סיפור נישואים

ג'והנסון עם אדם דרייבר ב"סיפור נישואים". מופת של משחק נטורליסטי
מאי ערו
מאי ערו

للمقال بالعربية: قصة زواج

האם אוכל כאישה שהתגרשה שלושה חודשים בלבד אחרי שהתחתנה, לכתוב על הסרט סיפור נישואים? האם אוכל כאישה שגדלה והתחנכה בתרבות בה גירושין נחשבים לאסון ,להינות מסרט שנושא שם זה? כאשר בפועל הוא עוד סיפור גירושין כואב?

ברוב המקרים, הופך האהוב בתהליך הגירושין בחברה הערבית, לאויב מושבע. לא רק אויבך כאישה שהתגרשה, אלא אויבה של משפחתך שמתאחדת על מנת לשאת את עולו של אסון זה. 

כן, כי לצפות בגיבור הסרט נכנס בטבעיות לביתה של גרושתו, ייראה תמיד מוזר בעיני רוב צופי העולם הערבי חמי המזג. הרי מנקודת מבטינו כצופים ערבים, הסצינה כאילו נלקחה מסרט מדע בדיוני ולא מתוך דרמה רומנטית חברתית. כאמור, הסרט יצא לאקרנים בשנת 2019 והוא זמין לצפייה בניטפלקס, דבר שמעיד בעיני על שיפור בטעמם הקולנועי של העומדים מאחורי החברה, במיוחד לאור המגיפה וסגירתם של בתי הקולנוע ושיבושם של חיי התרבות.

זה אולי ישמע לא הוגן לרבים מכם, אבל אני חייבת להגיד שסרט זה אינו מיועד לגרושים או לגרושות טריים. ואיני ממליצה לאנשים אשר נמצאים זה עתה בהליכי גירושין לצפות בו. אל תצפו בסרט זה! למה? אין סיבה עיקרית אחת שעומדת מאחורי המלצה זו, אבל אני יכולה להגיד כי הותיר על לשוני טעם מר ועטף את רגשותיי בחוטים דקים של כאב. 

ומי יודע, אולי הכתיבה בדומה לבימויי הינה אקט תרפייתי, אשר עוזר לנו לעבד חוויות על מנת שנוכל להמשיך בחיינו. עוד, אתם יודעים מה?כן ניחשתם נכונה גם הבמאי גרוש. הנה אמרתי לכם, ונשמתי לרווחה. 

יחד עם זאת, אני חייבת לציין שנוח בואמבך שכתב וביים את הסרט ברגישות רבה, הצליח למפות בדיוק ובחדות את מערכת היחסים הזוגית הזו שסופה היה להגיע לאולם בית המשפט ולמשרדיהם של עורכי הדין. האם הסרט היה פרי דמיונו ואו שהוא דלה את התכנים מניסיונו האישי? האם היה אובייקטיבי? או שיכולת זו הינה תהליך טבעי ואנושי לצמיחתו כבמאי? 

באומבך בחר בחוכמה רבה באדם דרייבר לגלם את דמותו של צ'ארלי, במאי תיאטרון מוכשר ונרקיסיסטי שעושה את דרכו בבטחה מעל התיאטראות של העיר ניו יורק, מבלי לשים לב שהוא רומס בדרכו לתהילה את הכל. 

לעומתו הגיבורה ניקול בכיכובה של סקרלט ג'והנסון הרכה והנשית, נאלצת לוותר, להיות בצל וגם להקריב את הכל למען האהבה, במובן הזה סקארליט ג'והנסון גילמה את הקרבתן וסבלנותן של כל נשות העולם. כנראה עד שיגיעו מים עד נפש, ואז נתפוצץ!

המצלמה לכדה שלל סיצנות מחיי הנישואים של בני זוג בעיר ניו יורק. ונעה לה בעיר הרועשת והמהירה המלאה בפרטי אהבתם, מקום עבודתו של הבעל צ'ארלי, הבית המשותף, עד שהגיעה לנקודת השבר בה ניקול נאלצת לקחת את בנם המשותף ולעבור ללוס אנג'לס. מעבר שאילץ את צ'רלי לחיות בין שתי הערים הגדולות ני ויורק ולוס אנג'לס, כדי להיות קרוב לבנו ולהצליח להכיל את השינוי המהותי שחל במערכת יחסיו עם ניקול ועם העיר לוס אנג'לס. עיר שאילצה אותו לנוע ברכבו למחוזות רוחקים וזרים, כסוג של סימולציה להתפוררות יחסיו עם בת זוגו לשעבר.

מתקשורת ישירה, הודעות רומנטיות, זיכרונות אינטימיים מופתלים ומורכבים, הסרט עובר לחלקים רועשים וקונפליקטואליים. ובמהלך קולנועי חד, בני הזוג נעלמים מאחורי הוראותיהם והצהרותיהם של עורכי דינם. ואז בעוד מעבר קולנועי מפתיע ועקיף, הסרט חושף את בגידתו של צ'ארלי בניקול, ואז אנחנו כצופים מבינים מהי הסיבה שעומדת מאחורי פרידה כואבת זו. 

בכתיבתו לתסריט הבמאי נשען על כישרונו, והשתמש כהרגלו בדיאלוגים פנימיים כדי למנף את ההתרחשויות בסרט. במקצועיות ובתחכום רב ועל ההתחלה הצליח הבמאי להציג לנו את שני הגיבוררים דרך דיאלוגים אינטימיים שקדמו להחלטת הפרידה המכאיבה. טכניקה שמשכה וקירבה את הצופים לדמויות, והכניסה אותם עמוק להתלבטויות שלהן כאילו היו חברים קרובים.

אני מודה שמה שהפריע לי במהלך סרט זה, היה פיקפוקי האישי בכוחה של האהבה וביכולתה לצלוח הכל. כאמור, אני אישה רומנטית ואופטימית ועודני מאמינה בכוחם וביכולתם של הרגשות לבנות מערכות יחסים. ולכן, סרט זה היה מעין סתירת לחי, שהזכירה לי שאהבה לבדה אינה מספיקה. 

הכותבת היא מנהלת תחום שפות ביוזמות אברהם

للمقال بالعربية: قصة زواج

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות