זה אנחנו או הקורונה

חנין מג'אדלה
חנין מג'אדלה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קורונה: ברגעים כאלה חברה נמדדת על ידי ההתגייסות והנתינהצילום: תמר בלומנפלד
חנין מג'אדלה
חנין מג'אדלה

للمقالة بالعربية: يا إحنا يا الكورونا

 זה הוא היום ה-11 לבידוד אליו נכנסתי מרצון, עוד בטרם התעוררה הבהלה בקרב הציבור ומתוך אחריות למשפחתי, עמיתי לעבודה, תלמידיי ולחברה בכלל. מה לעשות – ראיתי יותר מדי סרטים על מחלות ותמיד משום מה ידעתי שהאנושות תתמודד בשלב מסוים עם האויב האמיתי שלה.

במשך שנתיים אמי התייחסה אלי כמשוגעת כשביקשתי שנגדל תרנגולות, ואחד מטובי חברי צחק עלי שראיתי סדרות של הישרדות בנשונל ג'יאוגרפיק. אני לא חיה בסרט, חברים – כרגע כולנו בסרט הזה. חשוב לציין, אני לא פרנואידית. אני מאמינה בטבע ובקיימות וניסיתי לשמור על אורח חיים ירוק עוד לפני שפרץ משבר הקורונה. אני מאמינה שיש צורך במערכת בריאות חזקה לצד מערכת חינוך חזקה – זה הביטחון האמיתי. ואת זה כבר הספקתי אפילו לומר בנחרצות לבני גנץ. לפני הבחירות הקודמות (מועד ב'), ראיתי אותו במקרה בנמל התעופה וניגשתי אליו לומר לו זאת.

נכנסתי לבידוד. וכן, בידוד זה דבר קשה, במיוחד לאנשים כמוני שהם מכורים לעבודה ועובדים 13 שעות ביום. זאת הפעם הראשונה שאני לא יוצאת לעבודה. מעולם לא הייתי בבית יומיים ברצף, אז 11 ימים זה טירוף.

ביום הראשון לא הבנתי כמה זה יהיה קשה, בשני כבר התחלתי לראות את ניצני הקושי. ביום שלישי חשתי תסמיני דיכאון קלים, וביום הרביעי כבר אמרתי לעצמי זהו, זה או אני או קורונה. החלפתי את הפיג'מה, פתחתי את החלון שהיה סגור כבר ארבעה ימים עוד יותר, שוחחתי עם השכנים בקולי קולות והכרזתי מלחמה.

שמתי לעצמי יעדים לטווח קצר, במונחי בידוד זה יום ובטווח ארוך זה 14 ימים. כתבתי את כל המשימות שאוכל לעשות מתוך חדרי, שפתאום  גיליתי שהוא עמוס בחפצים שאת מחציתם צריך לזרוק. וזה היה שיעור ראשון: להתבונן עמוק, ולא בשטחיות. לרוב אנחנו רצים, לא חושבים ולא נושמים. אז חברים, העולם אומר לנו, תאטו את הקצב. הבנתי שאפשר לנהל כמעט עולם שלם מתוך החדר. כמה כוח יש לאדם וטכנולוגיה יחד. השבתי לכל המיילים בהמתנה, כתבתי את הפרק שהייתי אמורה לכתוב וכמרצה התחלתי ללמד מרחוק בכל מני שיטות, בהתייעצות עם ידיד מומחה למחשוב. יצאתי לדרך חדשה. והנה, אני מגייסת את הרשת החברתית שלי, כמו שעשיתי תמיד.

בסוף היום השישי הבנתי שיש לנו, כבני אדם, הזדמנות מאוד גדולה. יחד עם הבהלה והפחד יש לנו הזדמנות אמיתית לעצור ולחשוב ואף לחזור לגודל האמיתי שלנו, בענווה ובצניעות. אולי נבין שיש לקחת בפרופורציה את עצמנו ואת האגו המנופח שלנו, שחושב שהכל בר שליטה. ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו. זהו, הקורונה מסמנת לכם שאתם, בני אדם, לא שולטים בכל. גם אם זה לימים או חודשים.

ביום השביעי הבנתי משהו שידעתי תמיד וראיתי אותו דרך עדשת הקורונה בצורה בהירה יותר: בני האדם, כולם קשורים אלה באלה ויכולים לעזור אלה לאלה. ערבות הדדית קוראים לזה. תחשבו טוב – במי אפשר להיעזר? ובמה אפשר לעזור?

מתוך חדרי המבודד, שאליו אמי מביאה קפה, שוקולד, אוכל מבלי שאצטרך לצאת, נפגשתי וירטואלית עם אלפים, אני לא מגזימה. עם הסטודנטים, הצוות שאני עובדת אתו, מתנדבים, ואף הפצתי סרטון בערבית בו ביקשתי מאנשים למצמצם את מגעם עם אחרים כרגע. גייסתי חברים לשיחות נפש ותמיכה, הצחקתי אנשים אחרים בבידוד באמצעות סרטונים, חשבתי עם רבים מה עושים למען העסקים הקטנים אחרי הקורונה, וקיימתי שלושה מפגשי תמיכה מרחוק עם אנשים הנמצאים בעומס נפשי.

עקבתי ותיעדתי עשרות יוזמות מדהימות של תמיכה ועזרה: בישולים לחולים בבית לחם, מוזיקה בקולי קולות מתחת לחלונם, שיעורים מצולמים, ייעוץ לאימהות ועוד. אם זה לא האקטיביזם החברתי האמיתי – אני לא יודעת מה כן. חברי שלחו פרחים, שוקולד, קפה בלי קצף, ספרים חדשים ומשלוחי מנות. ותאמינו לי – זה שדרג את חוויית הבידוד. אם אתם מכירים מישהו בבידוד – תנסו את זה. המציאות המקומית והעולמית מלמדת שאין גבולות לנגיף, אבל היא גם מלמדת שלנו כבני אדם, ניתנה הזדמנות לראות את העולם אחרת. באו נחזור להיות בני אדם, נבין איך נוכל לשמור אחד על השני, איך לעזור אחד לשני ואיך אפשר לנצח יחד. זה או אנחנו או הקורונה.

הכותבת עמיתה במכון " שחרית" וב "בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית", ומרצה במכללת אל - קאסמי

للمقالة بالعربية: يا إحنا يا الكورونا

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ