מרחב חדש: מוזיקה ערבית אלטרנטיבית

הייא חדאד
הייא חדאד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משרוע לילה
משרוע לילה: המוזיקה האלטרנטיבית הערבית מצטיינת בשפה גלויה, ישירה ונזעמת
הייא חדאד
הייא חדאד

للمقالة بالعربية: الموسيقى العربية البديلة، فضاءٌ جديد

במקביל ללידתו של עולם מודרני המושתת על יסודות של גלובליזציה ושל מרחבים דיגיטליים שפלשו לחיינו בעוצמה רבה, נולד גם עולם מקביל: עולם של מוזיקה ושל תרבות ערבית אלטרנטיבית. אותי מעניינת הדואליות של עולם המוזיקה האלטרנטיבית, שעד כמה שהוא עשוי להיות רחוק ומנותק מחייהם של כמה מאתנו, הרי שהוא חלק בלתי נפרד מחייהם של אחרים. אם יש בסתירה זו כדי להעיד על משהו, היא מעידה על הפער המתרחב בין הדור הצעיר לדורות המבוגרים. מי שמכם עבר את גיל השלושים – האם שמעתם על סינאפטיק או על בו כולתום? האם אתם מכירים את שאב ג'דיד או את להקת "משרוע ליילא"?

כשדנים במרחב של המוזיקה הערבית האלטרנטיבית, כדאי להתייחס לשני צירים עיקריים: הראשון הוא חשיבות המילים והלחן במוזיקה הערבית האלטרנטיבית, והשני הוא האופן שבו המוזיקה האלטרנטיבית ממחישה את הסוגיות המעסיקות את הדור הצעיר ואת חשיבותו של היקום התרבותי-המוזיקלי המקביל.

למוזיקת האינדי (האלטרנטיבית) יש יתרון בכך שהיא לא מסחרית. עיקר עניינה הוא העברת מסר חברתי או פוליטי לא שגרתי. בשל היעדרם של מאפיינים שגרתיים וסטנדרטים רווחים, מוזיקה זו מתוארת לעתים ככזאת שמוֹכֶרת פחות מהמזיקה המיינסטרימית. לדעתי, המוזיקה הערבית האלטרנטיבית מוחה נגד נורמות ומנהגים תרבותיים פרימיטיביים, ומפנה זרקור אל תופעות חברתיות ופוליטיות שליליות. אחת הסוגיות העיקריות שבהן היא עוסקת  היא הפגיעה בנשים ערביות: אלימות, דיכוי וכיבוש אינטלקטואלי ופיזי, בנוסף לסוגיות חברתיות בוערות כנישואים מעורבים, זכויות להט"בים ושחיתות פוליטית.

המוזיקה האלטרנטיבית הערבית מצטיינת בשפה גלויה, ישירה ונזעמת, משום שאינה כפופה לצנזורה הערכית הרגילה. ברבים מהשירים נוכל למצוא קללות, מלים זרות וכן, בתים ופזמון נעדרי חריזה. זה מעיד על מהימנות שפת השיר. החיים שלנו אינם מלאי שושנים ואינם בגדר חריזה הבנויה על נורמה חברתית שגרתית. המוזיקה האלטרנטיבית מקבלת בברכה כל דרך חיים שאינה מוכתבת, וכאוס המילים והלחן משקפים את הכאוס בחיי רבים מאתנו.

בו כולתום הוא זמר ראפ סורי בשנות השלושים לחייו, שהיגר לאירופה בעקבות המשבר בסוריה. לפני שנה הוא הוציא את השיר "זמילוּ" ("כסו אותי"), שמשקף את המציאות של חברה המדכאת נשים ומפחדת מאהבה על כל צורותיה – אך לא מפחדת ממלחמות ומוות, כפי שעולה מן הבית השני בשיר: "הם לא מפחדים מדם ולא חוששים ממוות מכאב, אך הם מפחדים שמי שאוהב יוציא מלה מפיו".

השיר הוא ביקורת חריפה על חברה הסובלת ממשבר של כפל סטנדרטים, שאינה מפחדת מאלימות, אבל כן מהעצמה נשית ומאהבה גלויה. בזירה הפלסטינית התופעה של שאב ג'דיד היא הפופולרית ביותר בקרב הדור הצעיר. שאב ג'דיד והמפיק א־נאזר הוציאו בקיץ שעבר את אלבום הראפ "סינדבאד", המעלה סיפורים ומצבים חברתיים, שכמותם אנו חווים בבתי הספר, ברחוב ובשכונות הפלסטיניות. השיר "נקד גלג" היה הפופולרי ביותר באלבום ועסק בעצמי ובנרקיסיזם. הדבר הבולט ביותר בשירים של שאב ג'דיד וא־נאזר הוא השימוש בדיאלקט פלסטיני מובהק, שמוסיף להם יופי מיוחד ומחזק את הקשר בין השיר לבין קהל היעד שלו.

כוכבת נוספת בסצנת המוזיקה האלטרנטיבית הערבית היא הלהקה הלבנונית "אדוניס", המדגישה סיפורי אהבה בקרב בני הדור הצעיר. מילות השירים של הלהקה מתארות פרטים שנראים אבסורדיים, אך הם מבטאים עמדות אישיות ורגשות שאינם לגיטימיים בדרך כלל. השיר "איזא שי נהאר" ("אם יום אחד") עוסק בפגישה אפשרית בין זוג אוהבים לאחר פרידה ארוכת שנים.

בסצנה הירדנית הזמר סינאפטיק הוציא בשנת 2018 את האלבום "אום אל־מווג'את" ("הגל הגדול מכל") העוסק בנושאים מהפכניים כמו דיכוי פוליטי, מאבקים פנימיים של אדם, והדיכוי החברתי. מה שמשך את תשומת ליבי במיוחד בשיר "אום אל־מווג'את" הוא הגילוי והאמינות בהעלאת סוגיות רגישות כגון דיכאון, תסכול ולחץ חברתי. סינאפטיק אומר בשיר:"למלחמות הגדולות ביותר אנחנו נכנסים בשתיקה, הדיכאון מכרסם בנו מבפנים לאט לאט והלחץ, מעיק על החזה ודוחף אותנו להיות יותר ויותר קיצוניים, אני מושיט לכם יד, רק יחד נוכל לפעול".

השיר "דארי" (" לא יודע") של סינאפטיק (יחד עם הזמר הירדני אל־פַרְעִי) עוסק בניסיונותיהן של מסגרות דתיות, חברתיות ופוליטיות, למשטר את רעיונותיהם הביקורתיים  ואמנותם של הצעירים בעולם הערבי. השיר אומר כך:"סוגרים את התיאטראות כדי שלא יהיה לנו קול, הם רוצים שנדקלם בלי שנבין את סורת אל- הודא, זה הכול".

באותו גל של דיאלוג אינטלקטואלי וביקורתי, השיר "ווטן" ("מולדת") של הלהקה הלבנונית "משרוע ליילא", שיצא בשנת 2013 מדגיש את הניסיונות של פוליטיקאים לדכא את המחשבה החופשית בקרב הציבור. בבית הראשון נאמר בשיר: "אם רק תעז לשאול על הצרות המתעצמות, ישתיקו אותך בסיסמאות על אלף מזימות". ובבית השלישי:"לימדו אותך את ההמנון ואמרו שהמאבק טוב למולדת, הזריקו לך אדישות לווריד ואמרו האדישות טובה למולדת".

השירים האלה משקפים את המציאות שלנו, הערבים, ואת מאבקינו – ממהפכות פוליטיות ועד ניסיונות יומיומיים להשתחרר מכבלים חברתיים – והם בגדר הרחבה של המציאות דרך כלים מוזיקליים־אינטלקטואליים. 

הלחנים במוזיקה האלטרנטיבית נשענים בעיקר על מקצב מערבי, אלקטרוני מהיר שמאפיין את הראפ, הרוק וההיפ-הופ. השילוב בין המוזיקה המערבית למילים השנויות במחלוקת הוא בפני עצמו מהפיכה אמנותית צעירה. המרחב של המוזיקה האלטרנטיבית הוא בגדר עיר מקלט והוא מאפשר השמעתו של קול ייחודי, זועם וביקורתי.

המרחב הזה מתרחק ממטרות מסחריות משום שאיננו מיועד מלכתחילה לצריכה מיינסטרימית רחבה. אנשים מבוגרים עשויים לחשוב שהמוזיקה הזו היא "שטויות" או מאמץ, שנועד מראש לכישלון, ולא יצליח לחולל שינוי חברתי. אך הפופולריות של המוזיקה האלטרנטיבית מעידה כאלף עדים על הצורך של הדור הצעיר במרחב שיציע תקווה.

למרחב האלטרנטיבי יש את היכולת להכיל שוני מוזיקלי ואידיאולוגי גדול והוא נעדר גבולות או מסגרות מגבילות. המוזיקה האלטרנטיבית משקפת שורה של בעיות המאפיינות את העת הנוכחית: התאהבויות, זכויות מיעוטים, דיכאון, המהפכות הערביות ודיכוי חופש המחשבה והפעולה העצמאית.

נראה כי המרחב הזה חף מקווים מנחים, אך מה שעובר בכולו כחוט שני, הוא העיסוק בתכנים חברתיים באמצעים לא מסורתיים. נראה כי המאפיין העיקרי של מרחב חדש שכזה הוא התרחקותו מדרכי הטיפול המסורתיות והשגורות לבעיות הללו.

אני מאמינה שהמרחבים האמנותיים האלטרנטיביים האלה הם סימפטומים של עידן האמנות הפוסט־מודרניסטית. מרחבים כאלה יוצרים ניכור וזרות ובאופן טבעי הם נוגעים לשכבה מסוימת בחברה. אנו זקוקים למרחבים אלטרנטיביים בעידן שבו אנו נדרשים למאבקים מוסריים פנימיים וחברתיים ופוליטיים חיצוניים. אנו זקוקים למפלט אמין שיבטא אותנו. מפלט שיבטא את מה שאיננו יכולים לומר בשפתנו הפשטנית בשל ריבוי השריפות המשתוללות בתרבות שלנו.

המרחב של המוזיקה האלטרנטיבית מבקש לשבור דעות קדומות על "המזרח" ולחצות את כל הקווים האדומים. אני סבורה שהמוזיקה האלטרנטיבית היא חלק אינטגרלי מהגלובליזציה ולמרות שהתכנים בעלי הקשרים מקומיים, הרי שהלחן  בינלאומי והוא חוצה תרבויות וגבולות גיאוגרפיים.

המרחב של המוזיקה הערבית האלטרנטיבית נפרש לכל רוחב העולם הערבי, מן האוקיינוס האטלנטי במערב ועד למפרץ הפרסי במזרח. ישנן להקות, אמניות ואמנים רבים שלא דנתי בשיריהם החשובים, מפני שהמטרה הייתה לדון במהותה של המוזיקה הערבית האלטרנטיבית. המוזיקה האלטרנטיבית היא המארג המקשר בין מורשת אדירה לבין המודרנה, וכפי שאמר המשורר הפלסטיני תמים אל־ברגותי: המודרנה בכל תרבות היא גשר למורשת ולא ויתור עליה". רק אוסיף ואציין כאן שהאמנות הפוסט־מודרנית היא גשר ייחודי ביותר היוצר ציר שלישי המחבר הן את המורשת והן את המודרנה כאחד.

הכותבת פעילה חברתית, מלגאית פולברייט וסטודנטית תואר שני בניוסקול

للمقالة بالعربية: الموسيقى العربية البديلة، فضاءٌ جديد

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ