משותפת יש, איפה התכנית?

הייא חדאד
הייא חדאד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
המשותפת- בחירות 2020
בחירות: הניצחון האמתי הוא זה של הרשימה המשותפת שהצליחה לייצור מרקם חברתי פלסטיני מאוחדצילום: רמי שלוש
הייא חדאד
הייא חדאד

للمقالة بالعربية: المشتركة-  أداة بدون مخطط؟

התעוררנו הבוקר עם תום הבחירות השלישיות ברציפות, בהן נרשם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר מאז הבחירות של 1999. כן, ישנן הפתעות וגם לא מעט תהיות לגבי הסיבות שהביאו את בנימין נתניהו להשיג את רוב הקולות, ישנן גם סיבות לכישלונו של בני גנץ להפוך לאלטרנטיבה פוליטית ראויה. ובהתאם סיבות לגידול חסר התקדים במספר המנדטים של הרשימה המשותפת. אם לוקחים בחשבון את מצבו המשפטי של נתניהו ואת אישומי השחיתות העומדים כנגדו, ברור שהליכוד השיג ניצחון מרהיב, כך לפחות על פי תוצאות סקרי ליל הבחירות, והצליח להשיג חמישה מנדטים יותר מ"כחול־לבן".

אם ההישג הזה מצביע על משהו, הרי שזה על הפיצול והפילוג ברחוב היהודי הסובל מקרע אידיאולוגי עמוק. ההצלחה של נתניהו איננה הצלחה שניתן לבטלה כלאחר יד, אלא הצלחה של מועמד המואשם בשלושה כתבי אישום על שחיתות ושב־17 במארס יתחיל את המערכה המשפטית שלו. האם מצב כזה יעלה על הדעת? הם שמעתם על מדינה שחצי מהעם בה בוחר במועמד אשר מוגשים נגדו שלושה כתבי אישום להיות מנהיגם? אין ספק שהצלחתו של נתניהו במערכה הפוליטית בישראל מטריד מאוד, כיוון שתבוסתו הייתה עניין בטוח כמעט לחלוטין בספטמבר האחרון, כאשר כל הגורמים הפוליטיים נכשלו בהקמת ממשלה. אלא שאני, כמי שמבקשת לנתח את הזירה הפוליטית בישראל, אינני סבורה שהצלחתו של נתניהו הייתה די צפויה. אתם בוודאי שואלים למה? הסיבה לכך, בשיא הפשטות והבהירות, היא שהתופעה הזאת היא רצונו של עם ישראל ויותר מכך – זוהי האמת שלו. רובה המכריע של החברה בישראל אימצה את האידיאולוגיה של הימין הציוני - הקיצוני והיא נאחזת בה.

הבחירות האלה היו ביטוי לתחרות עזה בין האידיאולוגיה של הימין הציוני הקיצוני על תפיסותיו הכלכליות הניאו־ליברליות משלובים עם שיח הריבונות היהודית שלו, לבין האידיאולוגיה של המרכז־שמאל הציוני ליברלי. הבחירות היו בגדר ראי המשקף את השבר האידיאולוגי העמוק המושרש עמוק בתוך החברה הישראלית המפולגת. אולם חשובה יותר מכל זאת, העובדה שהחברה האזרחית  בישראל נעדרת שפת דיאלוג כוללת שתכלול את כל גווניה המורכבים והשונים.

נתניהו הצליח לבנות קמפיין בחירות שנשען על ארבע רגליים טקטיות: הראשונה היא ההסתה השיטתית והמתמשכת נגד האזרחים הערבים. התעמולה המסיתה הזאת, שביססה את מלוא כובד משקלה על הסיסמה "ביבי או טיבי", היתה בעלת השפעה עצומה על הציבור היהודי ושכנעה רבים שלגנץ אין כל יכולת להקים ממשלה שלא תכלול את מפלגת השמאל השלישית בגודלה בכנסת – הרשימה המשותפת. השנייה, תזמון ההכרזה של נתניהו ויועציו על "עסקת המאה" לפני מועד הבחירות. היתה זו טקטיקה ששיקפה חשיבה אסטרטגית מן המעלה הראשונה, משום שרבים מן המתנחלים, כמו גם אנשי ימין קיצוני אחרים יצאו בהמוניהם לקלפי בשל כך. השלישית – נטען שמרכז הליכוד בראשות השר ישראל כץ פעל לפי תכנית הבחירות כדי להגיע לאותם מצביעים תומכי ליכוד שלא יצאו להצביע בבחירות שנערכו בספטמבר האחרון. חשוב להזכיר כאן שכ־8% ממצביעי הליכוד לא יצאו להצביע בבחירות בספטמבר.

נתניהו חתר להיות קרוב ככל הניתן למצביעיו בקמפיין הנוכחי. הוא נסע וסייר ביניהם וחיזק את נוכחותו בערים יהודיות רבות בפריפריה, שבהן הבטיח לאוכלוסיות מוחלשות ולעניים, בדבריו הרגילים, להגן עליהם בראש ובראשונה מפני איראן, סוריה והטרור ועמד והדגיש את העובדה שישמור על ישראל יהודית בזהותה. הרביעית – נתניהו תקף את יריבו גנץ פעם אחר פעם בשפת ביבים ועשה מאמץ להציגו כמנהיג כושל שאינו ראוי לאמון הציבור. אך חשובה יותר מכל זאת הייתה ההצלחה של נתניהו בהצגת עצמו כקורבן של מערכת המשפט הישראלית, בייחוד מול אותן קבוצות מוחלשות באוכלוסיה. הקמפיין של נתניהו, לפי דעתי, היה רחוק מהצגת עובדות ההגיוניות והאובייקטיביות לאשורן. מנגד, בני גנץ נכשל בניסיונו להיות גרסה ימנית משופרת של נתניהו, כישלונו החל ברגע שאימץ לו גוון מן גזעני ימני ושילב אותו בנאומיו.

בעיניי, הניצחון האמתי הוא זה של הרשימה המשותפת שהצליחה לייצור מרקם חברתי פלסטיני המאזן בין משוואת האזרחות לבין הסוגיות החברתיות והזהות הפלסטינית המושרשת בעמנו. המיעוט הערבי סובל מהסתה נרחבת ומרושעת ומסעות ההסתה האלה מבקשים לזרוע פילוג ופירוד בקרב הערבים אזרחי ישראל ולהטיל דופי בלגיטימיות שלהם. אלא שלכל האנשים בנוגע לכל הסוגיות החברתיות והכלכליות, יש עניין מרכזי אחד משותף – חיים בכבוד, שוויון וצדק בדגש על הזהות הפלסטינית.

 על פי הסקרים מליל הבחירות, הרשימה המשותפת זוכה ב־15 מנדטים במה שמסתמן כייצוג הערבי הגדול ביותר בכנסת מאז הבחירות של 1949. כן, הרשימה המשותפת הצליחה לאחד את כל הערבים אזרחי ישראל, מערביי הנגב ועד הכפר ערב אל־עראמשה בגבול הצפון, מכפר יאסיף ועד לבאקה אל־גרבייה. הערבים  ברובם החליטו שהם רוצים להיות חלק מן המרקם הזה ומן העם הזה. הרשימה המשותפת הצליחה לעשות זאת משמום שהתקרבה לדופק של הרחוב הערבי, בנתה שפת דיאלוג אמינה מולם, ניהלה קמפיין בחירות מקצועני וקראה היטב את המגמות הציבוריות באופן שהשתלם לה. הרשימה המשותפת זכתה אף להתקבלות נרחבת בציבור היהודי השמאלי, המאמין בשותפות יהודית־ ערבית אמתית. רבים ממאוכזבי מרצ ומפלגת העבודה מצאו ברשימה המשותפת בית רעיוני אמין  לעקרונות הצדק והשלום. נוסף על כך, רבות מן ההתפתחויות הפוליטיות הגזעניות, ובראשן "עסקת המאה", הצליחו לצופף את השורות בקרב האזרחים הערבים בישראל.

בסיום הדברים, כפי שאמר העיתונאי אמנון אברמוביץ', "את הצלחתו של נתניהו יש לאמוד דרך שלושה צירים חשובים: הפוליטי, הקואליציוני והמשפטי". בציר הקואליציוני לנתניהו אין 61 ח"כים שיאפשרו לו להקים ממשלה וזאת בשל שיעורי ההצבעה הגבוהים במגזר הערבי, שהגיעו לכ־69% וסייעו בהחלשת הימין. בציר המשפטי, הדיון נסוב סביב יכולתו של נתניהו לחוקק את "החוק הצרפתי" שיפטור את ראש הממשלה מהעמדה לדין. אני סבורה שנושא זה מורכב במיוחד, ראשית משום שאין כל ודאות כי תוקם ממשלה בראשותו ושנית בשל קיומם של קולות בתוך בלוק הימין ובמפלגת הליכוד בפרט, המתנגדים בתוקף להצעה כזאת. לבסוף, אשר לציר הפוליטי, נתניהו הצליח להכתיר את עצמו כ"מלך ישראל" סימבולית.

בואו נמתין לימים הקרובים ולהתפתחויות הפוליטיות שטומנים בחובם מלא הפתעות, כדי שנוכל להבין את התמונה ביתר בהירות. המסקנה שמוסיפה להיראות כוודאית יותר בעקבות הבחירות האלה היא שהחברה הישראלית מפולגת, מפוצלת ומפוררת, בניגוד לזירה הערבית ־ פלסטינית המקומית שהוכיחה את אחדותה ותרומתה להיאחזותו במרקם החברתי ־ פוליטי הפלסטיני.


הכותבת היא פעילה חברתית, מלגאית פולברייט וסטודנטית תואר שני בניוסקול

للمقالة بالعربية: المشتركة-  أداة بدون مخطط؟

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ