שיעורי בית בהיסטוריה

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כיתה בטייבה ב-2019
עסקת המאה: "גם ככה הולכים לגרש אותנו מכאן לרשות הפלסטינית. שם אין יהודים – אז לא צריך ללמוד עברית"צילום: תומר אפלבאום

للمقالة بالعربية: درس في التاريخ

בתי היא תלמידת כיתה ו' בבית ספר יסודי בטייבה. לפני כמה ימים, אחרי פרסום תכנית המאה ובה הסעיף לפיו נשקלת האפשרות, "בהסכמת הצדדים", שיישובי המשולש יועברו לשליטת המדינה הפלסטינית, היא הכריזה שאת שיעורי העברית היא לא מתכוונת להכין. כשניסיתי לברר אתה מדוע, היא הסבירה לי בפשטות: "גם ככה הולכים לגרש אותנו מכאן לרשות הפלסטינית. שם אין יהודים – אז לא צריך ללמוד עברית". תחושה זו איננה נחלתה של בתי בלבד. היא משקפת במידה רבה את הלך הרוח בחברה הערבית ביחס לתכנית, בעיקר בקרב הדור הצעיר: ייאוש, תסכול וחוסר תוחלת.

האם ניתן לבוא בטענות אל הדור הצעיר, ובכללם בתי? אני סבורה שלא. האפשרות שנותרה לי הייתה ללמד אותה שיעור קצר בהיסטוריה, במקום שיעורי הבית בעברית.

סיפרתי לה שמראשית דרכה, השתעשעו קברניטי המדינה ברעיון הטרנספר לאזרחי המדינה הפלסטינים שנותרו בשטחה לאחר מלחמת 1948. הם קיוו שבחסות מלחמה נוספת, ניתן יהיה לדחוק את הסרח עודף הזה אל מחוץ לתחומיה. בשלב מסוים ראשי מדינת ישראל אמנם החליטו לא לבצע את התוכנית, אך חלקים מהדרג הנבחר לא וויתרו על החלום, שיום יבוא ותקום מדינה יהודית למהדרין, הפטורה מנוכחותו של הציבור הערבי.

ואולם, עם השנים הציבור הערבי בישראל – חרף ניסיונות חוזרים ונשנים למנוע ממנו לעשות כן – העמיק את השתלבותו במדינה. לפי מדד יחסי יהודים ערבים שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה בספטמבר 2019, 83% מהערבים סבורים כי רוב הערבים אזרחי ישראל רוצים להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק ממנה: הם רוצים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, לקחת חלק בשוק עבודה בו פועלים יהודים וערבים בכפיפה אחת, וחלקם אף נוטלים חלק בשירות המדינה. אם בשנות החמישים, בעודנו אוספים את שברי אסוננו, רעיון הטרנספר לא עלה יפה, הרי כיום, כך הסברתי לבתי, איש לא יצליח לעשות זאת, גם לא נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו. 

כעת, לאחר שפתחתי צוהר לשיעור ההיסטוריה המזורז שהעברתי לבתי, אבקש להשיא עצה קטנה לנפשות הפועלות לגיבוש הסכם השלום: המשימה המרכזית המוטלת על הצדדים להסכם צריכה להיות ניסוח נאום הניצחון של הצד השני למשא ומתן. בלי ששני הצדדים יוכלו להציג לראווה את ההסכם שגובש כהצלחה, כהזדמנות לשגשוג ופריחה וכניצחון – דינו של התהליך כולו להיכשל.

תכנית המאה בולטת בהיותה מפלה צורבת לשני הצדדים: הן עבור העם הפלסטיני – בתוכו גם הערבים אזרחי מדינת ישראל – והן עבור היהודים אזרחי ישראל, החפצים עדיין לשמור על ערכיה הדמוקרטיים של המדינה.

אכן, על שני הצדדים להיות נכונים לוויתורים כואבים. אני, כמו רבים מחברי וחברותי המשתייכים לציבור הערבי בישראל, לא מוכנה לוותר על זכותה של בתי להשתלב כשווה בין שווים במדינת ישראל – לצד מדינה פלסטינית ריבונית. לכן הצעתי לבסוף לבתי: יקירתי, למרות הכול עלייך לגשת ולהשלים את שיעורי הבית בעברית.

הכותבת היא מנהלת התכנית ליחסי יהודים-ערבים במכון הישראלי לדמוקרטיה

للمقالة بالعربية: درس في التاريخ

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ