מצביעים דרוזים – תתמכו במי שמייצג אתכם ולא במי שסוחר בקולכם

סלים בריק
סלים בריק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסעד וגנץ בראש העין, היום
בחירות: איך תצביעו למי שלא מכיר בכם כבעלי זכויות שוות?צילום: מגד גוזני
סלים בריק
סלים בריק

للمقالة بالعربية: أيها المصوتون الدروز- ادعموا من يُمثلكم وليس من يتاجر بأصواتكم

בבחירות האחרונות, באפריל 2019 ובספטמבר, שיעור ההצבעה של הדרוזים למפלגת ישראל ביתנו ולליכוד, היה גבוה (18%-23% לישראל ביתנו, וכ-10% לליכוד). הדבר תמוה אם מביאים בחשבון שאלה המפלגות שיזמו את חוק הלאום הגזעני, שהוציא את הדרוזים מכלל אזרחי המדינה והפך אותם לנתינים במעמד פחות, כמו שאר האזרחים הערבים. אותן מפלגות הן אלה שקידמו את תיקון קמיניץ שנועד לפגוע באוכלוסייה הערבית, כולל הדרוזים.

והשאלה מדוע? למה ירצה אדם לתמוך במפלגה הפועלת באופן עקבי נגדו ונגד האינטרסים שלו? מדוע יצביע אדם עבור מי שקבע שדמו ודם בניו סמוק יותר? שהם לא ראויים לשוויון וכי המדינה אינה שייכת להם אלא הם חיים בה, למרות הקורבנות מקרב הדרוזים למדינה לאורך השנים?

נראה שמקור העיוות הפוליטי-המוסרי הזה, טמון במניפולציה של הייצוג. מאז קום המדינה נקטו המפלגות הציוניות הפרדה שיטתית בין ייצוג הערבים במובן הרחב – קרי ייצוג עמדות ואידיאות, אינטרסים וצרכים של האוכלוסייה – לבין ייצוג במובן של נוכחות סימבולית, המבטיחה לכל היותר יכולת תיווך (ואסטה בערבית) בין בעלי הכוח והמשאבים (המפלגה היהודית) לבין הנתינים הזקוקים לכך כדי להשיג יעדים קיומיים כמו תעסוקה, אישורים שונים ושאר טובין חלוקתיים שיש למדינה.

סטודנטית שלי שהודיעה כי היא ובני משפחתה הצביעו לישראל ביתנו, הפגינה בקיאות לא מבוטלת לגבי מהות המפלגה הזו ואף הגדירה אותה מפלגה גזענית. כששאלתי מדוע אם כן, הצביעה עבורה, היא ענתה בפשטות: "ח"כ חמד עמאר סידר לי תפקיד בחלקיות משרה במשרד ממשלתי ובתמורה הבטחנו לו לגייס לו קולות". לאחר מכן, וכנראה מתוך מבוכת מה הוסיפה: "אנו לא הצבענו לישראל ביתנו, אלא רק לחמד עמאר".

 בתשובה הזאת טמונים שני העקרונות: מנגנון ה"ווסאטה" שבלעדיו דרוזי לא מקבל את מה שהוא אמור לקבל כמובן מאליו, אלא זקוק למי שיסייע לו להשיג את זכותו הבסיסית, ובתמורה משלם בהצבעה בקלפי. העיקרון השני הוא הנתק התודעתי בין מהות המפלגה שאני מצביע עבורה לבין הצורך שלי לרצות מישהו מסיבות אישיות. הסטודנטית היתממה וטענה שהיא לא הצביעה למפלגה, אלא לחמד עמאר, שהוא המתווך אשר ממיר את קולותיהם שלה ושל משפחתה בטובת הנאה בדמות משרה חלקית במשרד ממשלתי.

לא מזמן הגיע לביתי איש מקצוע מפקיעין בגליל. תוך כדי שיחה שאלתי למי הוא הצביע והתשובה: "ברור, לחמד עמאר". אמרתי, "הכוונה שלך למפלגת ישראל ביתנו?" והוא ענה בחיוב. שאלתי אם הוא יודע שמפלגה זו קידמה את חוק הלאום ותיקון קמיניץ? הוא אמר שחמד עמאר הבטיח לו ולמשפחתו לפעול לביטול החוקים הללו. ובכן, מבירור עלה שהוא הוזמן פעם לבצע עבודות עבור אנשים הקשורים למפלגה, "ושילמו לי ביד נדיבה והבטיחו להזמין אצלי עבודות". בפקיעין היה שיעור המצביעים הגדול ביותר לישראל ביתנו. לכן לא מפתיע שאותו בעל מלאכה גייס את כל החמולה שלו כהגדרתו למען המפלגה, שנציגים מטעמה הבטיחו להיטיב עמו כלכלית.

במעקב אחר אמצעי התקשורת מבחינים בשתי מגמות שמובילים נציגי המפלגות הללו: האחת, ניסיון לנתק בין הנציג הדרוזי לבין המפלגה. כך טען חמד עמאר שהוא "אישית" התנגד לחוק הלאום (זה נכון, עקב גילויי ההתנגדות החריפים לחוק בקרב הדרוזים), ואילו הח"כ (הדרוזי) לשעבר פטין מולא, מהליכוד, טוען לא אחת שהוא "אישית" נגד חוק הלאום, בניגוד לקודמו איוב קרא שקידם את החוק, והוא יפעל לשכנע את המפלגה לתקן את החוק.

הדברים האלה, הגובלים בהונאה, חוזרים בהזדמנויות שונות ומטרתם לשכנע את הדרוזים שהם לא מצביעים למפלגות שפגעו בהם באופן ישיר ולעתים גם אישי (דרוזים רבים מאוימים על ידי תיקון קמיניץ וכבר נהרסו בתים של דרוזים בכמה כפרים ועוד כמה מיועדים להריסה) אלא מצביעים "להם" אישית. כך הם הפכו את תורת הייצוג לדבר סתמי, מעין פרוטקציה בסוגיות שוליות כמו סידור עבודה לאדם כלשהו תמורת הצבעת בני משפחתו, יוקרה אישית וחמולתית (הנציגים הללו מרבים לתאר את עצמם כמקור גאווה ותמיכה לעדה). המפלגות שלהם, שמספקות להם טובות הנאה אישיות ומעמד חברתי, יוצאות נשכרות מכך בהבטחת הצבעה שגם מסייעת אלקטוראלית, וגם – וזה הדבר החשוב – מספקת מעין לגיטימציה לאותה מפלגה.   

השיטה הזאת, שפעלה היטב מאז קום המדינה, יעילה פחות ככל שרמת ההשכלה בחברה הערבית עולה ולנוכח כלי התקשורת, החושפים את הליקויים ואת המגמות הנסתרות בבסיס המדיניות של המפלגות הללו, אך היא עדיין מניבה הישגים נאים.

הגיעה העת שהבוחר יבדוק היטב מהן מטרותיה ועקרונותיה של המפלגה שהוא מתעתד להצביע לה. כדאי לבחון אם היא באמת מתכוונת לשפר את מצבו או רק לנצל את קולו ביום הבחירות. הרי אם היו כוונות המפלגות כלפי הדרוזים כנות והגונות, הדרוזים היו זוכים מזמן לשוויון מלא וממילא לא היו צריכים יותר את אותם מתווכים שימירו את קולם בטובות הנאה פשוטות, שאמורות להיות זכות בסיסית של כל אזרח במדינה.

הכותב הוא מרצה באוניברסיטה הפתוחה ומכללת עמק יזרעאל

للمقالة بالعربية: أيها المصوتون الدروز- ادعموا من يُمثلكم وليس من يتاجر بأصواتكم

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ