מיתוס היד החזקה על שולחן הניתוחים

יריב מוהר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זירת הקרב האחרון בין צבא סרי לנקה למורדים הטמיליםצילום: אי־אף־פי
יריב מוהר

للمقالة بالعربية: "اليد الحديدية" أسطورة أم حقيقة?

המזרח התיכון הוא אזור משופע באלימות פוליטית, כולל טרור ולוחמת גרילה. לא פלא אם כן, שבחברות רבות באזור שוררת האמונה כי יד קשה היא כלי יעיל למאבק בטרור, וכפועל יוצא מכך, יש תמיכה במנהיג כוחני המפעיל אלימות קשה וחסרת אבחנה כלפי האוכלוסייה האזרחית שממנה יוצאים גורמי טרור. כדוגמה ליעילותה של הגישה הזאת מביאים תומכיה דוגמאות מהעולם: היחס של הרוסים להתקוממויות בצ'צ'ניה; המאבק של סרי לנקה בארגון הנמרים הטאמילים; הדיכוי של המלך חוסיין (האב) את הפלסטינים בירדן, ועוד.

ואולם, מדובר במיתוס שאינו עומד במבחן המציאות. הספרות המחקרית בנוגע לאלימות פוליטית היא ענפה, ועולה ממנה קונצנזוס מובהק: ככל שמופרות או נשללות זכויות מאוכלוסייה נתונה, כך עולה היקף האלימות הפוליטית והטרור הצומחים מתוכה. טענה זו נכונה עד רמה מסוימת, משום שמשטרים הנוקטים דיכוי טוטאלי (צפון קוריאה היא דוגמה קלאסית) מאופיינים דווקא בהיקף נמוך יחסית של אלימות פוליטית וטרור.

משטרי ביניים – כאלה שמסיבות שונות לא התפתחו לדיקטטורות רצחניות – נתונים לטרור ואלימות פוליטית בשיעורים הגבוהים ביותר. הם דכאניים מספיק כדי לעורר התקוממות אלימה, אך לא מספיק כדי לשתק אותה.

יחד עם זאת, גם דיכוי טוטאלי אינו כלי מוצלח במיוחד במאבק באלימות פוליטית ובטרור. ראשית, משטרי דיכוי טוטאלי עדיין סובלים יותר מאלימות מאשר מדינות הממוקמות בראש הדירוג בהיבטים של דמוקרטיה ושמירה על זכויות אדם. שנית, התמודדות לא מוצלחת אחת של משטר כזה עם אלימות, עלולה להוביל להתלקחות מקיפה שתביא  להפלתו או לשפיכות דמים קטסטרופלית (סוריה היא דוגמה טובה).

בנוסף, משטרי דיכוי טוטאלי מדכאים באלימות את כלל האוכלוסייה ולא רק את זו המתנגדת להם, והם מוחרמים בדרך כלל על ידי הקהילה הבינלאומית וסופגים סנקציות קשות. כלומר, גם בניתוק מהמישור המוסרי, בהסתמכות על שיקולי תועלת בלבד, לא כדאי למדינה לנקוט דיכוי טוטאלי.

עדיין נותרת השאלה מהי הדרך היעילה להתמודד עם אלימות פוליטית וטרור, לאחר שכבר פרצו. מקרי הבוחן של צ'צ'ניה, סרי לנקה, אלג'יריה וירדן מעצבים את השיח בנושא ומחזקים את מיתוס היד הקשה. אולם בפועל, סיפוריהן של המדינות הללו מורכבים הרבה יותר מדיכוי ביטחוני טהור, וכוללים בדרך כלל שיפור בזכויות של קבוצות המיעוט שמהן יצאה האלימות.

במלחמת צ'צ'ניה הראשונה למשל, רוסיה ניזוקה קשות כתוצאה מהפעלת כוח צבאי חסר אבחנה, וצ'צ'ניה זכתה במספר שנים של עצמאות דה-פקטו. במלחמה השנייה השכילה רוסיה למצוא בעלי ברית מקרב הצ'צ'נים; המורדים לשעבר אחמד קדירוב, ובנו רמזאן אחריו, הפעילו מיליציות מקומיות נגד המורדים הג'יהאדיסטים, ובתמורה זכו מרוסיה לאוטונומיה שגם מיעוטים במערב יתקנאו בה: חקיקה אסלאמית הסותרת את החוק הרוסי, מדיניות חוץ עצמאית בפועל, ועצמאות ביטחונית מסוימת, שבאה לידי ביטוי בהתרברבות של קדירוב כי כוחותיו יירו בשוטרים רוסים שיפעלו בשטחו ללא תיאום לאחר הנסיגה. הדיכוי הרוסי בצ'צ'ניה הוחלף אמנם בדיכוי של משפחת קדירוב, אך הדינמיקה הפנימית שונה בהיבטים רבים.

בסרי לנקה פעלה נוסחה משולבת: שמירה על מערך זכויות סביר לקבוצת המיעוט הטאמילי; התרת פעילותה של הזרוע הפוליטית של "הנמרים הטאמילים" (על אף שהיא מזוהה עם ארגון טרור); הצעה לשדרוג זכויות הפרט, ואף מתן זכויות קולקטיביות למיעוט בצורת אוטונומיה אזורית במסגרת פתרון פדרטיבי; והקמת ועדות אמת ופיוס כמו בדרום אפריקה. כל הכלים הללו הופעלו לצד מערכה צבאית אלימה נגד הנמרים הטאמילים, שכללה גם הפצצות חסרות הבחנה נגד אזרחים.

אפילו במקרה של מלחמת האזרחים באלג'יריה, לחוק החנינה לפעילים הצבאיים של הארגונים שנכנעו היה תפקיד חשוב בצמצום הדרמטי של המתקפות מצד ארגוני מחתרת אסלאמיסטיים. בפועל הונהגה סליחה ומחילה גם לגורמים שהיו אחראים להרג אכזרי של חיילים, שוטרים ואף אזרחים.

מאבקו של המלך חוסיין בארגונים הפלסטיניים החמושים היה אלים מאוד בעת ההכרעה עצמה, דהיינו בשבועות של מלחמת האזרחים עצמה, אולם המשבר נגרר במשך שלוש שנים לפחות, שבמהלכן נקט המשטר לפרקים פייסנות יוצאת דופן כלפי הארגונים, שעלתה לו בביקורת קשה מצד הממסד הצבאי-ביטחוני. למעשה, את מלחמת האזרחים ניתן להבין אף כ"פוטש" מבית נגד מדיניותו של המלך.

הכלל, אם כן, ברור: דיכוי או יד קשה לרוב אינם כלי מוצלח למאבק באלימות פוליטית ובטרור, וחשוב מאוד לזכור זאת כדי לשרש מיתוסים שבחשבון סופי פוגעים הן בזכויות אדם הן בביטחון.

יריב מוהר הוא עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית

للمقالة بالعربية: "اليد الحديدية" أسطورة أم حقيقة?

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ