כך נראים הערבים - הבדואים בעיני הרשויות וכלי התקשורת

חסין אלגול

للمقالة بالعربية: صورة المواطنين العرب- البدو في الجنوب في أعين المؤسسة الحاكمة ووسائل الإعلام

אין ספק שהגזענות בישראל נמצאת במגמת עלייה. לא עובר יום בלי שנראה אותה ונחוש בה. אין ויכוח על כך שהמיעוט הערבי באופן כללי, ובמיוחד באזור הנגב, נחשף לביטויי גזענות ואפליה בכל תחומי החיים. זה הגיע לרמה כזו, שאפילו חלק ממנהיגי המדינה הודו שאכן יש אפליה של הערבים, ואף הבטיחו לפעול על מנת למגרה ולאפשר שילוב מרבי של אזרחי המדינה הערבים בחברה.

במשך שנים סבלו האזרחים הערבים מאפליה וגזענות, גם ברמה הממסדית וגם ברמת המפלגות, כולל דמויות פוליטיות אנונימיות שהשתמשו בשיח השנאה ועשו דמוניזציה של דמותו של הערבי, כדי לזכות ברווח פוליטי. כמובן שמרבית הגזענות מגיעה מהרוב היהודי, ששולט בעמדות מפתח מזה יותר משבעים שנה. אני רוצה להצביע על כמה השתקפויות גזעניות המופנות כלפי האזרחים הערבים - הבדואים שחיים בדרום הארץ, בעיקר דרך שתי סוגיות עקרוניות: הריסת בתים והזכות לגישה בטוחה ושווה לכבישי הארץ. 

הרס בתים והצרת צעדיהם של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים, הם סוגיות קשות ביותר, ויידרש ספר שלם כדי לדון בהן. הרגע שבו המדינה הורסת את ביתך ומשאירה אותך בלי קורת גג, הוא קשה מנשוא. קשה לשאת את החיים תחת איום מתמיד שהבית ייהרס, וקשה לשאת את חוסר הוודאות המתמשך. הרי הזכות לקורת גג היא אחת מיסודות החיים בכבוד, וכשזכות כזאת נשללת, בתירוץ של בנייה ללא היתר, המשמעות היא אובדן תנאי המחיה הבסיסיים ביותר. 

זה הגיע למצב כזה, שאפילו הזכות לשימוש בכבישי הארץ אינה מובנת מאליה לערבים - הבדואים בדרום. קראנו ואף שמענו רבות על תלונותיהם של הנהגים היהודים על הנהגים הערבים: שהם חסרי רסן, לא נשמעים לחוקי התנועה, ממעיטים בערך חיי אדם, נוהגים בקלות דעת ולא נותנים זכות קדימה. אנו גם עדים לדרישותיהם של הנהגים והנהגות היהודים לאכוף, לרדוף ולהעניש את הנהגים הערבים. נהגים אלה מנצלים כל הזדמנות וכל במה תקשורתית על מנת לצייר את הנהגים הערבים כאחראים למגפת תאונות הדרכים במדינה. עד כדי כך, שעלתה טענה שקיימות בארץ שתי מדינות: אחת ליהודים שוחרי השלום שמכבדים את הוראות התנועה, ושנייה לערבים - הבדואים שחוקי התנועה לא תקפים לגביהם. כמובן, אין שחר לטענות אלה. 

אין ספק שיש נהגים שלא נשמעים לחוקי התנועה, כפי שקורה בכל רחבי המדינה, וחובתה של המדינה לטפל בבעיה זו, מבלי לפגוע בתדמיתה של אוכלוסייה שלמה. התלונות וההסתה נגד אזרחי המדינה בדרום הופכת את המשטרה, במיוחד משטרת התנועה, לגוף שמתמקד באכיפה סלקטיבית בכבישי הארץ. ומספרם של שוטרי התנועה באזור הדרום, עולה בהרבה על מספרם בשאר חלקי הארץ. הסיבה לכך נעוצה בתדמית התקשורתית שחלק מהאנשים והגופים מעוניינים לשמר, למשל תנועת "רגבים", שלא בוחלת באמצעים כדי להכפיש את האזרחים הערבים. 

לפני שבוע טען ראש המועצה של עומר, פיני בדש, כי נהג ערבי איים עליו ותקף אותו, והאשים אוכלוסייה שלמה בהפרת חוקי התנועה. הוא אף טען שנהגים ערבים מחנים את רכביהם על המדרכות ובמקומות אסורים לחניה. אנחנו, הבדואים תושבי הדרום, מכירים את גישתו המתנשאת של בדש. באחד הראיונות לערוץ 12 הוא חזר על האשמתיו ואמר: "אנחנו חיים במערב הפרוע", בסוג של מדינה בתוך מדינה. הוא המשיך ואמר אנשים – הכוונה לערבים - הבדואים – מתנהגים כפי שבא להם. חיים לוינסון עיתונאי שנכח באולפן, שאל: "האם רק התושבים הבדואים מחנים את רכביהם על המדרכות? מה, יהודים לא עושים זאת?"

הניסיונות לשלול את הלגיטימציה של ציבור שלם, על ידי אמצעי התקשורת, דמויות ציבוריות וגם על ידי חלק ממוסדות המדינה, מהווים הכללה בוטה, ומתייגים כרבע מיליון איש בצורה מסוימת בלי שום הצדקה. הרי מרבית האזרחים הערבים, כמו שאר אזרחי המדינה, הם שומרי חוק ותורמים את חלקם לכלכלת המדינה במגוון דרכים ותחומים. על כן זה בלתי מתקבל על הדעת שמדיניות הממשלה כלפיהם תתבסס על עיוות תדמיתי שיטתי. 

על ראשי הרשויות המקומיות הערביות בדרום, וגם על מוסדות ממשלתיים, לפעול על מנת לחשוף את העיוותים הללו ולשנות את המדיניות שמייצרת אותן. 

הכותב מרצה באוניברסיטה הפתוחה ומתרגם

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

للمقالة بالعربية: صورة المواطنين العرب- البدو في الجنوب في أعين المؤسسة الحاكمة ووسائل الإعلام

תגובות