"חופשת קורונה" - על ראשן של הנשים

שירין פלאח סעב
שירין פלאח סעב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קורונה: למה צריך תיווך גברי במהלך משבר הקורונה? - אילוסטרציהצילום: תומר אפלבאום
שירין פלאח סעב
שירין פלאח סעב

للمقالة بالعربية: "عطلة كورونا" على رؤوس النساء

"אני באמת לא יודעת כמה זמן אצליח להחזיק מעמד", חשבתי בזמן שאספתי את הצעצועים של הבנות. כל הבית נהפך לזירת משחקים: פלסטלינה, משחקי קופסה, משחקי מטבח. בימים האחרונים שמתי לב שמרחב הפעולה שלי בבית נע בין המטבח לחדר העבודה. אני משחקת עם הבנות, מפעילה מכונת כביסה, נכנסת לחדר העבודה לשלוח מייל ומשם למטבח. אני רגילה "לג'נגל" בחיי היומיום, אבל חופשת הקורונה בהחלט הופכת את הנטל הביתי לכבד ביותר, במיוחד לנשים שנאלצות להמשיך לעבוד מהבית. "חופשת הקורונה" מעמידה שוב לנגד את עינינו את התפקיד הכפול של נשים, שעובדות בתפקידים שונים ובמקביל מטפלות במשפחה ודואגות לבית. בתקופה הנוכחית זה בולט יותר.

מחקרים רבים הראו שעל אף שנשים מתקדמות בעבודה לתפקידים בכירים, בקרב זוגות הטרוסקסואליים, עדיין יש ציפייה שהן גם יישאו בנטל עבודות הבית וגידול הילדים. "בעיקר זה נופל על כתפיי", אמרה לי חברה, אחת מאלפי נשים אשר מוצאות את עצמן בבית עם ילדים שיצאו ל"חופשת קורונה". בסופו של דבר אנחנו קצין הבריאות הראשי בבית, קצין החינוך וקצין הבידור. 

לצערי, בתקופת משבר כשאין חוקים ברורים ויש הרבה פאניקה וחרדה, חלוקת התפקידים המגדרית המסורתית גוברת. זה בא לידי ביטוי גם במרחב הישראלי. למשל, בערב עיון על "קורונה בתנועה: מבט היסטורי, פוליטי, כלכלי ועסקי" שתוכנן באוניברסיטת תל אביב, כל הדוברים והמרצים ברשימה היו גברים. לא מצאו אישה אחת ראויה לכנס? אין אישה אחת?

אפילו בשבוע שעבר, בערב שבו התקבלו ההחלטות על המגבלות בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, הייצוג הנשי היה נמוך מאוד בתקשורת הישראלית. דנה וויס בחדשות 12 באותו ערב, הסבה את תשומת ליבם של הנוכחים להיעדר נשים השותפות להובלת מאבק נגיף הקורונה. ועולה השאלה, האם אין מספיק נשים מומחיות וראויות שיכולות להיות שותפות גם בניהול המשבר הרפואי הזה? לשמחתי, בסופו של דבר פרופ' סיגל סדצקי יעקבסון, שעומדת בראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, התראיינה בתקשורת ואמרה את דברה. 

אבל זה לא מספיק. משבר הקורונה מעמיד לנגד עינינו שוב את הדעה הקדומה והסמויה שנשים "לא יודעות לנהל משברים". אבל, האם אנחנו לא אחראיות על בריאות הילדים? על בריאות המשפחה? הרי יש לנו כל כך הרבה אחריות על הכתפיים, ואנו יכולות לתרגם אותה לעשייה ולתרומה לא רק לילדינו אלא גם לחברה, וגם בעת משבר בריאותי.

ועדיין, המסר העולה מניהול משבר הקורונה הוא שאנו עדיין זקוקות לתיווך "גברי" בעולם הבריאות. אנחנו עדיין זקוקות לסמכות גברית שתוביל את המשבר, כי בלעדיה אנחנו לא מספיק טובות ולא יכולות. 

לצערי, המשבר הלאומי הנוכחי חושף את הדעות הקדומות כלפי נשים וגם מבליט את החשיבה השמרנית על מקומן של נשים במשברים לאומיים. אז נכון, אנחנו אימהות ומטפלות בילדינו. אבל אנחנו לא רק אימהות. לא חסרות בחברה הישראלית רופאות מומחיות מקצועיות, שיכולות להרצות בכנס על קורונה. לא חסרות נשים מומחיות בבריאות הציבור וטיפולים מניעתיים, שיכולות להתראיין בתקשורת ולומר דברים חשובים.

כן חסרה לנו ראייה שוויונית, גם ברגעי משבר. חסר לנו יחס של כבוד לידע של נשים, למקצועיותן ולניסיון שלהן. אולי הגיע הזמן ללמוד מארגון הבריאות העולמי, ולתת את המקום והמרחב לנשים להוביל משבר בריאותי, בדיוק כפי שד"ר מרגרט האריס מארגון בריאות העולמי הובילה את משבר האבולה.

הכותבת היא אמא לשתי בנות ודוקטורנטית באוניברסיטת חיפה

للمقالة بالعربية: "عطلة كورونا" على رؤوس النساء

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ