היבא יזבק נמצאת בצד הצודק והמאשים

מרזוק אל חלבי
מרזוק אל חלבי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות
יש מקום לחשוש שהסלידה מהפרסומים של יזבק הפעילה את "רפלקס ההוקעה" אצל שופטי המיעוטצילום: מארק ישראל סלם
מרזוק אל חלבי
מרזוק אל חלבי

للمقالة بالعربية: هبة يزبك- في الجانب المُحقّ والمتهِّم

בלהט הוויכוח גם אדם צודק בעמדתו, המגן על ערך ראוי, יכול לפלוט משפט לא מוצלח. כך היה הפוסט של ח"כ היבא יזבק בענין סמיר אל-קונטאר, שהביא עליה את הבקשה לפסול את מועמדותה לכנסת, בקשה שבג"ץ דחה. יזבק נמצאת בצד הצודק גם אם העלתה לדף הפייסבוק שלה פוסט שהיה טוב אם לא הייתה מעלה. כאן בעצם מסתיימת התייחסותי למעשה של היבא, כי הדברים אינם קבורים שם אלא במערכת המאשימה וזו השופטת אותה. שם שורש הבעיה.

אתחיל דווקא בבית המשפט העליון שפסק ברוב של חמשה שופטים מול ארבעה כי אין בפוסט הנ"ל כדי לשלול את זכותה להיבחר לכנסת. כמשפטן שהתמקד בשנות לימודיו בתפקיד שמילא בית המשפט העליון ביחסי הרוב היהודי והמיעוט הערבי-פלסטיני בישראל, עמדתי על חוסר הרצון של בית משפט זה לתרום לביסוס היחסים האלה על עקרונות הצדק והשוויון, ולהכיר בנרטיב של הערבים הפלסטינים בישראל כמיעוט יליד שווה זכויות לרבות קבוצתיות.

בחנתי עשרות פסקי דין וסקרתי עשרות מאמרים שנכתבו על בית המשפט העליון בידי מלומדים בני שני העמים, והגעתי למסקנה העגומה, שבית המשפט היה שמרן ביחסו אל החברה הערבית הפלסטינית, והיה מחויב יתר על המידה לנרטיב הציוני. הוא שירת את המערכת הפוליטית-חברתית שהקימה אותו, גם אם חלק עליה לפעמים או מתח עליה ביקורת. הוא עשה את זה מפירושים הנגזרים מהטרמינולוגיה של מגילת העצמאות כטקסט של מנצחים במלחמה, ולא מילימטר אחד מעבר לו.

בכל פעם, שבית המשפט היטיב עם ערבים הוא עשה מתוך נדיבות של מנצחים, מתוך ליברליזם צר של מדינה יהודית המתיימרת להיות גם דמוקרטית. זה לא נעשה לשם קידוש מוסד השוויון בדמוקרטיה או מקבלת עיקרון הזכויות של הערבים הפלסטינים כמיעוט ילידי. בית המשפט העליון מעולם לא דן, וכנראה לא ידון, בדרישה של אזרחי המדינה הערבים לצדק היסטורי, למשל להחזיר את עקורי איקרית' לכפר שהוחרב, דבר שנמנע מהם כל פעם מחדש במפתן העליון. 

המסקנה הבלתי נמנעת היא, כי על אף שבית המשפט העליון הכשיר את המועמדות של היבא יזבק לכנסת, הוא עשה זאת כחלק מתפיסת ההגמון היהודי, ולא בגין זכויותיה.

בית המשפט עדין מחזיק בסמכותו לסלקה מבית הנבחרים, בהעדר חוקה המגינה על זכות זו ועל זכותו של העם הערבי לייצוג פוליטי או לשותפות מלאה בשלטון. היות ובית המשפט נתון להחלשה זוחלת עד כדי הסתה נגד שופטיו המכובדים ונגד סמכותו לבקר את הרשות המבצעת ושלוחותיה, הוא עלול למצוא את עצמו בעתיד כמנסה לטהר את עצמו מחשדות שמה הוא נאור מדי וסלחני מדי ביחסו לערבים.

הם עלולים לעשות זאת תוך הצטרפות מוצהרת וישירה אל המערכת הפוליטית במלחמתה נגד השתתפות ערבית במערכת הבחירות. העובדה שארבעה שופטים לרבות נשיאת בית המשפט אסתר חיות, רצו כן לפסול את מועמדותה של היבא מלמדת על כיוון הרוח.

אומנם בית המשפט העליון נתפס כמבוגר האחראי האחרון במערכת, אך הוא אינו מצליח לעצור את דהירתה של המערכת למחשכים. היבא יזבק ודומיה מאנשי ציבור ערבים נמצאים כל יום, ובערב בחירות יותר, בקרב הגנה על עצם היותם כאן ועל זכותם לבטא את שמם "פלסטינים" בפרהסיה, מול גלים מסוכנים של לאומנות יהודית, גזענות, הסתה ושיסוי, של ראש הממשלה ושל שרים – אלה שאמורים לשמור על סדר ציבורי ושלטון החוק.

החוק במדינת ישראל בנקודת זמן זו, אינו נגזר עוד מהתחייבותה לאומות המאוחדות אחרי מלחמת העולם השנייה, אלא מאותה העדפה של הקולקטיב היהודי על פני הקולקטיב הערבי-הפלסטיני שחי בתוכו, כפי שביטא זאת נאמנה "חוק הלאום". החוק הישראלי שדור המייסדים חוקק השתנה והוא מייצג יותר ויותר אידאולוגיה משיחית גזענית שיצאה למחרת רצח רבין, למלחמה רבתי נגד הדמוקרטיה האתנית המוגבלת בלאו הכי, ונגד מנגנוניה השונים לרבות בית המשפט המכובד וטריבונל שופטיו. 

ומי אלה מבקשי ראשה של היבא יזבק אם לא הגזענים בחבורה? אלה שלא מסתירים את כוונותיהם להשליט כאן משטר של כיבוש, טרנספר ואפליה גזעית? הם לא עושים זאת בשם שלום, רחמנא לצלן, ולא בשם ערכים הומאניים של קדושת החיים, אלא בשם עליונות הגזע היהודי. אלה שמבקשים לשלוט בעם אחר ולשסות בו גזענים למיניהם חדורי אידיאולוגיה של נישול והשחתה; אלה, בשם רעיונות מחרחרי מלחמה, מבקשים את ראשה של היבא ושל חבריה הח"כים הערבים. אחדים מהיושבים במליאת הכנסת וסביב שולחן הממשלה, מייצגים בגלוי רעיונות הזורעים פחד וטרור. אחרים, בממשלה עשויים לעמוד לדין בבית המשפט הבינלאומי בהאג – לא היבא יזבק.

לכן, הוויכוח איננו משפטי אלא פוליטי, והוא לא נולד במסגרת של תחרות בין רעיונות – אין הוא אלא עוולה נגד היבא יזבק והציבור שהיא מייצגת. זוהי עוולה אחת מבין עוולות רבות שמבנה הכוח הפוליטי המדיני מייצר יום יום ושעה שעה, לא רק נגד היבא אלא נגד כל הערבים הפלסטינים בין הים לנהר. ועל בית המשפט להחליט אם הוא ימשיך להגן על המערכת שמחוללת את העוולות או שיבחר דווקא להיות בין אלה ששוברים שתיקה ומשמרים את זרי התקווה באוויר. ועל בחירות, אדם וגם בית משפט, משלמים מחירים או גוזרים קופון. 

للمقالة بالعربية: هبة يزبك- في الجانب المُحقّ والمتهِّم

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ