המשטרה גוזלת את הילדוּת והתקשורת הישראלית עוצמת את עיניה

סאמי אל-עלי צרובה
סאמי אל-עלי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילוסטרציה חינוך גן ילדים
אלימות משטרתית: מיגור הפשיעה על ידי חיפוש בתיקי ילדים, אתם קונים את זה? (אילוסטרציה)צילום: תומר אפלבאום
סאמי אל-עלי צרובה
סאמי אל-עלי

للمقالة بالعربية: الشرطة تغتصب والإعلام العبري يتجنب

שני אירועים קשים בכיכובה של משטרת ישראל תפסו את הכותרות בתקשורת הערבית בתחילת השבוע, ושניהם הציפו רסיסי זיכרונות כואבים, ועוררו משקעים עמוקים שתרמו לגיבושה של האישיות שלי.

הפרטים צפו ועלו במלוא העוצמה. הייתי בן אחת עשרה, כששני שוטרים מתחנת זכרון יעקב נכנסו לחצר ביתנו וניסו לקחת אותי עמם לחקירה. אבא שלי היה בעבודה, אמי שאלה אותם מה הסיבה שבגללה אני נדרש לחקירה ואחד מהם השיב לה בערבית במבטא עברי כבד: "אין מה לדאוג, אנחנו רוצים לחקור את הילד על פריצה לבית ספר וגניבת ציוד ממנו". פחדתי מאוד, בתוך תוכי ולא ידעתי מה הקשר ביני לבין הפריצה לבית ספר, אבל התגובה שעלתה על פניי הייתה סוג של חיוך עם מבט מתריס. אמי סירבה לבקשת השוטרים לחקור אותי בניידת.

לאחר דין ודברים ולאחר שאמא שלי התעקשה שאלך לחקירה מלווה באבא שלי לאחר שיחזור מהעבודה, נסוגו השוטרים מדרישתם והדגישו בטון מאיים שאם לא אגיע לתחנה בשעות הערב הם יגיעו לעצור אותי. הלכתי לתחנת המשטרה עם אבא שלי. מתוך דבריו של החוקר עלה בבירור שהפשע היחיד שביצעתי ושהפך אותי מיידית לחשוד היה, שביום ביצוע הפריצה לבית הספר שיחקתי בחצר בית הספר. מילדותי ועד לבית הספר התיכון שיחקתי כדורגל עם ילדי השכונה בחצר בית הספר, שהייתה המקום היחיד בקרבת השכונה שלנו – יחד עם הרחוב ועם חוף הים – שבו יכולנו לשחק.

החקירה הסתיימה לאחר שעה וחזרתי הביתה מוצף כעס ואימה. את משפחתי אפף פחד גדול ונמנע ממני משך שבועות ארוכים לשחק עם החברים .לאחר כמה ימים הסתבר שילדים נכנסו לכמה כיתות וגנבו קצת ציוד משרדי שהם היו צריכים בשביל לימודיהם וככל הנראה הוריהם לא יכלו להעניק להם בשל עוניים. איש לא הטיל ספק בהיותי חף מפשע.

יצאתי מן האירוע הזה עם צלקות עמוקות ועם הרבה תהיות שעודדו אותי בהמשך לעסוק בעיתונות, כדי לחשוף את האמת ואת חוסר הצדק. החוויה הזו שלי והניסיון שעברתי כילד שהמשטרה מנסה לקחת אותו לחקירה בניגוד לחוק ובניגוד לצו האנושי לא זכתה לפני 28 שנים לפרסום בתקשורת ולא נהפכה לסוגיה המעסיקה את דעת הקהל, כמו עשרות אירועים דומים אחרים שבהם היו נתונים ילדים וקטינים ערבים לחקירות ברוטליות ובלתי־חוקיות. חלק מן האירועים הללו מגיעים לידיעתנו בעוד שעל אחרים לא שמענו מפני שהקורבנות שמרו על שתיקה עד היום. לא היו לנו בימים ההם טלפונים חכמים או מצלמות, לא היה לנו אינטרנט, לא עמדו לרשותנו עשרות אמצעי התקשורת בערבית ובעברית, לא היו לנו מוסדות משפטיים ולא היו לנו די ידע או מודעות שיאפשרו לנו לחשוף ברבים את הפשעים האכזריים הללו.

אך איך אנחנו מסבירים היום, בעידן הטלפונים החכמים, הרשתות החברתיות ושפע ערוצי התקשורת השונים את התעלמותה של התקשורת בעברית, הן הציבורית והן המסחרית, משני אירועים קשים, שני פשעים מחרידים נגד תום הילדוּת, שביצעה משטרת ישראל. את האירוע הראשון פרסם אתר החדשות "ערבּ 48" ועל פי המידע שנמסר בו כוחות משטרה פשטו ביום שני על גן הילדים "שלגיה" בעיר טייבה. השוטרים ערכו חיפוש בגן ובתיקי הילדים מול עיניהם המשתאות, למרות התנגדותה של הגננת ומבלי להתייחס לילדים שנמלאו פחד.

את האירוע השני חשפה תחנת "רדיו א־נאס" ומן המידע ששידרה עולה כי שוטרי ימ"ר נכנסו ביום חמישי שעבר לבית ספר ערבי בעיר עכו ולקחו בכוח ילדה בת תשע, תלמידת כיתה ג' לחקירה, לבדה ובלא ליווי ובהסכמתו של מנהל בית הספר.

איננו זקוקים למחקרים שיצביעו על הנזקים הקשים וההשלכות הנפשיות והחברתיות שגרמה לילדים בעכו ובטייבה ההתנהלות היהירה של המשטרה, הבלתי־חוקית, לא מקצועית ונעדרת כל מידה של אנושיות. חשתי כאב גדול, הזלתי דמעות ורתחתי משום שאני מבין היטב מה גורמות ההתעללויות והפרקטיקות הנלוזות הללו. גם אני הייתי פעם אחד הילדים והילדות הללו. האירועים הללו החזירו אותי כמו בסרט לגיל 11. 

המשטרה, המסרבת בכל תוקף להודות בהתנהגותה הברוטלית והבלתי־חוקית, מפריחה תירוצים כאילו מטרת החקירה של הילדה מעכו והחיפוש בגן הילדים בטייבה היא איתור ראיות שיסייעו לה לפענח רציחות ועבירות נשק וסמים. כלומר, המשטרה מוכנה להקריב את הילדות כדי להכניע את הפשיעה. אתם קונים את זה? הכנסתם של ילדים למעגלי סיכון היא עדות לזלזול מוחלט של המשטרה בחיים שלנו ועדות ברורה לכישלונה במלחמה בפשיעה ובפושעים. אנחנו מבינים שהמטרה הבסיסית של ההתנהלות הבזויה הזו היא אילוף הערבים כבר מילדוּת.

אני פונה מכאן לתקשורת הישראלית: אנחנו לא מדברים על הפשיעה ביישובים הערביים וגם לא על חוסר האמון בין האזרח הערבי והמשטרה. המנגנון המגויס שלכם מסרב להצביע על הסיבות או על האשמים בהתפשטות התופעה, משיקולים פוליטיים, אידיאולוגיים ופטריוטיים. אנחנו מדברים כאן על גזל מכוון של ילדוּתם של דורות שלמים, שנושאים בשל כך טראומות וצלקות כל ימי חייהם. וזה מתבצע בשיתוף פעולה מלא של משרד החינוך, שאינו עושה דבר לנוכח הפרקטיקות הללו, המפירות את זכויות הילד, ולנוכח שתיקה של כלי התקשורת. הרי לו הייתה הילדה מעכו יהודייה ואם המשטרה הייתה פושטת על גן ילדים בתל אביב, העולם היה נחרד ונסער. אנחנו מדברים על אחריות מוסרית, מקצועית, תקשורתית וחברתית. מעט פרסום ודרישה להעמיד לדין את האשמים לא היו מזיקים, אף שאני משוכנע שאיש במשטרה או במשרד החינוך לא יועמד לדין בשל ההתנהלות המופקרת הזאת, ממש כשם שאיש לא הועמד לדין על פשעים או כישלונות שפגעו בילדינו בעבר.

הכותב יועץ אסטרטגי, פוליטי ופרלמנטרי, עיתונאי ואיש- תקשורת עצמאי

للمقالة بالعربية: الشرطة تغتصب والإعلام العبري يتجنب

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ