מחמד חסן

للمقالة بالعربية: سلال الغذاء ليست ذريعة لاستمرار الإحتلال

למרות המצור בן 13 השנים על עזה, ליבה של הרצועה עדיין פועם בטוב, נתינה ונדיבות. רבים מבניה מושיטים יד לנזקקים למרות המצור, המחסור, המלחמות והפילוג הפוליטי הפנימי. 

אנו עדים בעזה היום לשלל יוזמות אינדיבידואליות חיוביות מאוד, בהובלתם של צעירים עזתים חדורי מוטיבציה לתמוך בנזקקים בני עמם. יוזמות אציליות וחיוניות אלה נולדו במחנות הפליטים, והן נועדו לספק מענה מיידי וחיוני לעניים בעזה. לפני תחילת חודש הרמאדן המבורך, הצעירים האלה שוטטו בסמטאות וברחובות עזה, מיפו את האוכלוסייה הנזקקת וצרכיה. ובהמשך הם סיפקו עשרות סלי מזון למשפחות העניות.

הצורך בהתארגנות חברתית, פנימית מיידית בלי לחכות לתגובה ממסדית כלשהי לא אמור להפתיע, שכן בעזה כיום יש עשרות אלפי משפחות שהן עניות מרודות. הנתונים הסטטיסטיים של משרד הפיתוח החברתי העזתי משנת 2019 אומרים את הכל: שיעור האבטלה ברצועה הגיע באותה שנה ל-70%, ויותר מ-70% מתושבי הרצועה סובלים מחוסר ביטחון תזונתי. משמע חיים ברעב או בלי לדעת מתי תגיע הארוחה הבאה ומה יהיה בה.

הסיבות לשיעורי העוני הגבוהים רבות. ראשיתן לפני כעשרים שנה, כאשר נמנעה כניסתם של עובדים פלסטינים לתחומי ישראל והמשכן במצור שהתחיל ב-2007 ועדיין חונק את הרצועה ואת תושביה. למרות הכל ונגד כל הסיכויים, העזתים ממשיכים בעקשנות להיאבק במצור, אלא שכרגע נוספה עוד חזית מסוכנת מאוד: הקורונה.

הצגתי כאן את פועלם ויוזמתם של צעירי עזה, את מאבקם במצור ובעוני שנכפה עליהם. כי למרות הכל, עזה עושה בית ספר בכל מה שקשור לערבות הדדית וקהילתיות, במיוחד לנוכח התפרקותן הכלכלית, פוליטית וצבאית של חברות אחרות בעולם בגלל מגיפת הקורונה. 

עזה ובניה ימשיכו להיאבק ויעמדו איתן בפני העוולות "סאמדין", אבל אין זה אומר שהמצור יכול להימשך. לא. אני דורש כמו כל העזתים לסיים את המצור שנמשך כבר 13 שנים. כמו כן אני דורש משלל הארגונים הבינלאומיים והאזרחיים, לעמוד לצד העזתים, לפעול למענם באספקת עזרה וסיוע הומניטרי למשפחות אשר מתחת לקו העוני, כדי שיוכלו לשרוד במגיפה ובצל המצור. 

הכותב עיתונאי מעזה

للمقالة بالعربية: سلال الغذاء ليست ذريعة لاستمرار الإحتلال

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ