שתי ציפורים במכה אחת, טחינה ולהט"בים

ג'וליה זהר ובנה יוסף זהר, מנהלי מפעל הטחינה אל-ארז
שאהין נסאר
שאהין נסאר

للمقالة بالعربية: عصفورين بحجر، طحينة ومثليين!

לפני שבועיים הכריזה חברת "טחינה אלארז", ביוזמתה של ג'וליה זהר על כוונתה להשקיע חלק מרווחי חברתה בהקמת קו חם ללהט"בים פלסטינים, בשיתוף האגודה הישראלית למען הלהט"ב. ההכרזה עוררה סערה בחברה הפלסטינית, רוב התגובות שנתקלתי בהן כללו השמצות, קריאות גנאי, איומים וגם קריאה לחרם נגד טחינת אל ארז. לצערנו זה הגיע למצב בו מגיבים קראו גם להחרים את הרשימה המשותפת וחבריה.

רבים כתבו בעבר נגד האגודה וטענו שהאגודה מנצלת להט''בים פלסטינים מהגדה כדי לייפות את פני הכיבוש - מה שנקרא פינקוואשינג. לא אכנס לסוגיה זו, מפני שבעיני אינה העיקר. כיום, להטב"ים פלסטינים רבים לא מקבלים מענה הולם למצוקתם הנפשית - כלכלית ולצערנו מידרדרים לזנות. יכלה האגודה הישראלית ללה"טב שכוללת בתוכה פעילי שמאל להט''בים רבים, להפעיל קו חם ללהט"בים פלסטינים בלי עזרתה של הגברת זהר. ואולי היה עדיף לתמוך באלקאווס - העמותה הפלסטינית שתומכת בקהילה הפלסטינית הלהט"בית ולא באגודה הישראלית ללהט"ב. 

ועדיין, טועה מי שחושב שהסוגיה שעומדת על הפרק היא אך ורק זכויות להט"בים פלסטינים. מבחינתי המאבק הוא על אופיה של החברה הערבית פלסטינית בה נרצה לחייות בעתיד. הסערה יצרה שיח דתי מתלהם שרואה בקהילה הלהט"בית הפלסטינית איום קיומי. מגיבים רבים טענו שהחברה הערבית הינה חברה שמרנית ושקהילה זו תחדיר לתוכה- בחסות  תמיכה ישראלית ציונית- סטייה ותועבה. ביטויים אלה מעידים בעיני על פחד, החברה הערבית אכן שמרנית, אבל בעיקר חוששת מכל השונה ממנה. 

חלק ניכר מהמגיבים תקפו את חברי הכנסת מטעם המשותפת, בעיקר את נציגי חד"ש שתמכו בזהר ועמדתה דוגמת עאידה תומא – סלימאן, אלה גם הביעו חרטה עמוקה על תמיכתם בעודה וחבריו. חבר הכנסת מנסור עבאס קרא לעודה לחזור בו מההצהרה בה ביקש מהציבור הערבי במפורש לא להחרים את טחינת אל ארז. אחרים גם הצטרפו לעודה וקראו להתעלם מסערה זו, ולאחד כוחות נגד הכיבוש והסיפוח של הצמד חמד נתניהו - טראמפ. וכך הגענו למדרון פוליטי חלקלק מאוד בו, החברה הערבית חזרה בה מתמיכתה במשותפת ולא רק מתמיכתה בטחינה! אני פונה למגיבים הבורים פוליטית ואומר, שהמשותפת הינה גוף שכולל בתוכו קשת רחבה של דעות וחובתינו לכבדן, גם אם לא נסכים עמן. במהלך שיטוטיי בפייס לא נתקלתי במגיבים שקראו להחרים דתיים מוסלמים קנאים, ולא נתקלתי בתגובות שתבעו להחרים את הח"כ שתומך בפוליגמיה ומתאר נשים שלא עוטות חיג'אב כמאופרות, מתייפיפות ונוצריות.

רבים יטענו שמאחורי תמיכתה של זהר בהקמתו של קו חם ללה"טבים פלסיטנים, עומד אינטרס שיווקי. משמע, שיווק הטחינה לתל - אביבים תומכי הקהילה הגאה. אחרים יטענו שהקריאה להחרמת טחינת אל ארז, הגיעה ממתחרים. אינני יודע מה האג'נדה של אותם מתחרים, אבל מה שבטוח שקריאה זו הגיעה מפעילים דתיים קנאים ולא ממתחרים. לא משנה איך נסתכל על תקרית זו, עדיין נגלה שיצרה שיח שהדיר להט"בים פלסטינים וגם אישה ערבייה שמנהלת את אחת החברות המצליחות בחברה הערבית. שתי ציפורים במכה אחת.

הקריאה להחרמת טחינת אל ארז אבסורדית, ומעידה על דו פרצופיות. הרי כשליברמן קרא להחרמת עסקים בבעלות ערבית, אותם מחרימי טחינה טענו שזה דיכוי. והנה, אין הם רואים את קווי הדימיון בין דיכוייה של הקהילה הלהט"בית הפלסטינית לבין הדיכוי שחוו בעקבות אמירתו של ליברמן. החברה הפלסטינית, מדכא ילדות, נשים, חילוניים ולהט"בים. היא רומסת כל שונה בתוכה. כפי שכולנו יודעים דתות מונותאיסטיות פוסלות יחסים הומוסקסואליים. אך, אנו חיים בעידן, בו זכותינו לדמיין ולברוא את החברה בה נרצה לחיות בעתיד. ספרים דתיים בני אלפי שנים, לא יכתיבו את עתידנו. 

אגב, חטאה היחיד של זהר, היה תמיכתה באנושיות. זהר תרמה כספית למען הקמת קו חירום לתמיכה נפשית בקהילה הלהט"בית הפלסטינית. היא לא הביעה תמיכה ישירה וגורפת במאבקה של הקהילה הגאה. אני מייחל ליום בו יקום לו נביא אחד בעירו! אחד שלא מתפשר, תומך בזכויות הפרט, בקשת הרחבה של זהויות מיניות ובזכות לבחירת בני זוג באשר הם. אני תומך בזכותם של להט"בים לחיות את חייהם לפי בחירתם, זו החברה שהייתי רוצה לחיות בה,  חברה שלא שופטת אנשים על פי זהותם המינית.

הכותב הוא עיתונאי ופרשן פוליטי

للمقالة بالعربية: عصفورين بحجر، طحينة ومثليين!

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות