הצד האפל של תכנית גמזו

סלים בריק
סלים בריק
פרופ' גמזו, ב-2017
סלים בריק
סלים בריק

للمقالة بالعربية: الجانب المظلم لخطة جمزو

לאחרונה מתפשטת לה מגפת הקורונה בקרב הערבים בישראל בקצב מדהים. בזמן כתיבת שורות אלה ישנם כ-480 חולים בטירה ( 17.5 לאלף תושבים); כ-400 בכפר קאסם (16.2 לאלף); 380 ברהט (5.6 לאלף); 317 באום אל-פחם (5.6 לאלף) והרשימה ארוכה. יישובים אלה עומדים בראש רשימת היישובים האדומים במדינה. אין ספק שחג אל-אד'חא שחל בתחילת החודש שעבר ועונת החתונות האופיינית לחודשי הקיץ, על ההתקהלויות הרבות, תרמו את תרומתן למצב קשה וחמור זה. 

באופן כללי, כשלה הממשלה כישלון חרוץ בהתמודדות עם המגפה ברמה הארצית, קל וחומר בכל הקשור לחברה הערבית. נראה שעל אף שממשלה זו הינה הרחבה ביותר מאז קום המדינה, היא מסורבלת, משותקת ומנוונת בגלל העומד בראשה ודאגותיו לענייניו האישיים ורצונו לקבל הערת שוליים בדפי ההיסטוריה בדמות אופרת סבון עם איחוד האמירויות, כשעניין הקורונה הסוגייה המרכזית והכואבת ביותר עבור אזרחי המדמינה, זוכה לטיפול בעייתי. אבל גם ובעיקר, בגלל הרכב ממשלתי משותק בשל תלותו בחרדים שקובעים מדיניות שמייצרת אופוזיציה תמידית לפרויקטור הקורונה שמינתה בעצמה.

תכנית הרמזור של הפרויקטור, פרופ' גמזו מהווה בשורה טובה ומנסה לעשות את הדיפרנציאציה הנדרשת בין יישובים עם שיעורי תחלואה נמוכים לבין אלה שבהם השיעור בינוני או גבוה. זה חשוב לשגרת חיי התושבים, זה חשוב לכלכלה וזה חשוב כעת גם לפתיחת שנת הלימודים.

אני סבור שהשלכות מגפה זו עדיין לא ברורות לנו מספיק, לא רק מבחינה רפואית, אלא בעיקר מבחינה חברתית. אני מהסבורים שמחלה זו "שונאת עניים", והיא תרחיב את הפערים בין מרכז ופריפריה, בין יישובים מבוססים ליישובים עניים, ובעיקר בין יישובים יהודיים ליישובים ערביים. בגלל מכלול סיבות שכולל בין היתר: המצב הסוציו-אקונומי, אופן תפקוד הרשות, האמצעים העומדים לרשותה, והמערכת הנבחרת המובילה אותה.

לפני כמה שבועות הייתי בסיור עם ראש רשות אחד היישובים הערביים. בכניסה ליישוב, במקום שעצים מוריקים ופרחים יקבלו את פנינו, ראינו גרוטאות מכוניות נטושות מפורקות שהעלו אבק. לשאלתי מדוע הרשות לא מפנה מטרדים אלה ענה ראש יישוב זה שאלה נמצאים על שטחים פרטיים, וממילא איש לא מקשיב לדרישת הרשות, ואם יעז לפעול לפינוי המפגעים יבולע לו. ואכן זה המצב. ברשויות המקומיות הערביות לרוב אין לגיטימציה לסמכות החוקית הפורמליסטית, והתושבים לרוב לא מקשיבים לנבחרים, אלא מנהלים עמם שיח של יחס-תמורה ושיקולים חמולתיים ואישיים לא רלוונטיים. 

העובדה שחלק משמעותי מהרשויות המקומיות הערביות הן נון-פונקציונליות בגלל המבנה החמולתי, ההסדרים הבעייתיים תולדת הבחירות המוניציפליות המבוססות על שיקולים חמולתיים ועדתיים. והעובדה שקיימת תרבות מינויים שלעתים לא מקצועית, לא ראויה ואף מושחתת חלקית, משתקים את הרשות ופוגעים ביכולתה התפקודית תקנית. גורמים אלה לא מסייעים לנו להתמודד עם המצב הקשה בו אנו שרויים, להפך הם מחזקים את מגמת הפקרת התושבים לגורלם בחלק לא מבוטל מהרשויות. לראיה, אותן רשויות שרק לפני כחודש לא הופיעו בהן מקרי הדבקה משמעותיים בקורונה, הפכו ליישובים אדומים לחלוטין מבלי שהרשות תנקוף אצבע למנוע את רוע הגזרה.

ברשויות המקומיות הערביות אין תרבות תכנון לטווח ארוך, רוב המחלקות הקיימות מתפקדות באופן חלקי, או במקרה הטוב באופן סביר ולא מיטבי. וכל זה מתרחש לאור העובדה, שהרשויות מתמודדות עם מצב כלכלי קשה (כל הרשויות הערביות נמצאות באשכולות 1-4 בסולם הסוציו-אקונומי), ואין להן את המשאבים הדרושים להתמודד עם מגפה זו.

מעבר לכך, ביישובים הערביים כמעט ואין כלל יחידות אכיפה עירוניות, ואם יש הן מתנהלות באופן לא ענייני לרוב ומשיקולים זרים (למשל באחת הערים הערביות מטילים קנסות על חניה בכחול-לבן רק לרכבים שלא מהישוב). בנוסף לרובן אין גם אמצעים טכניים הדרושים להחלת ואכיפת כללי הרשות על תושביהן.

רבים אוהבים להתגולל על הערבים ועל "התרבות הקלוקלת" שלהם, שלא בצדק. יש מקום לביקורת קשה על התנהלות החתונות, אבל זו לא "תרבות נחותה" ובטח לא חריגה בנוף החברות והתרבויות האחרות, כמו החרדית למשל. מעבר לכך, בשל האפליה ארוכת השנים כלפי הערבים, יישובים אלה נעדרי מרכזי בילוי ראויים, ובהתאם אין לתושבים תרבות בילוי מושרשת. כך שהחתונות נותרו אחת מצורות הבילוי המעטות הקיימות כיום, והן משחקות תפקיד מרכזי בגיבוש החברתי שנוטים להתעלם ממנו.

רבים מודעים לכשלים המבניים, הכלכליים, החברתיים והפוליטיים ברשויות הערביות. ונכתבו בנושא מחקרים שרובם המוחלט מעולם לא יושם. חלק גדול מראשי הרשויות הערביות נטולי ידע וניסיון מקצועי, ולכן אין ביכולתם לנהל רשות במובן המהותי והעמוק של המילה. חלקם מעביר את זמנו בכיבוי שריפות, וחלקם גילה את יתרונות הרשתות החברתיות, והפך את כתיבת הסטטוסים בפייסבוק לתחום הפעילות המועדף עליו.

כעת, בא גמזו ומצפה מרשויות אלו לקחת אחריות על תושביהם, משמע לנהל בעצמן את ענייני הקורונה בערים האדומות והכתומות. ובכך עשה פרופ' גמזו עבודה שטחית מאוד ואף מסוכנת בכל הנוגע לאוכלוסייה הערבית, שיודע לו עליה ועל המבנה החמולתי-העדתי של מערכותיה הנבחרות והאדמינסטרציה הכושלת שלה, מעט מאוד.

אנו עלולים ביישובים אלה לשקוע עמוק במדמנת הקורונה, מה עוד שחלק משמעותי מהתושבים לא הפנים עוד הלכה למעשה את חומרת המגפה. ומה קורה לחמישית מאזרחי המדינה המוקצים מחמת מיאוס? המדינה מתעלמת מצרכיהם הכלכליים, מאפשרת בקרבן תרבות של שחיתות פוליטית ומנהלית בלי מפרוע, ובסוף מתייגת אותם כחלשים בשל כשלים ממסדיים מבניים שלא באשמתם. זאת גזענות ממוסדת, שעלינו ליישר את מבטנו אליה ולא להתעלם ממנה. עם התרבות מקרי ההדבקה הקשים בחברה הערבית ואף מקרי המוות הלא מעטים כתוצאה ממגפה זו. הגיעה העת להתמודד עם הקורונה והשלכותיה, הן ברמת התושבים שחייבים לגלות אחריות לגורלם, והן ברמת קובעי המדיניות הממשלתית על זרועותיה השונות, כולל מנהלת פרופסור גמזו.

ד"ר בריק חוקר את הבחירות ברשויות המקומיות הערביות ומחקרו על תהליכי דמוקרטיזציה בקרב הערבים בישראל יראה אור בקרוב

للمقالة بالعربية: الجانب المظلم لخطة جمزو

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות