ניצוץ בחשיכה

מוריס עבליני
מוריס עבליני
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בחירות 2020
בחירות: האם המשותפת יצרה מציאות שאין חזרה ממנה? צילום: גיל אליהו
מוריס עבליני
מוריס עבליני

للمقالة بالعربية: وميض في العتمة

מיד לאחר פרסום מדגמי ההצבעה הטלוויזיוניים, ביום שני בשעה עשר, הפך "קמפיין הבחירות המלוכלך ביותר של בנימין נתניהו", שרק ימים ספורים קודם לכן זכה לגינויים מקיר לקיר, ל"הישג ענק" שיש לחגוג אותו. שוב זכינו בהזדמנות לראות את נתניהו עולה על הבמה כמנצח ונואם בפני תומכיו המסורים בנימה של אופטימיות וביטחון עצמי. לא ידענו באותו הלילה שהמספר 15 יוסיף טעם מריר לטעם הניצחון המתוק שלו. כה שקועים היינו בקרקס של המלך ביבי שהוצג בלי הרף על מסכי הטלוויזיה, שלא הענקנו את תשומת הלב הראויה לעלייה בשיעור המצביעים הערבים בבחירות האלה. כעת, לאחר שההבנה נחתה עלינו, גם אם באיחור מסוים, אנחנו יכולים לומר שדבר גדול אירע ביום הבחירות ונאום הניצחון של נתניהו נראה כעת מביש ממש כמו נאום הניצחון שנשא בני גנץ בלילו של יום הבחירות באפריל האחרון.

מה שהחל בשנת 2015 כקרש הצלה פוליטי מן ההחלטה על העלאת אחוז החסימה (ביוזמתו של אביגדור ליברמן) הפך ביום שני האחרון לפלטפורמה לשיתוף פעולה אמתי בין הערבים, שבמשך שבעת העשורים האחרונים לא זכו להזדמנויות רבות לתפקד כעם, לבין היהודים המבקשים לחזות בחיים בעידן של הפוסט ציונות.

לאחר "ההישג הענק", נותר רק דבר אחד ברור: ראש ממשלת ישראל כבר לא יהיה נתניהו. גם אם הוא יצליח להרכיב ממשלה נוספת בשרשרת ממשלותיו העלובות, וגם אם עשה את מירב המאמצים ביום שני האחרון לשאת נאום שיציג את הצלחתו לזכות באמון העם כאמצעי להתמודד עם צרותיו המשפטיות - כבר ברור שהוא בדרכו החוצה מן הפוליטיקה הישראלית. אני לא טוען שבכך תיסלל הדרך לתרחיש ההגיוני שרבים מאתנו כמהים לו – נהפוך הוא, שכן עשרות גרסאות משופרות של נתניהו עומדות בתור ורק מחכות להסתלקותו של האחרון מן החיים הפוליטיים על מנת שתוכלנה לתפוס את רסן השלטון ולהוביל אותנו היישר אל התהום.

רבים ימשיכו להאמין שיש ביכולתם לסלק את מה שמכונה "הקול הלא ציוני" מן המשוואה הפוליטית במחי קולמוס, בעוד אחרים נחנקים רק למשמע שמה של היבא יזבק. הבה לא נשכח גם את מיקי זוהר שניסה להסביר לדני קושמרו ביום רביעי בערב בשידורי קשת 12 שהחברה הערבית "חכמה" אך שהאזרחים הערבים צריכים להתחיל לחשוב בהיגיון ולא להצביע בעתיד לרשימה המשותפת.

סביר להניח שהאסכולה ה"נתניהואית" תבקש להבטיח את הישארותה למשך שנים ארוכות ושנחלת התבוסה לאידיאולוגיה של העליונות היהודית תמשך כמה וכמה עשורים. למרות זאת אני רוצה להאמין היום כי הרשימה המשותפת הצליחה להבעיר נצוץ קטן בחשיכה הישראלית ולהוכיח שעדיין ישנה תקווה לצעוד לעבר מציאות טובה יותר שבה נוכל לחשוב יחד על הדרכים להפוך את המקום הזה לבית שיכיל ויחבוק 13 מיליון אנשים.

ל"רוב היהודי" יהיה קשה לטעום את הטעם המר שמתלווה לטעם המתוק של הלימונדה המרעננת שהכין נתניהו ביום שני האחרון, אך אני יכול לפסוק בוודאות גמורה מניסיוני האישי שאתם תתרגלו לטעם הזה. בשעה שנתניהו הציג את ההישג הענק שלו בסבב הנוכחי, כשהוא עם חצי רגל בחוץ, היו בינינו כאלה שחשו שהניסיון הזה של הרשימה המשותפת הוא התחלה של מציאות שאין ממנה דרך חזרה – מציאות שתחייב הגדרה שעדיין אינה קיימת בלקסיקון הישראלי - פלסטיני.

הכותב הוא מרצה לספרות השוואתית בחוג לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה

للمقالة بالعربية: انتهى عهد بيبي!

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ