גם דרוויש ידע, לא רק ביל גייטס

תור בכניסה לאיקאה נתניה
הייא חדאד
הייא חדאד

للمقالة بالعربية: درويش سبق بيل غيتس

המגיפה הכתה בנו במפתיע, והוכיחה שהאנושות אינה מוכנה עדיין לשינויים מהותיים בחיי הפרט והחברה. המשבר הכלכלי היכה בעניים ובעשירים כאחד, וגרם לנזקים שונים בקרב כל אוכלוסיה, אבל הוא בהחלט ניער משטרים מתרדמתם. 

ברמת החברה האזרחית קורונה החזירה לתודעה את המרכזיות של המדינה, ובחנה את המנהיגות במדינות שונות על פי יעילותן בניהול המשבר. ברמה הפרטית הקורונה מכריחה אותנו לחשוב מחדש על סולם העדיפויות שלנו, וכופה עלינו לחשוב על שאלות רבות, כמו מהו טיבו של העולם בו אנו חיים? מהו ערכנו האנושי בתוך המנגנונים הקפיטליסטיים שמעייפים אותנו גופנית ונפשית?

אני רוצה לדון בשלושה צירים: הפרטי - חברתי, הכלכלי (מקומי ועולמי) והפוליטי. הדיון יתמקד ברובו במערכת היחסים בין הפרט לחברה ולמדינה. בעיניי הציר החברתי הוא המורכב ביותר, שכן פתאום חיי החברה שלנו נהפכו לסכנה המאיימת על חיינו. למרות היותנו יצורים חברתיים, אנחנו נאלצים להילחם במגיפה באמצעות התנכרות לטבע האנושי והבסיסי ביותר. ונשאלת השאלה, למה אנו קוראים לאילוץ הזה ריחוק חברתי? איך אפשר להמשיך לקיים חיי חברה בתנאים של ריחוק חברתי? אנחנו בבידוד ולא בסגר, בבידוד גופני, לא רוחני ורגשי. בעוד שיש בינינו כאלה שמנסים להתמודד עם המגיפה דרך פעילות ספורטיבית, קריאת ספרים וצפייה בנטפליקס, אחרים נאבקים לפתח מנגנונים נפשיים להתמודדות.

מי שיש לו קורת גג מעל ראשו, הוא בהחלט פריוילג. הרי מאבקינו כבני אדם שונים בתכליתם בגלל השיוך החברתי - כלכלי שלנו. בשביל אלה מהמעמד הסוציו - אקונומי הגבוה הקרונה יכולה להוות מעין בריחה מלחצי החיים, ואף מאפשרת להם עיסוק בפעילויות פנאי. 

באלה המשתייכים למעמד סוציו - אקונומי בינוני ומטה, הקורונה מכה בחוזקה ויוצרת לחץ נפשי שאין ממנו מנוס. הרי אין מי שישלם את חשבון החשמל, יאכיל את הילדים, יקנה תרופות וישלם על הוצאות לחינוך וכדומה. נכון שהנזק הכלכלי מכה בכל שכבות החברה, אבל הוא גורם נזק כפול  לאוכלוסיות מוחלשות ועניות. אין צורך בהשוואה ומחקר מעמיק כדי להבין זאת. הכנסו לחשבון האינסטגרם שלכם וצפו בסטורי של אנשי הקשר שלכם. מלאי תקווה ואופטימיות הם מעלים סרטונים העוסקים "בהפיכת הבידוד לחוויה מאירה וחיובית". לעניים אין יכולת ולא פניות נפשית לעיסוקים כאלה.

הקורונה הוכיחה בצורה הברורה ביותר את כישלונו של המנגנון הכלכלי הניאו -ליברלי. ברמה המקומית כשלה הממשלה הישראלית בטיפולה במשבר העצמאיים. היא הציגה שיח כלכלי מגמגם, ותוכניות כלכליות שטחיות ובלתי ניתנות ליישום מפאת השתלטות הביורוקרטיה על ההליכים הממשלתיים.

ברמה העולמית, ראינו נסיגה חדה בסחר בשוק החופשי, ושוק הנפט רשם גם הוא ירידת מחירים דרסטית. זה מראה שההישענות על מנגנון השקעה כלכלי עולמי בתירוץ של השתתפות בכלכלה גלובלית הוא בלון מלא אשליות. הרי מנגנון זה משרת אך ורק את העשירים. ובתקופת משבר העשירים יקומו במהירות רבה מהנפילה הכלכלית בעוד שהעניים ישקעו יותר בעוניים. 

הציר הפוליטי הוא ציר רחב, שכולל בתוכו את הצד הכלכלי והחברתי. בעיניי, קורונה היא הזדמנות לבחון את תפקודה של ההנהגה הפוליטית בעת משבר. אבל עוד קודם, אני רוצה להתייחס לתופעה פוליטית מקומית: אנו עדים לדינמיקות פוליטיות חדשות בין המשטרה, המשמר האזרחי והחברה הערבית. הורגלנו בעבר למחזות של אלימות וגזענות מצד הגופים האלה אל החברה הערבית. עתה, תחת המגיפה, החברה הערבית נהפכה לחלק לגיטימי ממערך האחריות של המדינה. זו התרחשות מעניינת לחברה שכל כך הורגלה להדרה ונישול ומאמצי דה - לגיטימציה, ואפילו למחיקה היסטורית, במיוחד לנוכח חוק הלאום.

בחזרה למבחן המנהיגות. בעולם יש דוגמאות לנשים, מנהיגות פוליטיות מצליחות שיכולות לשמש מודל לחיקוי. ג'סינדה ארדרן שעומדת בראש ממשלת ניו זילנד, הובילה את מדינתה במשבר הקורונה בחוכמה, באמפתיה ובאומץ. באחד הראיונות שלה, היא הדגישה את החשיבות של מנהיגות אמפתית (empathetic leadership). היא דוגמה למנהיגה רגישה, שרואה אוהבת ומכבדת את בני עמה, וממשיכה בעקשנות לנסות להבין את בעיותיהם.

ג'סינדה הכריזה על מצב חירום מוקדם בהשוואה למדינות אחרות, מה שאפשר את השטחת עקומת ההדבקה במהירות יחסית. ואם כישלון של מנהיגות פוליטית בעת משבר, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הוא דוגמה טובה לכך. האיש הוא קפיטליסט קלאסי שבראש מעייניו עומד אך ורק שיעור הסחר בדולר האמריקאי. האדישות שלו הובילה בסופו של דבר למותם של אלפי אזרחים אמריקאים. בעיני, נשים צריכות להנהיג את העולם, הרי רובן הוכיחו את יכולתן לעשות זאת. 

לבסוף, למרות שלל האפליקציות החברתית שעומדות לרשותנו, אין תחליף לקרבה, לחום ולספונטאניות של המגע האנושי שממלאים אותנו שמחה וסיפוק. בואו נחשוב על האחרים, כפי שאמר המשורר הפלסטיני הלאומי מחמוד דרוויש, בשירו הידוע "חשוב על זולתך":  

כשאתה משלם את חשבון המים

חשוב על זולתך 

אל תשכח את מי שיונק מי עננים

הכותבת היא פעילה חברתית, מלגאית פולברייט וסטודנטית תואר שני בניוסקול

للمقالة بالعربية: درويش سبق بيل غيتس

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות