפ ונתניהו בבית הלבן
טראמפ ונתניהו בבית הלבןצילום: CARLOS BARRIA/רויטרס
נביל ארמלי
נביל ארמלי

للمقالة بالعربية: لو كان للفلسطينيين قيادة حقيقية

בחזרה לתוכנית השלבים 

להנהגה הפלסטינית היה מספיק זמן ומידע כדי להתכונן להכרזה האמריקאית על "עסקת המאה". דמיינו שעם סיום הטקס בבית הלבן היה מתקיים בתוניסיה, הדמוקרטיה היחידה בעולם הערבי, טקס רשמי בנוכחות כל ראשי הפלגים הפלסטינים ובו מכריז מחמוד עבאס שלנוכח הכישלון של פתרון שתי המדינות, וחוסר הנכונות של מדינת ועם ישראל להכיר במדינת פלסטין על כל שטחי הגדה המערבית ועזה לפי גבולות הארבעה ביוני 1967 ושבירתה ירושלים המזרחית, יתמקד המאבק הפלסטיני מהיום והלאה ביישום פתרון "מדינה אחת דמוקרטית וחילונית" שתהיה בית לאומי לשני העמים, וכי במהלך השנתיים הקרובות תחזיר הרשות הפלסטינית באופן הדרגתי את האחריות על חיי היום יום של התושבים בגדה ובעזה לממשלת ישראל. דמיינו מה היה קורה בישראל לו הציג אבו מאזן באותו טקס בתוניסיה "תוכנית מפורטת וברורה" - לא איום, לא אולטימטום, אלא תוכנית אופרטיבית ליישום שלבי חזון "המדינה האחת". 

בשביל רבים, בישראל וגם בקרב הפלסטינים, תכנית זו הייתה מוגדרת כתוכנית לא ריאלית ומסוכנת. אבל מנהיגות אמתית, פרו-אקטיבית בלשון הקואצ'רים, הייתה מגיבה על כל הצעה "הזויה" של היריב בהצעה "הזויה יותר" משלה. אבל לא בקרב הפלסטינים. הם מנומסים מדי. מול מחזה האבסורד שהתחולל בבית הלבן, בחרה ההנהגה הפלסטינית להגיב בצורה הכי מפוחדת, מגמגמת וצפויה שהיה אפשר להעלות על הדעת: גינוי חריף, ימי זעם, נפנוף בהחלטות מועצת הביטחון, תחנונים לקהילה הבינלאומית ועוד כל מיני סיסמאות לעוסות וריקות מתוכן.

מול ממשלת הימין הכי פנאטית בישראל, ומול הממשל האמריקאי הכי ציוני ומשיחי שהיה אי פעם, עומדת הנהגה פלסטינית מושחתת, מאובנת, חסרת אופק וחזון שאחראית, כמעט בלעדית, להתרסקות השאיפות הפלסטיניות לעצמאות והגדרה עצמית. עם מנהיגות שכזו אף עם לא ייצא לרחוב כדי להיאבק ולמות. 
בכלל, משהו מוזר עובר על הרחוב הפלסטיני בעשור האחרון. הוא די אדיש לכל מה שקורה מסביב. כלום לא מוציא את ההמונים לרחובות. לא המכות שהוא מקבל מטראמפ ומהממשל האמריקאי, לא הפילוג בין עזה לגדה, לא המשך הדיכוי של הכיבוש וזרועותיו, ולא השחיתות בצמרת הרשות, כלום. הכל סביבו קורס והוא כמו זקן מיואש שיושב מול הטלוויזיה עם כוס תה ונרגילה ורואה את החדשות, מהנהנן, מקלל וקם לישון.

למעשה, אין לפלסטינים היום שום כלים למאבק בישראל זולת נשק חזון המדינה האחת. למאבק המזוין אין סיכוי (ישראל חזקה ומנוסה מדי להתמודד אתו), למאבק הדיפלומטי אין סיכוי (לעולם, כל העולם, לא אכפת), ועל תמיכת מדינות ערב והרחוב הערבי לא כדאי לבנות בעתיד הקרוב. 

ההכרזה על ביטול אוסלו והצבת פתרון המדינה האחת כאופציה היחידה על השולחן הוא הנשק היחיד שיש לפלסטינים להציע בימים אלה. אין באמתחתם נשק אחר. זה פתרון זול, זמין, מוסרי ובר ביצוע. לא חסרים אנשי תכנון ומינהל ברמאללה שיידעו איך לגבש תוכנית עבודה מסודרת לשינוי הסטטוס קו והעברת ניהול חיי היום יום למינהל אזרחי ישראלי. לא חסרים מסמכים ומחקרים שיהוו בסיס תיאורטי ואקדמי למהלך. 

לעם הפלסטיני בגדה ובעזה אין מה להפסיד, הם ממליא נתינים של ישראל. לאליטה הכלכלית והעסקית הפלסטינית לא תהיה בעיה כי הכלכלה תמשיך לתפקד, ואולי תשתפר. גם לפליטים הפלסטינים בגלות לא תהיה בעיה. הם יתבקשו לשבת בשקט עד שבמסגרת המדינה האחת, הדמוקרטית, יהיה לפלסטינים כוח פוליטי לחוקק "חוק שבות" משלהם. גם אם זה ייקח עוד כמה עשורים, זה יקרה. מול אופציה רצינית כזאת, כל חלופה אחרת תהיה מקובלת על ישראל. 

للمقالة بالعربية: لو كان للفلسطينيين قيادة حقيقية

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ