חשיפה לצפון

"משמש", סדרת רשת דו לשונית, מגיעה לחיפה ומתחקה אחר תפקידה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משמש
הארץ

للمقالة بالعربية: حيفا عاصمة الثقافة الشمالية

"משמש" היא סדרת רשת שמסקרת את התרבות הישראלית והפלסטינית בעברית ובערבית. חברי מערכת הסדרה הם בוגרות ובוגרים של ששת בתי הספר הדו - לשוניים שמפעילה עמותת "יד ביד", כלומר יהודים וערבים בני 18-27 מכל רחבי הארץ. הם הוציאו לפני כחודשיים פרק ראשון שעסק בתרבות בתל אביב, יפו והמשולש וכעת הם משחררים פרק נוסף על תרבות  ואומנות בחיפה ואזור הצפון. 

הבחירה של "משמש" לסקר את התרבות הישראלית והפלסטינית יחד עשויה להישמע כמעט טריוויאלית, אבל כשחושבים על זה שוב מגלים שאין אף פלטפורמה אחרת בתקשורת העברית או הערבית בישראל, שמתייחסת לתרבויות האלה כשוות ומסקרת אותן תחת קורת גג אחת. המלה "שוות" מעט מטעה, כי אמנם שתי התרבויות ראויות בהחלט ליחס שווה במסגרת של תוכנית תרבות, החברות שיוצרות את התרבויות האלה רחוקות מלהיות שוות.

תכנים רבים בתרבות הפלסטינית, אופן המימון שלה וחופש היצירה שיש לאומנים פלסטינים, מושפעים באופן ישיר ממעמדם של האזרחים הפלסטינים בישראל ושל העם הפלסטיני בכלל – בישראל, בגדה המערבית, בירושלים, בעזה ובעולם. ב"משמש" בוחרים שלא להתעלם מזה, ומבקשים לתת במה לפריחה הגדולה של התרבות הפלסטינית בשנים האחרונות, שקורת למרות הקשיים שבתוכם היא פועלת.

באשר לתרבות הישראלית, שזוכה לסיקור רחב הרבה יותר בתקשורת בארץ, ב"משמש" מנסים להגיע לאזורים הפחות מוכרים שלה ול "כיסים" שבה שמבקשים לתקשר עם המזרח התיכון, עם הערביות ועם הפלסטיניות שסביבם, לצידם ובתוכם.

דוגמה מצוינת לכיס כזה היא ביה"ס למוזיקה "מקמאת" שנמצא בצפת ומלמד "מוזיקה מן המזרח" (ערבית, טורקית, פרסית ומרוקאית) על שלל כלי הנגינה האופיניים לה- עוד, סיטאר, קמנצ'ה, סנטור וכו'. מכירים שבכל הופעת רוק היום ישנו לפחות טיפוס אחד שלבוש בסגנון תנ"כי ומנגן על כלי שרוב הקהל לא מזהה? אז אותו בחור או בחורה הם, סביר להניח, בוגרי "מקמאת". אחד האייטמים בפרק הנוכחי של "משמש" עוסק ב"מקמאת" ובהשתלבות ההולכת וגוברת של מה שמכונה "מוזיקת המזרח" בסאונד הישראלי, זאת תראו דרך ביקורו של הכתב איתי גרפונקל במקום. 

פרק זה של "משמש" עוסק בעיקר, בסצנה התרבותית - אומנותית בחיפה. בעוד שהיחס בין התרבות הישראלית והפלסטינית בעיר חיפה מתעתע משהו מפני שההתרחשות התרבותית הישראלית בעיר שולית יחסית לעומת מרכז העשייה שממוקמם בת"א. חיפה לעומת זאת, מתפקדת כעיר בירה תרבותית עבור פלסטינים רבים. הסצנה הפלסטינית בחיפה פורחת בשנים האחרונות, כשעוד ועוד מקומות בילוי, פסטיבלים עצמאיים ומיזמי תרבות נפתחים ע"י ערבים תושבי העיר. מעבר לעשייה המעניינת, בולטת לעין התעקשותם של רבים ממובילי הסצנה לכנותה "כפלסטינית" וכך להנכיח באופן ברור את הפן הזהותי - לאומ של אותה עשייה ויצירה. ג'ומאן דראגמה ואלה היתם, חברות מערכת "משמש" ביקרו ב"אנדלוס" ביה"ס לפלמנקו אותו הקימה בעיר התחתית מראם קבלאווי. ביה"ס מהווה הוכחה חיה להפריחה התרבותית החיפאית. קבלאווי מספרת על העוצמה הנשית הטמונה בפלמנקו, ועל האופן שבו עוצמה זו חיזקה אותה ואת הנערות שלומדות אצלה.  

הסיפור החיפאי הנוסף ש"משמש" מביאה בפרק הזה הוא של שחר סיוון, אומן ואושייה מוכרת בעיר. סיוון הוא אחד הטיפוסים שקשורים בדרך זו או אחרת לכל יוזמה תרבותית עצמאית בעיר בעשור פלוס האחרונים, והוא אחד האחראיים העיקריים להפיכתה של העיר התחתית מאזור די מת לאזור קול ופורח עם הרבה מקומות בילוי ומוסדות תרבות. בפרק זה סיוון מספר לאוסייד ג'מאל על הקשר בין אומנות וג'נטריפיקציה, ועל האופן שבו הוא וחבורה של אומנים נוספים נודדים אחת לכמה שנים לשכונה חדשה בחיפה, יוצרים הייפ סביבם, מה שגורם לעלייה בערכה הנדל"ני של אותה שכונה ואז עוזבים וחוזר חלילה. כיום הוא פועל ומלמד בשכונת הדר תחתון באזור שוק תלפיות. 

للمقالة بالعربية: حيفا عاصمة الثقافة الشمالية

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ