מי תשמור עלינו מפני מגיפות העולם?

אחותה של חטיב מחזיקה את תמונתה במחאה נגד רצח נשים, בדצמבר
דליה זק"ש
דליה זק"ש

للمقالة بالعربية: مَن ستحمينا من أوبئة العالم

בשבוע האחרון התפרסמה תמונה של שבע מנהיגות בעולם אשר טיפלו במשבר הקורונה בצורה יעילה. כולן נשים, כולן בראש מדינותיהן: דנמרק, איסלנד, פינלנד, ניו זילנד, נורבגיה, טאיואן וגרמניה. מבחינה פוליטית מנהיגות אלו אינן עשויות מקשה אחת, רובן מן השמאל (הסוציאליסטי והירוק), מיעוטן מן המרכז ואחת מן המפלגה השמרנית. המשותף הוא שהן דיברו אל העם, הסבירו, הרגיעו. הן לא איימו אך נקטו בצעדי זהירות ברורים עד כמה שניתן. 

במדינות רבות בעולם המשבר מנוהל על ידי גברים, הנוקטים באיומים ומשתמשים במושגים הקשורים למלחמה. הבדלים אלה בסגנון המנהיגות אינם מולדים אלא קשורים לציפיות החברתיות מגברים ומנשים, למסלולי חיים ודמויות חיקוי לאורך החיים.

בישראל המנהיגות הגברית היא מיליטריסטית מאוד והאחראים לטיפול במשבר הקורונה הם המטה לביטחון לאומי, המל"ל. ועדה המורכבת מגברים עם רקע פוליטי וצבאי, שאולי יש לה הבנה בביטחון צבאי, אך אין לה שום הבנה בביטחון אנושי. אחת הוועדות שמינתה המל"ל לטיפול במצב מורכבת מאנשים "חשובים", ממומחים ממכון ויצמן ועד לדמויות בכירות במשק. את מי הוועדה לא כללה? נשים. אין רופאות, מורות, עובדות סוציאליות, נשים החיות בשכונות מצוקה, זקנות. היה צריך להפעיל לחץ ציבורי כדי שתצורף לוועדה אשה אחת, גם היא בעלת רקע צבאי.

ועדה מייעצת זו ושלל המומחים והיועצים המתראיינים והכותבים מה כדאי וצריך לעשות, חשפו את קצה הקרחון של השימוש המטושטש במושג ביטחון. טשטוש זה אינו מקרי ומטרתו לעגן את המושג ביטחון בתחום הצבאי והמיליטריסטי, וכך לשמר את הכוח בידי השלטון.

מגפת הקורונה חשפה את הנחיצות של הגדרה פמיניסטית רחבה של מושג הביטחון. חיים בטוחים תלויים בבריאות, בקורת גג, בהבטחת מזון, בהשתתפות חברתית, בחלוקה שוויונית של משאבי הרווחה, החינוך והבריאות לא/נשים מקבוצות תרבותיות, מרמה סוציו - אקונומית וממעמד אזרחי מגוון. 

מעבר להיותנו מחצית מאוכלוסיית העולם, תפקידן של נשים במשבר זה הוא קריטי כיוון שאנחנו עדיין האחראיות לשמירה על שלום המשפחה, הקהילה והחברה כולה. נשים מהוות את רוב העובדות (בשכר נמוך או ללא שכר) בתחומים של חינוך, בריאות ורווחה של ילדים/ות, מבוגרים/ות וזקנות/ים והן המטפלות בילדים ובזקנים גם בביתן, מבשלות, מאכילות ומנקות.

גם בזקנתנו אנחנו אמורות לטפל בבני זוג, בילדים ובוודאי בנכדים. הניסיון הזה מקנה יכולות של שכנוע, טיפול והרגעה. למרבה הצער תכונות אלה נתפסות כנחותות ביחס לתכונות של ניהול, פיקוד, והפעלת כוח במהירות ובנחישות. נשים אלו, חלקן ממעמד הביניים, עם ביטחון כלכלי ולעתים עם עבודה מכניסה, חלקן ממעמד סוציו - אקונומי נמוך הנאבקות על מזון, חינוך ובריאות לילדיהן ולעצמן, וחלקן חסרות מעמד אזרחי ועל כן הן משוללות זכויות לבריאות ורווחה, ולעתים קרובות הן עובדות בתנאי ניצול. 

באופן פרדוקסלי, נשים הן גם הפגיעות ביותר בזמן משבר בריאותי וכלכלי וגם בזמנים כתיקונם. בזמן מגיפה נשים, כמו כולם, אמורות להיסגר בביתן, להרגיע, להאכיל ולנקות. חלקן גם צריכות לחפש מקורות פרנסה לתקופה הקשה העוברת עלינו. חלק מהנשים צריכות להינעל בבית יחד עם האדם המאיים על שלמות גופן ונפשן ועל חייהן.

אנחנו חיות בחברה רבת מגיפות גם בזמנים הנראים שקטים לרובנו. גברים אלימים המטרידים, אונסים, ומכים, הם אחת המגיפות הארוכות והקשות ביותר שנשים מתמודדות איתן, ואין מושיע, לא המדינה ולא החברה. למגיפה הזאת אין תאריך תפוגה. מזג אוויר חם או קר לא מחליש אותה וגם חיסון לא נמצא לה. כבר ניסינו הכול: לחוקק חוקים, להקים ארגונים שיסייעו כמו מקלטים לנשים מוכות ומרכזי סיוע למניעת הטרדה מינית ואונס. ולמרות זאת נשים עדיין נאנסות ונרצחות, ואין מי שישמיע את זעקתן. 

המצב הזה לא יכול להמשך. תקופת המשבר הזאת היא הזדמנות לסדר חברתי חדש בכל המובנים. נשים, המהוות יותר ממחצית האוכלוסייה, חייבות להוביל מדיניות אחרת של חמלה, של צדק חלוקתי, של קיום בכבוד לכל. הגיע הזמן לסיים את הפטריארכיה שאינה מאפשרת למיליונים רבים של בני אדם לחיות בכבוד ומביאה לאלימות כלפי נשים וקבוצות מוחלשות.

אנו קוראות להעברת הניהול החברתי, הקהילתי והפוליטי לנשים מכל הקשת האנושית, ולשיתופן בכל תהליכי קבלת ההחלטות, בתקופת משבר הקורונה ובכלל. אנו קוראות לשינוי עמוק ויסודי בכל המערכות החברתיות התומכות בקיום האנושי. אנו דורשות ביטחון לנשים בפרט ולחברה האנושית בכלל. 

הכותבת פעילה פמיניסטית - מלווה פרוייקט של נשים חסרות מעמד בארגון אשה לאשה, מרכז פמיניסטי חיפה

للمقالة بالعربية: مَن ستحمينا من أوبئة العالم

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות