במאבק נגד הטרדה מינית בעבודה הרשויות הערביות גררו רגליים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה נגד הטרדות מיניות
הטרדות מיניות: הכישלון לא קשור לתקציבים ואפליהצילום: ירדן צור

للمقالة بالعربية: بين التغافل والتجاهل - فشل السلطات العربية في مكافحة التحرش الجنسي

ר' מועסקת מזה מספר שנים ברשות המקומית בעיר מגוריה, שם היא מרכזת תחום מקצועי ומפקחת על צוות של כמה עובדים. לאחרונה הצטרף למחלקה שלה עובד חדש ששינה לחלוטין את האווירה הנעימה במחלקה. הוא מעיר לה ולעובדות אחרות על לבושן, שואל אותן שאלות על חייהן האישיים ואינו מקפיד לשמור מרחק ראוי מהן. ר' יודעת שכעובדת השירות הציבורי, עליה לפנות לממונה על הטרדה מינית כדי לטפל בבעיה. אלא שהיא עובדת ברשות מקומית ערבית ושם, כמו במרבית הרשויות המקומיות בחברה הערבית, לנשים במצבה אין למי לפנות. 

מערך מניעת הטרדה מינית במקום העבודה הוא מערך חשוב שנועד להגן על העובדות והעובדים ולהבטיח סביבת עבודה נוחה ומוגנת מהטרדה מינית (במיוחד לנשים). אבל הוא משרת גם כמנוף להעלאת מודעות של נשים וגברים בנושא ההטרדה המינית, ובמידת הצורך לטיפול בתלונותיהם בנושא זה. 

לפני למעלה מעשרים שנים נחקק החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998, וכבר באותה שנה הותקנו מכוחו תקנות. החוק מגדיר את סוגי ההתנהגות אשר מהווים הטרדה מינית ומפרט את האמצעים שעל המעסיק לנקוט על מנת למנוע הטרדה מינית או התנכלות במקום העבודה. בנוסף, הוא מחייב כל מעסיק של יותר מ - 25 עובדים, לקבוע תקנון המכיל את עיקרי הוראות החוק בדבר הטרדה מינית, ולפרסמו במקום בולט לעין. התקנות מחייבות את המעסיק למנות אחראית על מניעת הטרדה מינית, לבירור התלונות, גיבוש המלצות למעסיק בדבר אופן הטיפול בתלונות, ומתן הדרכות וייעוץ לכלל העובדים. 

הרשויות המקומיות, כולל הערביות, מעסיקות עשרות עד מאות עובדים ולעתים אף יותר, ומחובתן ליישם את כל מה שנקבע בחוק ובתקנות. ואולם, מבדיקה שערכו עמותות "עורכי דין לקידום מנהל תקין" ו"כייאן – ארגון פמיניסטי", התברר כי מרבית הרשויות המקומיות הערביות – 50 מתוך 85 – לא מינו אחראית על מניעת הטרדה מינית ולא קבעו תקנון כמתחייב בחוק. 

ההימנעות המכוונת מאיוש משרה זו, מבטלת כל אפשרות להגיש תלונות על הטרדה מינית, ולצפות לבירורן ולגיבוש המלצות הולמות לטיפול בהן. מציאות זו של היעדר כתובת לתלונות ומנגנון הרתעה, יוצרת תת אכיפה בתחום וחוסמת כל אפשרות למניעת הישנות מקרים של הטרדה מינית. בנוסף, הימנעות הרשויות מקביעת תקנון (המשמש מדריך לעובדים בכל הנוגע לנושא הטרדה מינית) ופרסומו במקום בולט לעין, מסתירה מהעובדים את ההנחיות והוראות החוק. ובעשותן כך הן מרוקנות מתוכן את כל מערך המניעה של ההטרדות המיניות במקום העבודה. התוצאה היא זלזול פומבי בחובה למנוע הטרדות מיניות, ודחיקת הנושא לשוליים.    

בעקבות פניות שלנו בשנה האחרונה מונו למעלה מ - 40 אחראיות על מניעת הטרדות מיניות ברשויות המקומיות הערביות, וכיום תפקיד זה מאויש ב - 75 מתוך 85 הרשויות הערביות. מינוי אחראית וקביעת תקנון המכיל את עיקרי הוראות החוק, מהווים את תחילתו של תהליך בניית מערך למניעת הטרדות מיניות במקומות עבודה, ויצירת סביבת עבודה בטוחה ומוגנת. קיים צורך להמשיך וללוות את האחראיות על מניעת הטרדות מיניות ולספק להן ייעוץ והכוונה בהתאם לרשויות בהן הן עובדות. 

מילוי החובות למניעת הטרדות מיניות אינו מותנה בתקציבים או בגורמים חיצוניים – הרי מדובר בחובה בסיסית והכרחית. ציפינו כי הרשויות המקומיות הערביות יהיו חוד החנית הערכי - החברתי במאבק למניעת ההטרדות מיניות בתחומן. מצער לומר כי כישלונן ביחס לסוגיה זו, הוא דוגמה נוספת להתנהלות לקויה, שאינה קשורה לקשיים תקציביים או אפליה. הכישלון הזה של הרשויות המקומיות הערביות, שאמורות היו לשאת את דגל המאבק, מחייב הסתכלות ובדיקה פנימית אמיצה על מנת להצליח ולהטמיע כללי המנהל התקין ויישום לשון החוק. 

הכותבת היא עו"ד וחברת הצוות המשפטי בעמותת עורכי דין לקידום

للمقالة بالعربية: بين التغافل والتجاهل - فشل السلطات العربية في مكافحة التحرش الجنسي

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ