מישהו חשב על התלמידים הערבים?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בית ספר ערבי
קורונה: בין החברה הערבית למשרד החינך קיים משבר אימון עמוקצילום: ניר קידר

للمقالة بالعربية: هل خطر الطلاب العرب على بال أحد؟

זה היה צפוי שמדיניות האפליה וההדרה הממשלתית כלפי החברה הערבית תתבטא גם בתקופת משבר הקורונה.

ואכן, לאורך כל הדרך היתה התעלמות מצרכיה של החברה הערבית, והיא לא נכללה בשיקולי הממשלה. זה התחיל בכך שלא דאגו לפנות לציבור הערבי בשפתו, המשיך בהיעדר מתן מענה לצורכי החברה הערבית בתחומים שונים - מחסור חמור במחשבים ותשתיות הוביל אחר כך לניתוקם של יותר ממחצית התלמידים הערביים ממערכת החינוך - ונגמר בתכניות התמיכה הממשלתיות אשר נתנו לרשויות המקומיות הערביות רק 2.3% מתקציבי הפיצוי שניתנו לשלטון המקומי בישראל. לעומת 97.7% שהוענק לשאר הרשויות המקומיות במדינה (ישובים יהודים ומעורבים). הזלזול הזה הוליד צורך בהנהגה שתיקח אחריות אקטיבית, תמלא את הוואקום הממשלתי, ותתגבר על משבר האמון שהלך והחמיר בין הציבור הערבי למוסדות המדינה.

כדי להתמודד עם המגפה אסטרטגית ולמנוע כאוס, בחרנו במודל עבודה מאורגן וקולקטיבי הנשען על ידע מקצועי, מיסדנו מודל עבודה תיאומי שעבד בשיתוף פעולה עם כל הגופים הייצוגיים, כולל הוועדות המקצועיות, ארגוני החברה האזרחית וגופים ומסגרות חברתיים ערביים שמילאו תפקידים חשובים במאבק בקורונה. לוועד הבריאותי - ארצי שהוקם על ידי ועדת המעקב העליונה וכלל מומחים, רופאים וחוקרים ברמה מקומית ועולמית, היה תפקיד משמעותי במאבק במגפה.

מאז תחילת המשבר ארגונים ערביים נשענו בהחלטותיהם על המלצותיה של ועדת הבריאות הארצית בחברה הערבית, שהיתה ועודנה מקור הידע והמשענת המקצועית של הארגונים הערביים בכל הקשור לחזרה ללימודים.

מהות הוויכוח סביב שאלת החזרה ללימודים של התלמידים הערבים, קשורה בהערכת המצב הבריאותי הכללי בחברה הערבית, ובמוכנות של בתי הספר הערביים מבחינת יכולת מילוי הוראות משרדי הממשלה. במיוחד אמורים הדברים לגבי אילוצים הקשורים למבנים, לצפיפות, לנושא הניקיון וליישום ההנחיות שנועדו לשמור על בריאותם של התלמידים והמורים. התלמידים הערבים שילמו מחיר כבד בגלל השבתת מערכת החינוך, ולכן היה חשוב לחזור לשגרה בהקדם, אך בתנאים שמבטיחים את שלומם ואת שלום המורים.

הממשלה החלה לדון בחזרה ללימודים כאשר היה ברור שעקומת ההידבקות במדינה יורדת ונקודת השיא כבר עברה. אך בו בזמן עקומת ההידבקות בחברה הערבית טיפסה והמחלה החלה להתפשט בחלק מהיישובים הערביים (דיר אל-אסד, חורה ועוד) ונקודת השיא עודנה לפנינו. זה היה הפער עליו הצביעה ועדת הבריאות הארצית: המחלה הגיעה לחברה הערבית כשבועיים-שלושה אחרי שהכתה בחברה היהודית. זה לווה בהרבה אי ודאות נוכח מספר הבדיקות הקטן ביחס לאוכלוסייה, ומטבע הדברים עלו שאלות רבות: האם ייחודיותה של  החברה הערבית הובאה בחשבון? האם גם בחברה הערבית אפשר לחזור ללימודים? והאם הובאו בחשבון ההשלכות של חודש הרמדאן?

בדיון על החזרה לשגרה בחברה שלנו, כולל החזרה למסגרות חינוכיות, עלתה השאלה אם יהיה נכון להתייחס באופן גורף לכל הישובים, במנותק  מנתוני ההדבקה השונים בכל יישוב ורמת המוכנות של בתי הספר לחזרה ללימודים בתנאים החדשים. למה בעצם לא לאמץ גישה דיפרנציאלית-השוואתית שלוקחת בחשבון את הנתונים והתנאים השונים בכל יישוב?

ועדת הבריאות גרסה שיש להמתין כדי לוודא שאכן הושגה יציבות כלשהי והוחלט להשאיר את הילדים הערבים בביתם עוד שבוע, אחרי שהתחיל בבתי ספר יהודיים תהליך החזרה ללימודים באופן חלקי והדרגתי. לצערנו, משרד החינוך סירב לבקשתנו, למרות שהיא התבססה על שיקולים מקצועיים, מה שתרם לחוסר אמון. דו"ח ועדת  הבריאות האחרון שהוצג בישיבה בתאריך 6.5 הצביע על המוכנות של החברה הערבית לחזרה דיפרנציאלית, שתיקח בחשבון  את המצב המיוחד של כל יישוב מבחינה בריאותית ומוכנותם של בתי הספר.

קיימים הבדלים משמעותיים בתנאים הפיזיים במוסדות החינוך בחברה הערבית: חלקם פועלים במבנים חדשים, עם חצרות וכיתות המתאימים להוראות הריחוק החברתי בין התלמידים; אבל יש בתי ספר, במיוחד בנגב, בהם לומדים במבנים ארעיים (קרוואנים) וישנים ואלפי תלמידים מגיעים אליהם בהסעות. בכפרים הלא מוכרים בחלק גדול מבתי הספר אין תשתיות, ואפילו לא מים זורמים. לתנאים האלה יש בדרך כלל השפעה שלילית על מצב התלמידים הערבים בנגב, והיא מוקצנת בצל המגפה.

בבתי ספר רבים בישובים ערבים ברחבי הארץ אין חללים וחצרות, ורובם מתנהלים בצפיפות רבה. הנהלות בתי ספר הודיעו להורים שהם נאלצים לפתוח אך התנאים הפיסיים הקשים של בתי הספר מעמידם את ילדיהם בסכנה והטילו את האחריות לחזרה ללימודים על ההורים. משרד החינוך לא יכול להיות עיוור למציאות זו והוא נדרש לתת פתרונות הולמים לבעיות אלו.

למרות השביתה הכללית והפתוחה שהכריזו הרשויות המקומיות הערביות בשל המצוקה התקציבית אליה נקלע השלטון המקומי הערבי, הוצאו מהכלל עובדי הרשויות בבתי הספר כדי למנוע פגיעה בלימודים, במיוחד לנוכח הנזקים שכבר נגרמו. החלטה הראויה להערכה רבה. נוכחותם של ילדי הגנים ותלמידי בתי הספר היסודיים ובחטיבות ביניים היתה מועטה. ההורים היססו. הם לא היו בטוחים שבתי הספר מוכנים ושביכולתם לשמור על בריאות ילדיהם. וכן, הם שידרו אי אימון בהחלטות הממשלתיות המשתנות והסותרות שנראה שהתקבלו בשל לחצים ולא על בסיס מקצועי.

לפחד הזה הצטרפה השפעתו של חודש הרמדאן, שבמהלכו ממילא עולה שיעור ההיעדרות מלימודים, במיוחד בשבוע האחרון שכולל את "לילת אלקדר". משרד החינוך חייב ליזום דיאלוג ישיר עם החברה הערבית על מנת להגיע לפתרונות מוסכמים שיתאימו לצרכיה וייחודה התרבותי, כדי למקסם את שעות הלמידה בחודש הזה.

שורשי חוסר האמון בין החברה הערבית למערכת החינוך עמוקים הרבה מעבר למשבר הקורונה. אם רוצים לשנות זאת, זה חייב להיעשות בדיאלוג ותוך שינוי ביחס לחינוך הערבי, מעמדו, תכניו ותקציבו. כל משבר טומן בחובו הזדמנויות לשינוי. בואו ננצל את המשבר הזה כדי ליצור שינוי שיקדם את מערכת החינוך.

הכותב, ד"ר לסוציולוגיה ועובד בתחום החינוך, עומד בראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי 

הכותב ד"ר לסוציולוגיה ועובד בתחום החינוך, עומד בראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי 

للمقالة بالعربية: هل خطر الطلاب العرب على بال أحد؟

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ