מדינה שבוגדת באזרחיה

מוחמד דראוושה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפגנה נגד עסקת המאה
עסקת המאה: העציב אותי השבוע השקט שהשתמע כהסכמה של הרוב היהודיצילום: מגד גוזני
מוחמד דראוושה

للمقالة بالعربية: الدولة التي تخون مواطنيها

ארבעת יועצי טראמפ היהודים, ג'ארד קושנר, דייוויד פרידמן, ג'ייסון גרינבלט, ואבי ברקוביץ, בתוספת של שלדון אדלסון ואשתו מרים, מנסחים מכתב כניעה לפלסטינים, ואז קוראים לזה "הצעת ארצות הברית להסכם שלום במזרח התיכון". רק אדם הזוי יכול לחשוב כי מהתוכנית הזאת אפשר להתקדם. ואם אינך הזוי, אז אתה כנראה מרוויח, זמנית, מתמיכה בתוכנית הזויה. בנימין נתניהו מרוויח את הבסיס הפוליטי הימני עליו הוא נסמך, וכך גם טראמפ, שזוכה לעוד חבילה של מיליוני דולרים מתורמים יהודים ימניים וחיבוק מנוצרים אוונגליסטים.

מה שעובר את שלב ההזיה ומגיע לטירוף, זו הפיסקה בעמוד 13 שעוסקת בהתנתקות מהמשולש. למעשה, זו קבלת הצעתו של אביגדור ליברמן לחילופי שטחים, שהוצגה במאי 2004 בעת שהיה שר התחבורה, כאחד המרכיבים להסדר ישראלי פלסטיני. ההצעה הזאת נולדה ממניע גזעני: הרצון לצמצם את האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל.

משפטנים אמנם מבהירים כי העברת שטחים הינה אקט חוקי שהמדינה יכולה לעשות, אבל בפועל היא לא יכולה להפקיע אזרחות באופן שרירותי, לא על פי החוק הישראלי ולא על פי החוק הבינלאומי. לפיכך ניתן להבין שזו אולי פזילה לכיוונו של ליברמן, שנועדה להחזירו לחיק הימין, לאחר שהחליטו לקבל את עמדותיו לדה-לגיטימציה של אזרחים לא יהודים בישראל. ביבי אימץ את הקו הכי נמוך שהוביל ליברמן ביחסו אל החברה הערבית במדינה. זה התחיל באמירות "ביבי או טיבי", "ביבי טוב ליהודים", "נוהרים לקלפיות", "מזייפי בחירות"; ועכשיו הוא שוקע למעמקי הגזענות הלאומית המוצהרת, וחושף בתוך כך את האופורטוניזם שמניע אותו.

מה שעוד העציב אותי השבוע היה השקט שמשתמע כהסכמה של רוב היהודים בישראל. בני גנץ אמר שיביא בשבוע הבא את עסקת המאה במלואה לאישור הכנסת, ואף אמר כי התוכנית משקפת נאמנה את עקרונות היסוד של כחול לבן. הוא לא החריג את סעיף המשולש ולא התייחס אליו כסעיף בעייתי. גם כאן יש פזילה למצביעי הימין שהוא מבקש למשוך ואולי ניסיון לרצות את ליברמן יוזם רעיון חילופי השטחים.

מה שבטוח, שזה יגרום לירידה בחשק של הציבור הערבי לראות שינוי בשלטון בדמותו של גנץ. הוא לא מבדל את עצמו בנושא המדיני הזה, ונופל לפח של הימין בכך שהוא רואה את האזרחים הערבים דרך העיניים של מחוללי שנאה וגזענות. רציתי להזכיר למר גנץ, וליהודים השפויים לפחות, כמה משפטים מההיסטוריה שעליה נסמכים יחסי היהודים והערבים במדינה.

במגילת העצמאות נכתב: "אנו קוראים [...] לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה". מילים היסטוריות אלו מעידות על הצהרת הכוונות של המדינה לקבל לתוכה את המיעוט הערבי כאזרחים שווים. 

בכתב הכניעה של העיר נצרת מיום 16 ביולי 1948, סעיף 9 הדגיש כי "ממשלת ישראל, המיוצגת על ידי המפקד הצבאי, מכירה בזה בשוויון זכויותיהם האזרחיות של כל תושבי נצרת יחד עם כל אזרחי ישראל ללא הבדל דת, גזע ולשון". על זה חתמו נציגי צבא וממשלת ישראל ובראשם חיים לסקוב ובנימין דונקלמן. 
כך גם נכתב בהסכמי כניעה של יישובים ערביים אחרים. אלו היו הבטחות היסוד שעליהן התבססו יחסי המדינה עם האזרחים הערבים, ועם הזמן השתלבו בחוקי היסוד שמדגישים את זהותה הדמוקרטית-ליברלית של מדינת ישראל, כגון חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד חופש הביטוי, חוק יסוד חופש העיסוק, חוק יסוד חופש התנועה, וחוק יסוד חוק הקניין.

בהסכמי אוסלו בחרה מדינת ישראל לא להביא לדיון דיפלומטי ולשולחן המשא ומתן את מעמדם של האזרחים הערבים שבתוכה. למעשה היא אמרה בזה, שגם אם מדובר באוכלוסייה שהייתה בעבר חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, היא לא תהיה חלק מהפתרון שמסתמן. עניינם הוא עניין פנים-ישראלי, והנושאים שקשורים אליהם יידונו במוסדות המדינה, בכנסת, בבתי המשפט הישראלים, ובממשלת ישראל. המדינה לקחה בעלות ואחריות על אזרחיה הערבים, ולא אפשרה שעתידם יושפע על ידי גורמים חוץ-מדינתיים.

לאחר מספר שנים המליצה ועדת אור לממשלה לפעול לשילוב שוויוני של הציבור הערבי. בהמלצתה מספר 12 היא התוותה דרך ברורה: "יעד עיקרי של פעילות המדינה חייב להיות השגת שוויון אמיתי לאזרחי המדינה הערבים". כן נכתב כי זכותם של אזרחיה הערבים של המדינה לשוויון נובעת מעצם היותה של ישראל מדינה דמוקרטית, בה הזכות לשוויון היא זכות יסוד. יחס מפלה מנוגד לזכות היסוד לשוויון הגלומה, לדעת רבים, בזכות האדם לכבוד. ודאי וודאי שהדברים נכונים כשמדובר בהפליה על רקע גזע או לאום. לפיכך, נכתב, "מעניינה של המדינה הוא לפעול למחיקת כתם ההפליה של אזרחיה הערבים, על צורותיה וביטויה השונים... נזכיר, כי תפקידה של המדינה בעניין זה אינו מצטמצם לעניינים חומריים בלבד. על רשויות השלטון למצוא את הדרכים שיאפשרו לאזרחים הערבים לבטא בחיים הציבוריים את תרבותם וזהותם באופן נאות ומכובד". 

הם הוסיפו כי יש לחתור ולפעול כדי להבטיח חיים ביחד בשלום של יהודים וערבים בארץ, כי שוויון הוא אחד הנדבכים המרכזיים במבנה החוקתי של המדינה, וכי איסור האפליה חל על כלל אזרחיה. "מן הראוי למצוא דרכים לחיזוק תחושת ההשתייכות של האזרחים הערבים למדינה, בלי לפגוע בהשתייכותם לתרבותם ולקהילתם", נכתב שם.

בהזדמנות אחרת אכתוב על מאות הרופאים הערבים מכפר קרע, ומאות הרוקחים מאום אלפחם, ומאות האחיות מטייבה וטירה, ומאות רופאי השיניים בקופות החולים, והסוחרים ונהגי האוטובוסים והמוניות, ועובדי הייטק מאזור המשולש. הם משתלבים בחיי היומיום של המדינה ויוצרים איים של שפיות ביחסים בין שני העמים, למרות השיח הפוליטי הזול והרדוד המוכר, שעכשיו השתחל לתוכנית עסקת המאה.

ההרגשה הכבדה בחברה הערבית היא, שהמדינה בוגדת באזרחיה: היא מבטיחה להם שוויון חברתי, וכלכלי במסגרת דמוקרטית, אבל באופן שיטתי היא חותרת תחת הלגיטימיות של אזרחותם. זוהי אפליה על רקע לאום, והיא נעשית בחסות ביבי, טראמפ וכל המטומטמים שנגררים אחריהם.

הכותב הוא מנהל מרכז השוויון והחברה המשותפת- גבעת חביבה

للمقالة بالعربية: الدولة التي تخون مواطنيها

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ