בתחילה התעלמו ממנה, אחר כך זלזלו בה ולבסוף ניסו להשתיק אותה – האתגר של ע'דיר מריח

ח"כ ע'דיר כמאל מריח
סלים בריק
סלים בריק

للمقالة بالعربية: في البداية تجاهلوها، ثم انتقصوا منها وأخيرا حاولوا إخراسها - التحدي الذي تواجهه غدير مريح

בבחירות לכנסת ה-21 באפריל אשתקד התחוללה מהפכה שקטה בקרב הדרוזים בישראל – לראשונה הגיעה אישה דרוזית לכנסת. הייתה זו אינדיקציה מרעננת לכך שתקרת הזכוכית המגדרית עולה, והיה בכך אתגר משמעותי לא רק להגמוניה הגברית, אלא גם להנהגה השמרנית ולדפוסי מנהיגות מיושנים ולא אפקטיביים.

החברה הערבית בכללותה עוברת תהליכים של דמוקרטיזציה ברבות השנים, ובאופן פרדוקסלי זה מתרחש כאשר במדינת ישראל מתחוללים תהליכים של נסיגה מהדמוקרטיה והורדתה לכדי דמוקרטיה פורמלית ומינימליסטית, כפי שאנו עדים בימים אלה.

למען הגילוי הנאות אציין שהכרתי את ע'דיר לפני כשנתיים, בתפקידה כמראיינת בטלוויזיה. כאשר היא ביקשה לראיין אותי, היא הקפידה לשלוח שאלות קודם, או להתקשר ולברר סוגיות שונות לפני הריאיון, ולא הסתמכה רק על התחקירנים. מכאן למדתי שהיא מעמיקה ויסודית, ולא עושה הנחות.

הופעותיה המרשימות כמגישה דעתנית ובעלת השכלה רחבה, סייעו לה להגיע לכנסת. בכך היא גילמה, לא רק אמרה מגדרית חשובה מאין כמותה, אלא גם ביטוי לתהליכי הדמוקרטיזציה השקטים שעוברים על הצעירים הדרוזים בישראל. בקרב הצעירים הדרוזים התחוללה מהפכת השכלה מרשימה בשני העשורים האחרונים – גידול של פי עשרה במקבלי תור שני, שמחציתם נשים.

שינויים אלה, לצד עלייה ברמת החיים, בהכנסה הפנויה ובמאפיינים החברתיים השונים, כולל השפעה גוברת של הגלובליזציה – לא בהכרח לוו בתמורות בתרבות הפוליטית באופן כללי, ובדפוסי ההתנהגות וההשתתפות הפוליטיים באופן פרטקולרי. בבחירות המוניציפליות אף היינו עדים לריאקציה בחלק מהרשויות הדרוזיות שבהן נבחרו פחות צעירים למועצות, ופחות משכילים. ברשות אחת לפחות המשיכה כל המערכת המוניציפלית להיות תחת שליטה מוחלטת בידי אדם אחד, כמו שנהוג בחלק מהמדינות השכונות.

הייצוג המגדרי ברשויות הדרוזיות, כמו בכל הרשויות הערביות, המשיך להיות אפסי ונטול השפעה. ברשויות הדרוזיות נבחרה לראשונה חברת מועצה – וזו בשורה טובה, אבל לא מספיק טובה.

הדרת הנשים ברמה המוניציפליות בחברה הערבית ובכללה הדרוזית, היא חלק מהתרבות הפוליטית הלוקאלית, שיש לה שלושה מאפיינים בסיסיים: מבנה חמולתי קשיח (לפעמים יש קואליציות חמולתיות או פיצולים חמולתיים המראים מצג שווא כאילו המבנה החמולתי נחלש, אך זה רחוק מלהיות נכון); אלימות פוליטית גוברת, שכוללת לצד אלימות מילולית, השכיחה למדי, גם אלימות פיזית, שימוש בנשק ואף מקרי רצח; שחיתות פוליטית כמרכיב מהותי בשיטה, וכתופעה הנחשבת לנורמה סבילה ברשויות הערביות.

וכמובן, גם כתוצאה מכל האמור: הדרת נשים מחפירה. פחות מאחוז אחד מנבחרי הרשויות הערביות הן נשים, הגם שלעתים עושים בהן שימוש כקישוט, כאשר מאפשרים בחירת אישה לתקופה קצרה, שתוחלף ברוטציה. בקיצור, על האישה להיות נחבאת אל הכלים ולפנות את הזירה הציבורית לגברים, מה גם שזו זירה אלימה לא אחת.

בדפוסי הייצוג לכנסת כמעט ולא התחולל שינוי משמעותי כלשהו מאז ימי מפא"י והממשל הצבאי. כבר מאז נקבע ייצוג יתר לדרוזים – כמעט בכל כנסת קיבלו הדרוזים ייצוג כפול משיעורם באוכלוסייה ואף יותר – אך ייצוג זה תמיד היה תלוי במפלגות, שירת אותן ופעל לפי הנחיותיהן. ייצוג האינטרסים המהותיים של הדרוזים היה תמיד בעדיפות שנייה, ולעתים כלל לא היו בראש מעייניו של הנבחר. המקרים של איוב קרא וח"כים אחרים שהתרשלו במאבק נגד חוק הלאום, או אף תמכו בו, הם הוכחה ניצחת לכך.

דפוסי ההשתתפות הפוליטית של הדרוזים ברמה המוניציפלית לא חורגים מאלה מוכרים בכלל החברה הערבית, על אף שהיו מי שסברו כי שירות הדרוזים בצבא יניע תהליכי חדשנות פוליטית וכך יישברו המוסכמות המיושנות והלא יעילות של ייצוג מוניציפלי. ואולם, שוב ושוב נבחרו רבים מראשי המועצות וחבריהן על בסיס חמולתי, אינטרסים אישיים והדרה של כלל הציבור מהשפעה מהותית.

כך נוצרה תשתית דומה של נציגות דרוזית ברמה המוניציפלית וברמה לאומית: נבחרים שהלגיטימציה שלהם מוגבלת למדי, ששאיפותיהם לא תמיד עלו בקנה אחד עם הדאגה לכלל, ושיטות פעולה שכללו מאמץ להתקרב לבעלי העוצמה, ולפעמים, חייבים לומר, חנופה והתרפסות. כל זה לא ממש הועיל לדרוזים שנותרו מופלים ומקופחים.

וכאן נכנסה לזירה ע'דיר מריח, שבאה לא רק עם הבשורה של הייצוג המגדרי, אלא גם הציגה דגם חדש ולא שכיח של התנהגות פוליטית שהפתיעה בתעוזתה, במקוריותה וגם ברמת השיח. הנאום הראשון שלה בכנסת, על כל התוכחות שבו, והאומץ בהצגת הדברים, היה שונה מאוד מהנהוג בקרב חברי הכנסת הדרוזים. כה שונה, עד שרבים בציבור היהודי התחילו לתקוף אותה במלים בוטות, כאלה השמורות לח"כים הערבים מהרשימה המשותפת.

אולם מצוקתה של מריח לא הייתה רק מצד ציבור לאומני ואתנוצנטרי שמעוניין בשימור הדרוזים כקבוצה מוחלשת, כנועה ומתחנפת. היא הייתה חשופה גם למתקפה, צפויה יש להודות, מצד חוגים שמרניים בקרב הדרוזים, שראו בה ובמה שהיא מייצגת איום על מנהיגותם ואתגר להתנהגותם ודרכי פעולתם. היא הייתה מטרה גם בשל החשש מפני התעצמות מעמד האישה הדרוזית, שרבים עדיין רואים בו דבר לא רצוי, שיש לדכא אותו.

יש שלל ביטויים לכך: תחילה בצורות של התעלמות ממנה – למשל בהשמטת שמה מרשימות מכותבים, דבר שלא נעשה אפילו כלפי ח"כים דרוזים שפעלו באופן ישיר נגד העדה שלהם. אחר כך היו ניסיונות להציג אותה כקוריוז – בעיקר אחרי שהיא סירבה לבקשתו בני גנץ, להמשיך בדרכו לממשלה ולקבל תפקיד מיניסטריאלי. ולאחרונה שראש רשות ניסה להשתיק אותה, ממש פיזית, כאילו אנו חיים בערב הסעודית, שבה נשים צריכות אישור מהגבר כדי לצאת מהבית לקניות, ובטח שאין להן זכות להתבטא בזכות עצמן.

לצד המציאות המטרידה הזו, וממעקב שלי אחר המתרחש ברשתות החברתית, כחלק ממחקר שאני עורך, נוכחתי לדעת עד כמה המגמות של דמוקרטיזציה וקידום מעמד הנשים הדרוזיות עמוקים ומבטיחים. התגובות למעשים הללו של הגוף המכונה ועד ראשי הרשויות הדרוזיות, ובמיוחד ראש המועצה שניסה להשתיק אותה פיזית, היו חריפות ונתעבות, ומקומן לא יכירנו בחברה מתקדמת.

יש צדדים חיוביים לרוב באתגר שמציבה ח"כ ע'דיר מריח: עצם בחירתה, יושרתה והגינותה, שהתבטאו בכך שוויתרה על שירות למען עקרונותיה, והמסרים שהיא מציגה לציבור הדרוזי ובכלל. אך היא עדיין זקוקה להרחבת בסיס התמיכה בה באמצעות שיתוף והרחבת מעגלי ההשפעה סביבה. הגישה הריכוזית, אפילו נרקיסיסטית של כמה מנבחרי הציבור הדרוזים והאופן האוטוריטרי שבו הם פועלים, הם בעוכריהם והם עלולים להיות גם בעוכריה. אולי ההחלטה של גנץ, לקדם מועמדת כה ראויה ומחויבת, תירשם לזכותו כאחת מהבודדות שהוא יכול לציין.

המאמר מתבסס על מחקר של ד"ר בריק על תהליכי דמוקרטיזציה בקרב המיעוט הערבי בישראל, שיראה אור בקרוב.

הכותב הוא מרצה באוניברסיטה הפתוחה ועמק יזרעל, עבודת הדוקטורט שלו עסקה בתפקוד ותפוקות חברי הכנסת

للمقالة بالعربية: في البداية تجاهلوها، ثم انتقصوا منها وأخيرا حاولوا إخراسها - التحدي الذي تواجهه غدير مريح

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות