קורבנות שלא מן המניין – אלימות נגד נשים בצל הקורונה

חנאן מרג'יה
חנאן מרג'יה
הפגנה נגד אלימות כלפי נשים בתל אביב, ב-2019
חנאן מרג'יה
חנאן מרג'יה

للمقالة بالعربية: هل سيزول وباء قتل النساء  كما الكورونا؟

אני יושבת לי בנוח, מכינה אוכל, עובדת ומבלה עם ילדיי, ולמרות אווירת סוף העולם, אני מרגישה בטוחה ומוגנת בביתי. ואז אני חושבת על כל הנשים שנאלצות בעל כורחן, להסתגר בבית עם בן זוג או בני משפחה אלימים, ולסבול מאלימות מתמשכת, שיכולה להגיע לסכנת חיים ממשית.

אלימות נגד נשים היא תופעה ידועה ומוכרת שגובה מאות קורבנות בעולם מדי שנה. בישראל נרצחות 20 נשים (בממוצע) בכל שנה. אבל התופעה הזאת לא מדירה שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות, ואינה נחשבת ל"מצב חירום" בעיני המדינה, שמתרשלת בטיפול בה. 

בניגוד להבטחות ממשלתיות שונות, במהלך השנים מעולם לא הוקצו מספיק תקציבים למלחמה בתופעה. משרדים ומוסדות ממשלתיים מעולם לא התגייסו במידה מספקת להיאבק בה, והתוצאה היא שנשים משלמות מחיר כבד בבריאותן הנפשית והפיזית ובחייהן – בשנה שעברה בלבד, נרצחו בישראל  18 נשים, ובשנה שקדמה לה נרצחו 26 נשים. מותה של כל אישה כזאת הוא מוות מיותר שניתן היה למנוע אם התופעה הייתה מטופלת כראוי.

בחודש האחרון, ובעקבות משבר הקורונה וההגבלות שמטילה הממשלה על חופש התנועה, נאלצו נשים להסתגר בבית עם בני משפחה אלימים. במקרים רבים גם האישה וגם בני משפחתה איבדו את מקור פרנסתם, הם יושבים כל היום בחדרים סגורים, לחוצים מהמצב הכלכלי והבריאותי, ומהרהרים על העתיד העמום שמצפה לכולנו. השילוב של מצוקה כלכלית, מצב חירום וגברים אלימים שסגורים בבית רוב שעות היום – יוצר קרקע פורייה לאלימות, שהופכת את "הבית" שאמור להיות המקום הבטוח והמוגן, לגיהינום עלי אדמות, ועצם השהייה בו מסכנת את חייהן של נשים ונערות, יותר מהנגיף.

מתחילת משבר הקורונה התחלתי לספור קורבנות. לא את קורבנות המחלה –שנספרים בכל מהדורת חדשות, אלא את אותן קורבנות שלא מן המניין, אלה שלא סופרים אותן – נשים במעגל האלימות  שהולך ומתרחב בעקבות מצב החירום.

מתחילת חודש מארס נרצחו שלוש נשים, בנוסף לניסיון רצח אחד. קווי הטלפון של מרכזי הסיוע עמוסים בפניות מנשים שסובלות מאלימות בהסגר, כשחלק מהן פונות לראשונה בחייהן בתלונה על אלימות מצד בן הזוג או בני המשפחה. המקלטים לנשים שסובלות מאלימות כמעט מלאים ואין מקום לעוד נשים. גם אין תקציב לפתיחת מקלטים חדשים, והתוצאה היא, שנשים נאלצות להישאר בבית כשהן חשופות לאלימות כי אין להן לאן ללכת. את התוצאות של המשבר על חיי הנשים כבר התחלנו לראות, ועוד נראה בשנים שיבואו. אבל בניגוד לקורבנות הקורונה, מנשים שסובלות מאלימות החברה מתעלמת ומידת החשיפה התקשורתית שלה הן זוכות תלויה בלאום, במעמד סוציו אקונומי, ובצבע עורה של האישה.

אלימות נגד נשים היא מגיפה עולמית שעלולה לפגוע בכל אישה, ללא הבדל של לאום, דת, מקום מגורים או מעמד סוציו אקונומי. נשים נרצחות בשל היותן נשים, נקודה. כמעט כל אישה סבלה מאלימות בחייה, ובמצבי חירום ומשבר הן אלה שמשלמות מחיר כבד יותר. נשים נחשבות לאחת מהקבוצות שמשבר הקורונה עלול לגרום להן נזק בלתי הפיך ולהחריף את האלימות כנגדן. בהיעדר התגייסות ראויה של המדינה למאבק בתופעה, במיוחד בזמן משבר, נוכל לצפות לעתיד שחור שמאיים על חייהן של מאות נשים בצל הקורונה. 

חובתה של המדינה למצוא פתרונות באופן מיידי לנשים במצב החירום שקיים כעת, לפתוח מקלטים חדשים, להקצות משאבים למקלטים הקיימים, לתגבר את מערך הרווחה ברשויות המקומיות, לסייע למרכזי הסיוע, ולבנות תוכנית להמשך מאבק בתופעה גם לאחר סיום המשבר, אחרת נתעורר יום אחד למציאות חדשה שבה מגפת הקורונה נעלמה, אך מגפת רצח הנשים תמשיך להתקיים. 

 חברה בריאה היא חברה שכל חבריה, לרבות נשים, זוכים לחיות בביטחון בשלווה ובכבוד. 

הכותבת היא עו"ד - בארגון נשים נגד אלימות

للمقالة بالعربية: هل سيزول وباء قتل النساء كما الكورونا؟

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות