שרה חיגאזי, קורבן השנאה

מוחמד זועבי
מוחמד זועבי
שרה חיג'אזי
מוחמד זועבי
מוחמד זועבי

للمقالة بالعربية: سارة حجازي، ضحية الكراهية

שרה חג'אזי, אחת המייסדות של מפלגת השמאל המצרית "החיים והחירות", נהגה לומר: "איך אני יכולה לשרוד בחברה המבוססת על שנאה כלפי כל מי שאינו מוסלמי, סטרייט ותומך במשטר?" שרה הייתה פעילה מוכרת, שסיפור התאבדותה לא יורד מהכותרות. יו"ר מפלגתה, חאלד עלי, הספיד אותה באומרו: "ללא ספק שרה תלווה אותנו לאורך כל הדרך, ואנחנו נדאג שהמחירים ששילמה לא יהיו לשווא". 

ההאשטאג #שרה_חגאזי היה הנפוץ ביותר ברשתות החברתיות במשך מספר ימים. עיתונאים, אנשי רוח, פוליטיקאים, פעילים מהעולם הערבי כולו, גינו את השנאה שחג'אזי ספגה בחייה (וגם לאחר מותה) אחרי שהניפה את הדגל הלהט"בי במסיבה בה הופיעה להקת "משרוע לילה". משיחות עם חבריה הבנתי, עד כמה סיפורה עצוב אך מעורר השראה לאלה שמחפשים כל הזדמנות להציף את השיח הלהט"בי. 

על אף הסטיגמה שלהט"בים רבים סובלים ממנה והמכשולים שלא מאפשרים להם לקיים חיים חופשיים, חשוב לציין כי פעילים רבים הצליחו להגיע להישגים לא מבוטלים, לפחות בחלק מהמדינות. בעולם הערבי כיום פועלים לפחות עשרה ארגוני להט"בים: בלבנון, בתוניסיה, במצרים ובעוד מקומות. אחד הבולטים הוא ארגון "חלם" (חלום) הלבנוני, אשר מקדם חיים בטוחים ושוויוניים לקהילה הלהט"בית.

ההישגים העיקריים של הקהילה הלהט"בית בלבנון קורים היום, בין היתר בזכותם של שופטים אקטיביסטים במערכת המשפט, המעוניינים לשמור על זכויות האדם והאזרח במדינה. מספר בתי משפט לבנוניים פסקו בין השנים 2009- 2016, שאקטים הומוסקסואליים אינם נחשבים לעבירה על החוק. פסיקות אלה הגיעו בצל המחאה הגוברת נגד רדיפת הלהט"בים, וכמחאה על סעיף 534  בספר החוקים, אשר מפליל "התנהגות מינית לא טבעית". ולאחר מכן התרחבו וכללו מחאה נגד השתקת השיח הלהט"בי ומניעת פעילותם של ארגוני החברה האזרחית.

לפני מספר שנים חשפו להט"בים רבים בלבנון שאולצו לעבור בדיקות פולשניות לאחר שנעצרו, דבר שעורר סערה וגרם למבוכה לממשלה. שר המשפטים דאז נאלץ לגנות את המעשה ואף הוציא הנחיה האוסרת על בדיקות כאלה. ולמרות זאת, רבים עדיין מדווחים על אלימות מצד המשטרה הלבנונית. הפעילים הלהט"בים יצרו מערך של תיעוד ודיווח, על מנת לעורר שיח סביב הסוגיה ולהילחם ברדיפה. סעיף 534 אמנם לא בוטל, אך חשיפת האלימות ריסנה את הלהט"בופוביה המשטרתית. 

ישנם עוד ארגוני להט"בים שפועלים בעולם הערבי כיום, ביניהם ארגון "מימ", שהוקם בשנת 2007 ואף נקרא על שמה של הקהילה הלהט"בית בערבית: מוג'תמע אלמים. בשנים האחרונות בין היתר בשל פועלם של ארגוני להט"בים, דמויות ציבוריות רבות דוגמת אלי באסיל, הייפא מג'יק, פיטר מקדסי וסולן להקת "משרוע לילה" חאמד סינו, מעזים לצאת מהארון.

במצרים רבים מתחילים לערער על המונופול הדתי שפוסל נראות להטב"ית במרחב הציבורי, ויוצאים למתקפה חריפה נגדו ונגד כניעתו של הממשל המצרי אל מולו. ריהאם חג'אג', באסם יוסף, מוחמד אל - בראדעי ועוד דמויות, יצאו להגנתה של שרה והטילו את האחריות לסבל שנגרם לה על אנשי דת קיצוניים במצרים ומחוצה לה. הם טענו כי אלה הפעילו לחץ על השלטונות וגרמו למעצרה ולכליאתה. שרה עזבה לקנדה מיד עם שחרורה מהכלא בשנת 2018. אמה נשארה מאחור וכמה חודשים, לאחר ששרה קיבלה מקלט מדיני בקנדה, נפטרה מבלי שתוכל להשתתף בהלווייתה מחשש לרדיפה חוזרת. 

סיפורה של שרה נחרט בזיכרון הציבורי בעיקר בשל סופו הטרגי, אך הוא אינו נדיר בעולם הערבי. גם לא בתוניסיה, המדינה שהבטיחה שוויון אזרחי והפרדת הדת מהמדינה, ואשר בשנת 2015 פסלה הפללת ההומוסקסואלים. ארגוני להט"בים רבים דוגמת "שמס" שמייסדו מוניר בעתור אף הגיש את מועמדות לנשיאות בבחירות האחרונות בתוניסיה, והיה להומו הראשון שעשה זאת בעולם הערבי, טוענים שרדיפת להט"בים היא דבר שבשגרה. 

בעתור אמר שהמטרה שעמדה מאחורי הגשת מועמדותו לבחירות ב - 2019, הייתה לעורר שיח אודות רדיפה ואפליה נגד הלהט"בים במדינה, וכך היה. הרשת סערה לאור צעד אמיץ זה, ובעתור, שכמובן לא נבחר לנשיא, ספג גל של ביקורת חריפה וניסיונות השתקה. אבל הוא הצליח לגייס המוני תוניסאים ליברלים לדרישה לחופש ושוויון לכל האזרחים. 

בנוסף להישגים הללו, חשוב לציין שהעולם הערבי לא פיגר מאחור ביחס לשיח הלהט"בי. בירדן הופסקה הפללת ההומוסקסואלים כבר ב -1951, כיום יוצא שם לאור אחד המגזינים הערביים הנועזים שעוסק בסוגיות מיניות ומגדריות. בבחריין הופסקה הפללת ההומוסקסואלים כבר בשנת 1976. מאז אמנם לא חלו שינויים משמעותיים בשיח, אך אני נאחז בתקווה שאט אט נזכה לראות את התעוררותה של מהפכה ערבית - גאה.

השינויים, גם אם הם זעירים, מעוררים תקווה והשראה בצעירים רבים במדינות ערב. כערבי להט"ב שגדל בחברה הטרו - נורמטיבית ומדירה, אני מחויב להשמיע את קולם של אחיי ואחיותיי הלהט"בים בכל מקום ובכל זמן ומעל כל במה. מי ייתן ונגיע ליום שבו נוכל לראות מצעדי גאווה חגיגיים בכל עיר גדולה באזור.

הכותב הוא פעיל להט"ב

للمقالة بالعربية: سارة حجازي، ضحية الكراهية

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות