עורכי חדשות יהודים – זאת הבעיה שלנו

יונית לוי
שאהין נסאר
שאהין נסאר

للمقالة بالعربية: مشكلتنا- هي رؤساء التحرير اليهود

בואו נהיה כנים: הבעיה שלנו כעיתונאים ערבים היום עם התקשורת הישראלית, היא העורכים הראשיים של אותם כלי תקשורת, שלא מאפשרים ייצוג הולם לחברה הערבית. זאת, אף על פי שהחוק והרישיונות הניתנים לגופי התקשורת, במיוחד אלה בשפה העברית, מחייבים אותם לשדר בשפה הערבית לפחות 5% מלוח השידורים השבועי. גופי תקשורת עדיין לא מתחייבים לכך כאשר הם מקבלים רישיונות לשידור, להפך – לפעמים הם מחבלים במעט הקיים. ראינו לאחרונה ערוצי טלוויזיה שהורידו מהדורות מרכזיות בערבית. 

הקורונה הבליטה שתי סוגיות עיקריות: היעדר ייצוג הולם של הציבור הערבי ונראות תקשורתית עלובה שלו בטלוויזיה הישראלית. הנתונים מציגים תמונה קודרת. הרי 10% מכלל הרופאים בארץ הם ערבים, ואליהם מתווספים עשרות חברי צוותים רפואיים אחים, אחיות, רוקחים, עובדי תחזוקה וניקיון ערבים. כולם כאחד נמצאים בחזית המלחמה בקורונה. ועדיין מעטים מהם נוכחים בתקשורת הישראלית, כמומחים אשר ביכולתם לספק מידע ענייני לעיתונאים ולציבור הרחב. 

כעיתונאי ברור לי שהכי "טבעי" לארח מנכ"ל של משרד ממשלתי, או של גוף רשמי, או מנהל בית חולים כדי לשוחח על מצב החירום הבריאותי בו אנחנו שרויים. ובכל זאת, ולמרות שמצבה של מערכת הבריאות טוב ביחס למגזרים ממשלתיים אחרים, אחוז המומחים הערבים שהצליחו לנפץ את תקרת הזכוכית ולהגיע לתפקידים בכירים במגזר הציבורי נמוך מאוד.

כמובן שלכך יש סיבות פוליטיות מבניות רבות, בין היתר הייצוג הנמוך של עיתונאים ערבים בכלי תקשורת בעברית, העדפת עיתונאים יהודים על פני עיתונאים המשתייכים למיעוט הערבי פלסטיני בארץ ( עיתונאים יהודים מייצגים את קהל היעד), וכמובן – שיקולים אידיאולוגיים. 

לחברה הערבית יש לא מעט מומחים, כל אחד בתחומו. יש מומחים מובילים לאפידמיולוגיה, מחלות מידבקות, רפואה פנימית, לב וכלי דם ואף מומחים לניהול מערכות בריאות. האם לא ניתן היה למצוא רופאים ערביים דוברי עברית צחה, אשר ביכולתם להופיע על מסכי הטלוויזיה הישראלית? מי שעומד מאחורי העלמתם מהחזית התקשורתית הם העורכים. הרי המילה הראשונה והאחרונה היא של העורך הראשי, ואם אין לעורכים אלה מודעות חברתית ומוסרית גבוהה, יחד עם הבנה עמוקה לחשיבות של הייצוג בתקשורת של האזרחים הערביים – אפילו תחת הכותרת של אפליה מתקנת – אין מה לצפות לשינוי. הנוכחות שלנו, המיעוט ערבי בתקשורת, תשאף לאפס. 

יהיו שיטענו כי המרחק הגיאוגרפי הוא הסיבה העיקרית שמונעת רופאים ומומחים ערבים להגיע לאולפנים שמרביתם נמצאים במרכז הארץ. אבל זה לא באמת מחסום, מפני שאפשר לקיים ראיונות באולפני חיפה או דרך מגוון האפליקציות הטכנולוגיות הקיימות.

אחרים יטענו כי הסיבה היא שאין מנגנון שמספק אינפורמציה וגישה לדמויות ערביות אשר ביכולתן להתראיין. יש לי תשובה מצוינת לטיעון הזה: עד שתפתחו קשרים והכרויות בעצמכם, תוכלו להיעזר בנו, העיתונאים הערבים, בארגוני החברה האזרחית הערביים כגון מוסאוא, מרכז הגליל ובוועד החירום הערבי ארצי. ואם אין די בכך, הרי הוקם מאגר מומחים ערביים שנקרא A-list שמכיל רשימת מומחים ערביים משלל תחומים. 

כמה מכם, הקוראים, יחשבו למקרא שורות אלה, שהדרישה לייצוג  תקשורתי הולם היא שולית, במיוחד לנוכח הנסיבות. ואני אומר שזה בדיוק הזמן לדרוש זאת, מפני שלייצוג התקשורתי בעת הזאת יש חשיבות קריטית. כולנו יושבים אל מול מסכי הטלוויזיה, כולנו משתמשים באפליקציות ובטאבלטים עוקבים אחר כל מילה וכל מסר הקשורים לקורונה. זהו בדיוק הזמן הנכון לאמץ ולקיים שוויון אמיתי. זאת הדרך לחברה שוויונית ולא גזענית. נגיף הקורונה הרי אינו מבדיל בין שאהין ומשה ובין יעקב, שרה ומדיחה.

הכותב הוא עיתונאי

للمقالة بالعربية: مشكلتنا- هي رؤساء التحرير اليهود

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות