משבר הקורונה לא עצר את צווי ההריסה

חסין אלגול
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה נגד הריסת בתים בנגב, בשנה שעברה
הפקעת אדמות: לא פלשנו לשום שטח ולא הסגנו אף גבול ולא השתלטנו על שום אדמהצילום: אילן אסייג
חסין אלגול

للمقالة بالعربية: لم توقف أزمة الكورونا أوامر الهدم

פקחי משרד הפנים וגופי האכיפה השונים האמונים על האוכלוסייה הערבית -בדואית בנגב ממשיכים לחלק צווי הריסה לתושבים גם בימי קורונה וחרף מצב החירום במדינה. הם לא נחים לרגע ועוברים ממקום לאחר כדי להספיק ולחלק עוד ועוד צווי הריסה. 

על אף המשבר הכלכלי בו שרויים התושבים הערבים - בדואים בדרום בדומה לשאר אזרחי המדינה כתוצאה מנגיף הקורונה, המדינה מוצאת את הזמן והמשאבים כדי לשלוח פקחים, לחלק צווי הריסה ולאיים על התושבים בהרס הפחונים והמבנים הארעיים בהם הם מתגוררים. לאחרונה נראה כי ישנם גורמים פוליטיים, בעיקר מקרב הימין המתנחלי, שדוחפים להציק לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים ולנסות ולקבוע עוד עובדות בשטח לפני השבעת הממשלה החדשה. 

השבוע "זכינו" לביקור שכזה כאשר פקחים ממשרד הפנים מלווים על ידי שוטרי משטרת ישראל החלו לפטרל בין הבתים, לצלם ולהדביק צווי הריסה על מבנים שבהם אנו מתגוררים מזה עשרות שנים. לא פלשנו לשום שטח ולא הסגנו אף גבול ולא השתלטנו על שום אדמה. מרבית התושבים מתגוררים על אדמותיהם ובשטחים החקלאיים הסמוכים להן, שהם מעבדים עוד מלפני קום המדינה. 

יש מקומות שבהם באים לסייע לתושבים בעת המשבר הכלכלי הקשה שפוקד את המדינה ואת העולם כולו. לכאן באים למטרה שונה: לנשל את התושבים מאדמותיהם, להחריב ולהשמיד את היבולים שהם מגדלים ולאיים על כל מי שמנסה לשאול לפשר המעשים הללו. הם לא חסים אפילו על המכלאות של בעלי החיים ולא על הפחונים המיועדים למגורי כלבים. גם אלה מצולמים ומודבקים עליהם צוי הריסה.

רוב התושבים המתגוררים בכפרים הבלתי מוכרים ובאזורים שהמדינה מכנה "פזורה", אינם זוכים לשירותים הבסיסיים שהם בבחינת מובן מאליו לכל אזרח במדינה מתוקנת. בכפרים אלה גרים מורים, רופאים, מהנדסים, רוקחים ואחים ואחיות, אשר מתפרנסים בכבוד ומשלמים מסים כמו כל אזרח אחר במדינה. 

יתרה מזאת, באותם כפרים גם מתגוררים אנשים שמשרתים במשטרה ומתנדבים במגן דוד אדום. בשעה שהם ממלאים את תפקידם במשבר הזה, יש מי שדואג שלא יהיה להם לאן לחזור כשישובו ממשמרתם. 

דווקא בשעת משבר שלפי דברי ראש הממשלה נתניהו הוא אחד הקשים שידעה האנושות מאז ימי הביניים, המדינה מוצאת לנכון להשקיע משאבים לא לשיפור חיי התושבים בכפרים הבלתי מוכרים, אלא כדי למרר עוד יותר את חייהם. לא די בכך שתושבי המקום חיים ברמה סוציו - אקונומית נמוכה, המדינה מבקשת להמיט עליהם אסון נוסף ולהשאירם ללא קורת גג.

על המדינה לספק פתרונות חלופיים המתאימים לצורת היישוב והחיים ולמשלח היד של התושבים, ולא להציע להם אך ורק עוד מאותו הדבר. אני מתכוון לעיירות העוני שהקימה המדינה עבור הבדואים, שנהפכו עם הזמן לכפרים מוכי אבטלה הסובלים מהזנחה רבה והיעדר פיתוח. 

הערבים - בדואים בדרום הארץ מהווים כרבע מאוכלוסיית הנגב, אך הם אינם זוכים לתקציבים ולמשאבים שלהם זוכים התושבים היהודים המתגוררים בסמיכות. ההבדל בין רמת החיים של שתי האוכלוסיות ניכר לעין. 

הערבים - בדואים יושבים ותובעים בעלות על כ-5% משטחו העצום של הנגב. זה מוכיח כי הטענות של הרשויות כאילו הבדואים חולשים על שטחים עצומים ופולשים לאדמות לא להם, אינן אלא שקרים מרושעים. כמי שחי בנגב אני יכול להעיד שיש כאן צורות התיישבות שונים לאוכלוסייה היהודית: ערים, כפרים, מושבים, קיבוצים וחוות בודדים. אך הממשלה אינה מוכנה לתכנן גם לבדואים יישובים חקלאיים שיכולים להתאים לאורח חייהם. בשביל להרוס מרפסת ביישוב יהודי דרוש זמן רב, אך הרס בתיהם של הבדואים אינו אורך זמן רב ואף זוכה "לטיפול מיוחד" על ידי הגופים הרבים המוסמכים על מלאכת ההריסה. 

כיצד אפשר לדרבן את התושבים לעבור לעיירות מוכות האבטלה והסובלות מהזנחה? הן הרי נמצאות בתחתית הסולם הסוציו ־ אקונומי וסובלות ממצוקה קשה בכל תחומי החיים. ולמה שהמדינה לא תציע לתושבים להיות שותפים מלאים בתכנון צורות המגורים והיישובים שלהם? זה לא נעשה מפני שהמטרה האמתית היא הפקעות אדמות ואכלוס בכפייה. לא מיותר לציין שכל ה"ביקורים" האלה המלווים תמיד בכוח יתר של שיטור, גורמים לצלקות נפשיות והשפעות הרות אסון על בני המשפחה בכלל ועל הילדים בפרט. 

דומני שהגיעה העת שרשויות המדינה יחשבו על פתרונות יצירתיים ולא רק על שימוש באלימות וכוח. אם המדינה חפצה באמת בשיפור חיי התושבים עליה להתמקד בהזרמת תקציבים לעיירות העוני שהקימה עבור הבדואים מאז שנות ה-70, ולהפסיק את הריסת הבתים לאלתר. כל עוד אותם יישובים סובלים מאבטלה, אלימות והזנחה, אזי אף אחד לא ירצה לגור בהם. מי במאה ה-21, ירצה לגור ביישובים שדומים יותר למחנות פליטים? 

תמונה אחת מסמלת בעיני יותר מכל את היחס העוין של השלטונות לאזרחים הערבים - הבדואים בנגב: בעת סיום חלוקת צווי ההריסה, אחד השוטרים ביקש מחבריו למשימה – עוד פקחים ושוטרים להצטופף ליד הרכב שלהם וחבר צילם אותם, תמונה קבוצתית. כנראה שהם רוצים מזכרת מאותו ביקור אומלל. 

הכותב מרצה באוניברסיטה הפתוחה ומתרגם

للمقالة بالعربية: لم توقف أزمة الكورونا أوامر الهدم

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ