בין "עסקת המאה" להסכמי אוסלו – עד מתי "עוד מאותו דבר"?

ג'סיקה נבו
ג'סיקה נבו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עראפת, קלינטן ורבין בטקס החתימה על הסכמי אוסלו בבית הלבן, ספטמבר 199
אוסלו: הניסיונות "לשים את העבר מאחור" ו"להסתכל קדימה" ללא איחוי פצעי הגוף והנפש הינם ניסיונות כושלים.צילום: אי-פי
ג'סיקה נבו
ג'סיקה נבו

للمقالة بالعربية: بين "صفقة القرن" واتفاقيات أوسلو، إلى متى سيعيد التاريخ ذاته؟

האם האחראים לניסוח "עסקת המאה" של הנשיא האמריקאי טראמפ ידעו על קיומו של המודל "צדק מעברי (TRANSITIONAL  JUSTICE) בבואם להציע את החזון שלהם לאזור? אחד הדברים המשותפים לתכנית זו ולתכנית אוסלו הינו התעלמות מניסיון שהצטבר בעולם מאז שנות ה-80, בהתמודדות עם קונפליקטים עיקשים, מלחמות אזרחיים, כיבוש ודיכוי של אוכלוסיות ילידיות והפרות המוניות של זכויות אדם. 

עוד לפני ש"צדק מעברי" ידע שהוא כזה ועוד לפני שהתגבש כתיאוריה ופרקטיקה ברחבי העולם,  בארץ הולדתי, ארגנטינה, עוצבו היסודות של התחום. ה"וועדה לחקר הנעלמים/ות" (CONADEP) אשר הוקמה שם בשנת 1984, כחלק מתהליכי המעבר למשטר דמוקרטי לאחר שבע שנים של טרור מדינתי – בישרה את לידתה של פרקטיקה חדשנית אז: "ועדות האמת".

הניסיון הראשון תחת השם "וועדת אמת ופיוס" התקיים בצ'ילה כתגובה לדיקטטורה הצבאית של פינושה. בתחילת הדרך ועדות האמת שימשו כתחליף הולם להליכים פליליים במצבים בהם בלתי אפשרי היה להעמיד לדין אנשים כה רבים, אך יחד עם זאת היה צורך לתת קול והכרה לנפגעים הישירים: למשפחות הנרצחים ולקהילה בכללותה.

"וועדת האמת והפיוס" שקמה בדרום אפריקה כחלק מהמעבר לדמוקרטיה לאחר 50 שנה של אפרטהייד, נהפכה לידועה ביותר בעולם בשל שתי סיבות עיקריות: לא רק קורבנות אלא גם המעוולים הוזמנו לתת עדות פומבית. בנוסף, לראשונה, העדויות גם של הקורבנות וגם של הפוגעים, שודרו בשידור חי ברדיו. מדורת השבט שנוצרה סביב השידורים הללו הייתה ל"טקס מעבר" קהילתי ומנעה הידרדרות לכאוס ומעשי נקם. 

מאז, במהלך כמעט 40 שנה התקיימו 68 "וועדות אמת" אשר נהפכו לפרקטיקה חדשנית מרכזית בתקופות של מעבר שלטוני לאחר דיכוי והפרה המונית של זכויות אדם. בהמשך, "צדק מעברי" הוליד בהדרגה מנגנונים נוספים כגון תכניות פיצוי לנפגעים, התנצלויות פומביות, מתן חנינה, רפורמות מוסדיות והרחקת אנשי השלטון הישן שהיו מעורבים בדיכוי מעמדות כוח (במשטרה, בצבא, בבתי משפט). 

מחקר חדש אשר ניתח את כלל המנגנונים של "צדק מעברי" שפותחו ב-161 מדינות מאז 1970 ועד 2007, חושף ממצאים מרתקים, כמו למשל, שבכל מקום אנשים וקהילות עושים פחות או יותר אותם דברים כתגובה לדיכוי והשתקה של האמת. בכל 850 ההתערבויות שנחקרו כ"צדק מעברי" נמצא יסוד דומה של חיפוש מענה לצרכים שהתעוררו בקרב יחידים וקהילות בעקבות הפגיעה: הצורך באמת, הצורך בצדק, הצורך בתיקון והבטחה שזה לא יקרה שוב. גם בצפון אירלנד וביוגוסלביה לשעבר פותחו תכניות לימוד לחשיפת "נרטיבים" שנדחקו. גם ברואנדה וגם בארגנטינה, קבלת אחריות מצד הפוגעים אפשרה לחשוף פשעים שהושתקו ותרמה לתהליכי ריפוי. אלה דברים שקרו בכל 850 הכלים בכל 161 המדינות שנבדקו. 

ובחזרה להסכמי אוסלו ול"עסקת המאה" מודל 2020. המחקר והחיים עצמם מגלים לנו שניסיונות "לשים את העבר מאחור" ו"להסתכל קדימה" ללא איחוי פצעי הגוף והנפש הינם ניסיונות כושלים. זה נכון בהתמודדות של הפרט עם טראומות בילדות וגם של קהילות ומדינות.

ניתוח פרוטוקולים של הסכמי אוסלו חשף ששני הצדדים – הפלסטיני והישראלי – הסכימו להתקדם לקראת הסכם ולדלג על טראומות העבר. זה מורכב ולא ניתן יהיה לצאת מזה. כך, הסכמי אוסלו לא כללו התייחסות לאירועים של 100 שנים של אלימות וטרור, השפעת התנועה הציונית על המרחב והדמוגרפיה של פלסטין, הנכבה ודיר יאסין, הטבח בכפר קאסם, הממשל הצבאי, פיגועים ורצח של יהודים ושל פלסטינים. איך שזה נגמר, כולנו יודעים.

אנו, החוקרים של "צדק מעברי", חשפנו מזמן שאוסלו לא נכשל בגלל רצח רבין אלא בעיקר בגלל האשליה שחתימת מסמכים על ידי מנהיגים ללא התמודדות עם העבר, ללא פתיחת ארכיונים, ללא הכרה, לקיחת אחריות, מתן פיצויים והתנצלות פומבית על העוולות ומתן דין וחשבון – יכול להוביל קהילות ל"שלום". 

נכון. אנחנו ייחודיים והקונפליקט שלנו ייחודי, ואסור להשוות. לאחר הטרגדיה של אוסלו אולי בכל זאת שווה לא לעשות "עוד מאותו דבר" ולהיחשף לניסיון של 161 מדינות אשר ב-40 שנה האחרונות גבו עדויות, חשפו מסמכים גנוזים, הקימו ארכיונים ומוזיאונים לאתגר ניסיונות המחיקה, הכירו בעוולות, התנצלו פומבית, שילמו פיצויים, החזירו אדמות ונכסים, אפשרו לפליטים לחזור, העמידו פושעים לדין. בדיוק כמו בעסקת המאה של טראמפ. 

הכותבת היא סוציולוגית בתחום המגדר, מייסדת ומנהלת המרכז לוועידות אמת וצדק אלטרנטיבי, פעילה חברתית

للمقالة بالعربية: بين "صفقة القرن" واتفاقيات أوسلو، إلى متى سيعيد التاريخ ذاته؟

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ