מי שמפקיר פצוע לדמם למוות יחטוף גופה בדחפור

קו מקשר בין חטיפת גופתו של מחמד עלי אלנאעם בן ה-27 מח'אן יונס והשחתתה באמצעות בולדוזר צבאי להפקרתו של יעקוב אבו אלקיעאן לדמם למוות

סבי יאפא
סבי יאפא
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דחפור
פלסטינים: אובדן צלם האנוש בא לידי ביטוי גם בהפקרתו למוות של יעקוב אבו אלקיעאן
סבי יאפא
סבי יאפא

للمقالة بالعربية: ليس غريبا على من ترك جريحا ينزف حتى الموت أن يخطف جثة بجرافة

ביום ראשון, ה- 23.2.20  נחשפנו לאחד המראות היותר מזעזעים: חטיפת גופתו של הפלסטיני מוחמד עלי א-נאעם בן ה-27 מח'אן יונס באמצעות דחפור צבאי תוך כדי ביזויה והשחתתה. אגב: לא בטוח בכלל שמדובר בגופה, וייתכן שהאיש היה עדיין פצוע קשה. נהג הדחפור הצבאי ניסה להרים את הגופה מתוך החול כאילו היה מדובר בערימת אשפה שיש לפנות. הגוף נתלה על שיני הכף תוך כדי שהוא מתנדנד מצד לצד. האסוציאציה הראשונה שעלתה במחשבתי למראה המזוויע הזה הייתה של פינוי גופות היהודים באמצעות בולדוזר במחנה הריכוז ברגן בלזן.

זאת לא הפעם הראשונה שצבא הכיבוש חוטף גופות פלסטינים (לצרכי מיקוח עתידי). נכון להיום מצויות בידי ישראל 58 גופות (על פי רשימה שפרסם "מועדון האסיר" הפלסטיני). ואולם, עד היום נעשה הדבר במחשכים, בשעות הלילה וללא תיעוד מצלמות. החידוש הפעם היה, שחטיפת הגופה נעשתה לאור היום ולנוכח המצלמות שתיעדו את הזוועה רגע אחרי רגע. ההחלטה לחטוף כך את הגופה לאור היום, בידיעה ברורה שהיא תהיה מתועדת מלמדת על אובדן בושה מוחלט, אובדן מוחלט של צלם אנוש.

אובדן צלם האנוש בא לידי ביטוי לא רק כשמדובר בפלסטינים בעזה – הוא בא לידי ביטוי גם בהפקרתו למוות של יעקוב אבו אלקיעאן ב- 18.01.2017. מבדיקה ותחקיר של הוועד נגד עינויים בשיתוף עם סוכנות המחקר הלונדונית Forensic Architecture , עולה כי רופאה משטרתית וחובשים לא העניקו טיפול רפואי ליעקוב אבו אלקיעאן הפצוע, שדימם למוות אף ששהו במרחק מטרים ספורים ממנו.

לפי דו"ח המכון לרפואה משפטית, ירי השוטרים פגע באבו אלקיעאן בכתף ובברך – פגיעות שעל פי רוב אינן מביאות למותו של אדם באופן מידי. הדו"ח קבע כי מותו של אבו אלקיעאן נגרם מאיבוד דם, ואירע בטווח של "עשרות דקות" מהירי. הפרטים המלאים על הפקרתו של יעקוב אבו אלקיעאן לגסוס למוות מופיעים בכתבתו המקיפה של אורן זיו באתר "שיחה מקומית", 22.02.2020.

שני המקרים הללו מצטרפים לשורה ארוכה של פשעי מלחמה והתעללות בפלסטינים, שאנו עדים להם כמעט מדי יום. ביום שישי ה- 21.02.20, חייל ירה כדור גומי אל פיו של נער באזור קלקיליה (דיווח של הסהר האדום), בולדוזר צבאי דהר לכיוון מפגינים בכפר קדום ודרדר לעברם סלעים תוך כדי סיכון ממשי לחייהם (סרטון שתיעד זאת הופץ ברשת), שוטרי מג״ב רדפו אחרי פלסטינית מבוגרת שחילקה שוקולד למתפללים בזמן שאחד השוטרים שולף אקדח ומכה באלימות את אחד הנוכחים ללא סיבה (האירוע תועד בסרטון שהופץ ברשת) וכמובן הירי בראשו של הילד מאלק עיסא בן התשע מעיסאוויה ב- 15.02.20, ירי שבעקבותיו איבד הילד את ראייתו בעין שמאל.

החוט המקשר בין כל האירועים האלה הוא שלילת אנושיותם של הפלסטינים (כולל תושבי ישראל). דה-הומניזציה שהופכת ליותר ויותר גלויה ופומבית. חטיפת גופות שנעשתה במחשכים נעשית עכשיו בגלוי, לאור היום. הידיעה שהציבור יקבל בשוויון נפש את מעשי הזוועה האלה מאפשרת למתוח את הגבולות. ועולה השאלה איפה הגבול ייעצר. התשובה היא, שהוא לא ייעצר, הוא יזלוג פנימה לתוך החברה הישראלית.

מעצרים מנהליים של פעילי זכויות אדם, של אנשי שמאל ושל אקטיביסטים הם לא תסריט מופרך. המשך השתיקה לנוכח הפשעים, והאדישות הציבורית לזוועות המבוצעות נגד הפלסטינים בהובלת צבא הכיבוש ומג"ב, הם אות קלון לחברה ישראלית. אין לי ספק ששתיקה זו תמשך גם כשייעצרו פעילי שמאל שמותחים ביקורת על משטר הדיכוי והכיבוש.

אי אפשר לנתק את האדישות הציבורית לפשעים נגד הפלסטינים מההסתה המתמשכת של פוליטיקאים ובראשם של ראש הממשלה בנימין נתניהו נגד הפלסטינים (נגד אזרחי ישראל הפלסטינים ונגד תושבי השטחים). ההסתה המתמשכת מתירה את דמם ומאפשרת לציבור להישאר אדיש. הדה-לגיטימציה והדה-הומניזציה שזורות זו בזו ומחלחלות לא רק לציבור האדיש, אלא בראש ובראשונה לאלה שמבצעים את מדיניות ממשלת הכיבוש – החיילים והשוטרים. 

 יתר על כן המדרון החלקלק של הידרדרות מוסרית ערכית ואיבוד צלם אנוש לא יישארו בגבולות המערכת הצבאית – הם ימצאו את ביטוים במערכת האזרחית שהרי ברור שהחיילים והחיילות הלוקחים חלק פעיל בפשעי המלחמה יהיו לאזרחים, להורים ולחברים בקהילה. כמה מהם ישברו שתיקה ויכו על חטא ואחרים ייעשו קהי-חושים ואטומים לסבל הזולת. אני באמת שואל את עצמי מה התרחש בראשו של אותו נהג בולדוזר שהרים את גופת הפלסטיני כאילו הייתה ערימת פסולת? האם הוא הבין לעומק את הזוועה שבמעשה? האם הוא הבין למה הוא היה שותף? הוא בטח יטען שהוא רק מילא פקודות. כולם יטענו: רק מילאנו פקודות. כמו ההם שמילאו פקודות אי אז בשנות המלחמה.

ותמיד תזכרו: שתיקה היא פשע מלחמה. אז השמיעו קול, כתבו, תזעקו, תמחו ותפגינו נגד העוולות, הפשעים ואבדן המוסר והערכים. ומתבקש לסיים בציטוט משירו של מרטין נימלר, "לא השמעתי את קולי", שמסתיים כך:

 " ואז הם באו ולקחו את היהודים –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי יהודי;

ואז הם באו ולקחו אותי –

וכבר לא נותר אדם,

לדבר בעדי.

הכותב פעיל זכויות אדם

للمقالة بالعربية: ليس غريبا على من ترك جريحا ينزف حتى الموت أن يخطف جثة بجرافة

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ