בצל הקורונה, הנשים ישלמו את מחיר התפיסות המיושנות של מערכת החינוך

מפגש הורים, ב-2014. אמהות עדיין נוטות להיות המטפלות העיקריות בילדים
חנאן מרג'יה
חנאן מרג'יה

للمقالة بالعربية: في ظل الكورونا، ستدفع النساء ثمن مفاهيم جهاز التربية والتعليم البالية

לפני חמש שנים התאלמנתי והפכתי להיות אמא חד - הורית, מפרנסת יחידה שמגדלת לבד שני ילדים קטנים. כמה שבועות אחרי שבעלי נפטר שמתי לעצמי מטרה עיקרית: לחפש עבודה שתפרנס בכבוד אותי ואת ילדי. מסע החיפוש היה מפרך וקשה, בעיקר כי חיפשתי מקום עבודה עם שעות גמישות, אפשרות לעבודה מהבית ומנהלים שמבינים את צרכי כאם חד הורית. וכמי שגרה באחד מכפרי הגליל עם אחוזי אבטלה גבוהים ומחסור במקומות עבודה בכפר עצמו, הייתי צריכה לנסוע שלושת רבעי שעה כל יום למקום העבודה, בין אם זה בחיפה או בנצרת.

עברו עליי חמש שנים לא קלות מפני שלא היה לי עם מי לחלוק נטל גידול הילדים והייתי חייבת לחפש פתרונות יצירתיים בחופשות שכללו בעיקר התרוצצויות ובקשת עזרה משכנים וקרובי משפחה. הרי מערכת החינוך לא רואה ממטר אותנו, הנשים שהן מפרנסות עיקריות, במיוחד אמהות חד הוריות. זאת מערכת שמתבססת על ההנחה שרוב הנשים הן מפרנסות משניות בבית, ועל כן חופשות ארוכות וימי לימודים קצרים לא ייפגעו בהן או במשפחותיהן.

 חודשיים עברו מאז החל משבר הקורונה. רבים מהעובדים שהוצאו לחל"ת היו נשים, ולא במקרה. מאות אלפי נשים מצאו את עצמן ללא מקור פרנסה, והכנסתן ירדה באופן משמעותי ( 70% מהמשכורת בגלל החל"ת). כיום, למרות שעדיין לא עברנו את "סערת" הקורונה, בצל הפחד מקריסת כלכלית במדינה, הממשלה החליטה לבטל את רוב ההגבלות, ולאפשר לעסקים לחזור לפעילות רגילה. אבל במערכת החינוך הילדים חזרו למסגרות באופן חלקי בלבד. בחברה הערבית הילדים בבתי הספר היסודיים לומדים רק עד השעה 11 וחצי, מה שמעלה שאלות ותהיות. איך הממשלה מצפה מהעובדות והעובדים לחזור לעבודה כשמערכת החינוך עדיין לא חזרה לתפקוד מלא ורוב הילדים עדיין יושבים בבית וזקוקים להשגחת ההורים? ואיך ההורים יתמודדו עם שעות לימודים מעטות אלה? ומי ישלם את המחיר על החזרה ההדרגתית של מערכת החינוך?

זה קשה במיוחד כשאין בן זוג שיחלוק בנטל, אולם ברור לי שגם אצלי וגם במשפחות אחרות החלטת הממשלה להסיר את רוב ההגבלות, והציפייה שהעובדים והעובדות יחזרו לעבודה מלאה כאשר מערכת החינוך עדיין לא נפתחה באופן מלא, תפגע בעיקר בעבודתן של הנשים ולא של הגברים. הן יחזרו אחרונות לשוק העבודה, אם בכלל.

עד היום, למרות החוקים שכביכול אמורים להגן על נשים עובדות ולדאוג לשכר שווה, נשים משתכרות פחות מגברים. זו עובדה. עד היום, נשים רבות נאלצות לעבוד בעבודות "חלקיות" מפני שהן צריכות לטפל בילדים. מאותה סיבה רבות מהן יעבדו בתפקידים שנחשבים נשיים כמו הוראה, עבודה סוציאלית וטיפול, שבהם השכר נמוך יותר. לכן, כאשר בני זוג מחליטים מי יחזור לעבוד ומי יישאר בבית עם הילדים אחרי ביטול ההגבלות – הנטייה היא שהגברים יחזרו לעבודה כי הם משתכרים יותר, והנשים יישארו בבית עד שכל הילדים יחזרו למסגרות. 

גם לאחר שנשים התחילו להיכנס לתחומים שנחשבים "גבריים" כמו הייטק ויזמות, עדיין רבות פונות לעבודות בשכר נמוך ובמשרה חלקית. למה? נראה לי שהתשובה לשאלה היא שילוב של שני גורמים חשובים: הראשון הוא, שעד היום נשים נתפסות כ"מפרנסות משניות" ולא עיקריות, מה שמחזק את חלוקת התפקידים המסורתית שלפיה נטל גידול הילדים הוא בעיקר על כתפי נשים. לכן חובתן לוותר על שאיפותיהן, גם אם רצו לבחור בתפקיד שמצריך עבודה בשעות ארוכות ולא שגרתיות. זה עדיין נכון, למרות הגידול הניכר במספר המשפחות החד הוריות בישראל, שב - 90% מהן נשים עומדות בראש המשפחה.

הגורם השני הוא מערכת החינוך בישראל, שמבוססת על תפיסות גבריות ביחס לעבודה של נשים. לפי התפיסה הזאת רוב הנשים הן עקרות בית, או מורות או שהן עובדות במשרה חלקית, ובלבד שהן יהיו בבית כשהילדים חוזרים מבית הספר. מהגברים, שהם המפרנסים העיקריים, איש לא מצפה שיחזרו הביתה לדאוג לילדים. בחופשות הארוכות מהלימודים תמיד אלה הנשים צריכות למצוא פתרונות יצירתיים לטיפול בילדים, כדי שיוכלו לצאת לעבוד.

את התפיסה הגברית הזו של עבודתן של נשים, ניתן לראות בבירור בהתנהלות של המדינה ומערכת החינוך בתקופת הקורונה. כשבצוות מומחי המטה לביטחון לאומי יושבים רק גברים שמתכננים את היציאה מהמשבר, אין פלא שזה נעשה תוך התעלמות מוחלטת מקולן וצרכיהן של נשים, ובלי תיאום והתאמה של החזרה לעבודה עם פתיחת מערכת החינוך. 

מקבלי ההחלטות לא שאלו את עצמם מי יטפל בילדים כשההורים יחזרו לעבודה? ומי יקריב את עבודתו על מנת להשגיח על הילדים כל עוד בתי המספר לא חזרו לעבוד באופן מלא? ומה יקרה כשמעסיקים ידרשו מנשים לחזור לעבודה והן לא יוכלו להיענות לדרישה? וברור שהם לא חשבו על ההשלכות הקשות של מהלכים אלה על עבודת נשים.

הגיע הזמן לשנות את מערכת החינוך כך שהיא תתאים לנשים שעובדות בדיוק כמו גברים. נשים רוצות ויכולות לעבוד בתחומים שונים, וגם לנהל ולהוביל את המשק. זו אחריותה של המדינה לספק להן מסגרות מתאימות לילדים, ולשנות את המערכת כך שהיא תתאים לשינוי שכולנו ייחלנו לו ותמכנו בו, בצורת עבודתן של נשים, לרבות אימהות חד הוריות.

הכותבת היא עו"ד, רכזת אדבוקציה וייצוג נשים בעמותת "נשים נגד אלימות"

للمقالة بالعربية: في ظل الكورونا، ستدفع النساء ثمن مفاهيم جهاز التربية والتعليم البالية

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות