פטין יבריק ויטאטא

זוהר בכנסת, בשנה שעברה
סלים בריק
סלים בריק

للمقالة بالعربية: فطين ورقة تين

האינצידנט בו עלב סגן יו"ר הכנסת ח"כ מכלוף זוהר בח"כ ע'דיר כמאל מריח בסיום נאומה בכנסת, נדון רבות. מכלוף תויג כח"כ בריון, שליחו של מנהיג מושחת, שאינו מכבד כללים פרלמנטריים ונימוסים בסיסיים. הרי, תקנון הכנסת קובע שמי שמנהל את ישיבת הכנסת מנוע מלחוות את דעתו על נאומי חברי הכנסת. אולם הקואליציה הזו בזה לכללי הדמוקרטיה, המנהל התקין והנורמות הבסיסיות בעבודה פרלמנטרית.

מעטים ואני ביניהם, התעכבו על נאומה של ח"כ מריח אותו נשאה בשעת לילה מאוחרת, ועל כן לא הבנו מדוע הגיב ח"כ מכלוף זוהר בארסיות שלא מכבדת אותו ולא את כס יו"ר הכנסת עליו ישב. הרי, הנאום מתפלמס עם הממשלה בנושאים ממלכתיים וכלל ישראליים, כמו עתיד הדמוקרטיה והאיומים עליה, הגבלות החירויות באמתלת הקורונה וכדומה.

ברור לכל בר-דעת שעצם הגעת אדם כזה בתמיכה ציבורית מינימלית (הוא בכנסת בזכות פחות מ-2000 תומכים) היא ביטוי להידרדרות מתמשכת במעמדה ויוקרתה של הכנסת. אולם זו כבר סוגיה אחרת שיש לדון בה בנפרד.

מהאזנה לנאום שקומם את ח"כ זוהר אפשר להבחין בנקל שח"כ מריח מבטאת מגמה אשר הולכת ונשחקת בפוליטיקה הישראלית, ולמעשה היא משקפת חשיבה רומנטית ואנכרוניזם: ישראליזציה. מושג זה שסוציולוגים פוליטיים הרבו להשתמש בו על מנת לבחון תהליכים בחברה הערבית בישראל, מבטא כמיהה של חלקים בחברה הערבית להיות חלק ממדינת ישראל, בניגוד למגמה אחרת בה חלק הארי של האזרחים הערבים מזוהים עם תהליכי פלסטיניזציה (זיקה לזהות הפלסטינית). מחקרי עבר מעלים שהדרוזים מהווים קבוצת התמיכה הגדולה ביותר בזהות הישראלית, יותר מהיהודים (78% מהנשאלים).

לא רק הפלסטינים  - ברובם - תקפו את מגמת הישראליזציה (ואת הזהות הישראלית) אלא גם הצד היהודי, שהעדיף זהות יהודית מדירת ערבים (ראו למשל דבר השופט מלצר בבג"צ בנושא זה). חוק הלאום נועד להשיג תכלית זו הוא קבע שאין ישראליות. יש יהודים, והם אדוני הארץ, ויש האחרים, הנתינים, נחותי המעמד.

לא אאריך בסוגיה זו כאן, אולם עמוק בתוכו, מכלוף זוהר התקומם בדיוק מהסיבה הזו: מי הדרוזית הזו שתלמד אותנו אדוני הארץ, מהי דמוקרטיה? מהי שחיתות? ומהו משטר ראוי? מו הראוי שתדע את מקומה! אני מניח שהעברית הרהוטה שלה מקוממת גם אותו מאוד. יהודים אוהבים ערבים עם מבטא, כדי להבחין אותם מהכלל, וגם ללגלג עליהם לפעמים.

לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, בכל פעם שנפגעו ערבים, מצאו ראשי המפלגות הציוניות את הערבי שתפקידו להסביר, לתרץ ולעתים אף להצדיק את הפגיעה בהם. בשנות החמישים עשו זאת ראשי מפלגות הלווין של מפא"י. במקרה דנן נמצא לח"כ מכלוף זוהר, הערבי התורן שיתייצב לצידו ויצדיק את הפגיעה בבת העדה שלו, ואף להציגו כיקיר העדה, לא פחות.

מי שעוקב אחר הפרשה יגלה שאף ח"כ בליכוד לא נעמד לצידו של ח"כ זוהר, למרות היותו יו"ר הקואליציה. בשביל זה יש דרוזי אחר שהוכנס לכנסת בדיוק למען תכלית זו לכבס כתמים, לטאטא רפש למרק את דמותם של אדוניו ושל ראשי מפלגתו, וכמובן לגייס למענם תמיכה שולית אך חיונית בשעת הצורך.

קריאה בדברי סגן השר הדרוזי פטין מולא, מעלה תהיות לגבי עצם טענת הייצוג שגם בה לא אדון כאן, מקוצר היריעה, רק אסתפק בציון העובדה שזה ייצוג של דרוזי במפלגה, ולא ייצוג הדרוזים. להפך, כמו קרא לפניו, מולא אינו אלא עלה התאנה שתפקידו לכסות על העוולות שמפלגתו גורמת לבני העדה שלו. זה דגם הייצוג שקידמה מפא"י בראשית קום המדינה וממשיך להיות מאפיין למפלגות הציוניות עד היום: ייצוג סימבולי, פסיבי, חוליה שמחברת בין השלטון לנתינים הערבים (בערבית "ואסטה" واسطة) וזה בדיוק מקור כוחו והשפעתו בקרב האוכלוסייה שלו ובאותה מידה מקור חולשתו ושוליותו בתוך מפלגתו.

ואם לא די בכך, פסקה מדברי סגן השר מולא, עוררה את תשומת ליבי במיוחד: "העדה הדרוזית יקרה לו מאד ואני אומר זאת מתוך הוקרה וידיעה במצח נחושה שהוא איש ערכים ומוסר. #מיקי_אנחנו_ איתך". ייתכן שמולא התכוון במילותיו לנחישות אבל בטעות השתמש ב "מצח נחושה". כמובן, אפשר לייחס טעות זו להשכלה המוגבלת וגם לעברית העילגת שלו. ועדיין, מצאתי בה "טעות פרוידיאנית" המבטאת את התת-מודע שלו, כנראה בסתר לבו קוננה התחושה שהתביעה מדרוזי להגן על מי שפוגע ומנסה להשפיל ח"כית דרוזית, היא עזות מצח. הרי ברור לנו שמולא לא היה מתגייס, כך להגנה על אדונו ממליכו רק מתוך אהבתו למכלוף זוהר ש "שהעדה הדרוזית יקרה לו".

אינצידנט זה מהווה חדשות רעות עבור דרוזים שעוד האמינו או השתעשעו ב- wishful thinking שבישראל הם יכולים להיות אזרחים מקובלים ומכובדים רק מפני ששירתו בצה"ל והקריבו את בניהם למען המדינה. מוזר שכל המציאות הזו, שבמושגים של מרקס אפשר לתארה כתודעה כוזבת, ממשיכה לנטוע תקוות שווא בלבבות פלחים נרחבים מהדרוזים ( כולל ערבים אחרים). כאילו תיתכן בישראל דמוקרטיה אמיתית, או אזרחות שוויונית. מי שטרח לקרוא את חוק הלאום יודע שתקווה זו לא רק נגוזה, אלא נקברה בצורה מכוונת, מודעת ובוטה ע"י הרוב היהודי. בדיוק למען תכלית זו, שערבים לא ישגו באשליית השוויון והשילוב במדינה זו, גם אם הקריבו למען בטחונה וגם אם ידברו עברית רהוטה כמו ח"כ ע'דיר כמאל-מריח.

למשטר יש כלים מניפולטיביים רבים ויעילים בשביל לסמא את העיניים ולהרדים את החושים, בעיקר עסקנים מסוגו של סגן השר פטין מולא.

ד"ר בריק חוקר את הבחירות ברשויות המקומיות הערביות ומחקרו על תהליכי דמוקרטיזציה בקרב הערבים בישראל יראה אור בקרוב

للمقالة بالعربية: فطين ورقة تين

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות