מה יהיה עם "יש לי חברים ערבים"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גזענות: עד מתי נהיה הטירורסטים של המדינה?צילום: תומר אפלבאום

للمقالة بالعربية: بعدين مع جملة "عندي أصحاب عرب"!

נולדתי כגדיר, ערביה, פלסטינית, אזרחית ישראלית. ולמרות ה"אזרחות" הזאת אני עוברת בידוק קפדני בכניסה לקניון, לתחנה מרכזית, לתחנת רכבת. ועליי להסכים לחיות בהשפלה מתמשכת.

פעם חשבתי שאם יידעו שאני פעילת שלום אולי לא יבדקו אותי בצורה משפילה. על התיק שלי יש שלוש סיכות: על אחת כתוב "שלום" בשלוש שפות, על השנייה כתוב "הסכם מדיני" ועל השלישית "נשים עושות שלום". כל פעם שהחלפתי תיק דאגתי להעביר את הסיכות, כך שהמאבטח שיבדוק את התיק יראה את הסיכות וייתן לי לעבור במהירות.

לפעמים אני עולה על מונית ויושבת ליד הנהג, ומיד הוא אומר פעם, ראשונה שאישה ערביה יושבת לידי, את לא נראית ערביה, או, וואו, איזו עברית יש לך! בחיאת, את לא יהודייה שהתחתנה עם מוסלמי? את מדברת עברית יותר טוב ממני. כאילו, מה תגידו? אני תוהה למה הוא חושב כך, בגלל צבע עורי הבהיר?העברית הטובה שלי או זה שישבתי לידו? אני תוהה איזו תמונה יש לנהג המונית הזה בראש של אישה ערביה, וערבים בכלל. מה לעזאזל יש בי שונה מכל אישה ערביה אחרת?

הנהג שוב פונה אליי ואומר, את מבינה עניין, מה את עושה בחיים? אני אומרת שאני עוסקת בתיירות, פיתוח כלכלי והעצמת נשים. הוא מופתע עונה, וואללה באמת? כל הכבוד אני גאה בך. ההתנשאות והעליונות הזו, שרוב היהודים עיוורים לה, גומרת עליי. אותו סיפור חזר על עצמו לפני מספר ימים  אצל האופטומטריסט. מה את עושה? הוא שאל. אני עונה ותשובתו דומה בדיוק לתשובת נהג המונית, כל הכבוד, גאה בך, אני רוצה שנשים יהיו בתפקידים בכירים למה אישה לא יכולה להיות רמטכ"ל אלוף? השבתי שאני גם רוצה שנשים ימלאו תפקידים בכירים, אבל שיעשו שלום וידאגו לרווחה. המשכתי ואמרתי שאני גם  חולמת על שרה ערביה. הוא התחיל לגמגם ולבסוף אמר, אבל לא יתנו לאישה ערביה להיות שרה, זה לא מקובל אצלכם נכון? התעצבנתי. מה? מי אמר לך דבר כזה? הוא עונה, מתגונן, אני רואה. מה אתה רואה? אני, שואלת. לבסוף הוא מעז לפלוט משפט סטראוטיפי על כך שאין הרבה ערביות בתפקידים בכירים.

וזה עוד כלום. בפעילות הפוליטית שלי, במיוחד בעצרות ובהפגנות, נתקלתי לא פעם באנשים שאומרים בפה מלא שערבים הם חיות, טרוריסטים, שדתם מעודדת טרור. ואז אני שואלת אותם, פגשתם ערבים מעודכם? קראתם על האסלאם? מה ידוע לכם על הערבים והערביות? ואז שוב אומר מישהו, אני מסתובב ביישובים ערביים, אני מכיר מלא ערבים ויש לי חברים ערבים. ובכל זאת הטרוריסטים האלה לא פגעו בך, אני אומרת.

בשבת השתתפתי בהפגנה נגד תכנית הסיפוח של הנשיא טראמפ, אחד הרגעים המטלטלים היה כשנועם שוסטר סיפרה על הפגנה בכיכר שהיא השתתפה בה לפני ארבע שנים. בשלב מסוים פרצה קטטה שוטרים התנפלו עליה כי חשבו שהיא רוצה לעשות פיגוע. הדבר הראשון שעלה לה בראש הוא להגיד אבל אני יהודייה, עזבו אותי. נועם, שקיבלה חינוך דו - לאומי וגדלה בנווה שלום ידעה שזה מה שיציל אותה מנחת זרועם של השוטרים.

חשבתי ביני לבין עצמי, אילו הייתי במקומה של שוסטר מה יכולתי להגיד בתור אישה ערביה, פלסטינית עם חיג'אב? אם אגיד שאני פעילת שלום זה יעזור? הם יעזבו אותי? העברית הרהוטה שלי תעזור לי? ואם אתנגד ואגיד תקשיבו אסור לכם, ויראו שאני מבינה עניין, הם יעשו דווקא או יעזבו אותי? הרצח של איאד אלחלאק והעדות של המדריכה שלו זעזעו אותי. ירו בצעיר עם מוגבלות למרות תחנוני המדריכה. מה יקרה לי אם אנסה להתנגד או להימלט?

בתקופת הקורונה חווינו קצת את  מה שנקרא "אנחנו באותה סירה", לא רק ברמת הצוותים הרפואיים אלא גם ברמה הקהילתי בה כולנו רצינו לשמור אלה על אלה. בחברה הערבית עשינו זאת בגדול, והיו רק ארבעה מקרי מוות. נשמענו כקולקטיב להוראות – מישהו פירגן? לא. הרי אנחנו עדיין חשודים, טרוריסטים ופרימיטיבים. אבל תקשיבו – אני לא מתכוונת להשתנות.

אני אהיה תמיד הערבייה הפלסטינית שעושה הכול כדי לשנות את התודעה והתדמית שהתקשורת והפוליטיקאים מקבעים ביחס לערבים. אעשה זאת דרך עבודתי, ברחוב, בפעילות הפוליטית שלי ובכל מקום. מה שצריך להשתנות זה שיח ההתנשאות והעליונות שלכם, מי שצריך להשתנות  זה אתם. 

הכותבת עובדת בנגב בפיתוח כלכלי, העסקת נשים ומנהלת מחלקת תיירות בפרויקט אקולוגי בר קיימא בנגב

للمقالة بالعربية: بعدين مع جملة "عندي أصحاب عرب"!

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ