האם נורמליזציה איננה עוד מילה גסה בערבית?

טקס חתימת הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין בבית הלבן, לפני כשבועיים
מוחמד אל-עטאונה
מוחמד אל-עטאונה

للمقالة بالعربية: هل أصبح التطبيع أمرا عاديا؟

הסכמי הנורמליזציה בין ישראל לבין האמירויות ובחרין זכו לתגובות מגוונות במדינות הערביות, אולם מעניין במיוחד הוא הדיון העקרוני בשאלת הנורמליזציה (التطبيع) עם ישראל ששטף את התקשורת והרשתות החברתיות הערביות. קריאה מהירה לתוכן השיח הציבורי השלט בעניין זה, מעלה כי המונח איננו מילה גסה בערבית כבעבר, והוא הופך לחלק משיח אינטלקטואלי וגם עממי לגיטימי. כיצד אירעה תמורה זו?

הסכמי השלום ההיסטוריים בין ישראל, מצרים וירדן הולידו "שלום קר". יש אף כאלה הרואים בהם הסכמי אי לוחמה בין ממשלות, משום שלא הובילו ליחסים נורמאליים בין העמים. בין המדינות מתקיימים אמנם יחסים דיפלומטיים ושיתופי פעולה ביטחוניים ומסחריים, אולם החברות האזרחיות ואף מוסדות נבחרים ופוליטיקאים המשיכו לגלות עוינות כלפי ישראל וקראו להחרימה בכל דרך כל עוד הבעיה הפלסטינית לא באה על פתרונה.

אפשר להבחין בשלושה סוגים של שחקנים בעלי עמדות שונות ביחס לנורמליזציה עם ישראל: משטרים, אליטות פוליטיות ואינטלקטואליות המזוהות עמם והציבור הרחב. באשר למשטרים דומה כי רובם ככולם - לרבות אלה שלא מקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל - מקיימים עמה קשרים ברמה זו או אחרת. זהו "סוד גלוי" בשיח הציבורי הערבי.

מעניינות במיוחד התמורות אשר חלו בעמדותיהן של האליטות שנהנות מהסדר האוטוקרטי. בשנים האחרונות ההתנגדות הידועה שלהן לנורמליזציה עם ישראל נסדקה; אינטלקטואלים ואנשי אקדמיה, פוליטיקאים ואנשי ציבור תומכים בנורמליזציה או לכל הפחות חושבים אותה מחדש. חלקם מתבטא באמצעי התקשורת הממסדיים במדינות המפרץ, שבחודשים האחרונים מעודדות שיח פוליטי ואף דתי אוהד לישראל. שיח דומה מתפתח בהדרגה גם בסודאן, הבוחנת גם היא אפשרות לנורמליזציה עם ישראל.

תמיכה ישירה ונועזת בנורמליזציה מתפרסמת באתר "המועצה הערבית לשילוב אזורי" שנוסדה בנובמבר 2019 בגיבוי מערבי, בעיקר אמריקאי, ומקום מושבה צפון אמריקה. המועצה מונה 32 חברים ממדינות ערביות שונות ומהגולה, חלקם פוליטיקאים לשעבר ואחרים בעלי מקצועות חופשיים, והיא פועלת מחוץ למזרח התיכון. חבריה פרסמו מספר מאמרים באתר האינטרנט של המועצה דרכם קראו לנורמליזציה עם ישראל ותקפו את תנועת ה-BDS ואת הפלסטינים בהאשמות רבות.

גם אם העמדות הפומביות הללו היו מהוססות, מפוקפקות או ממוקמות במדינות המפרץ - שהכרעתן בעד הנורמליזציה הפכה לעובדה בשטח - הן לא היו מתאפשרות ללא תמורה במישר הציבורי. השינוי בשיח ניכר בעיקר בסעודיה ובמדינות אחרות במפרץ, במדינות אלה האזרחים מביעים דרך המדיה החברתית את תמיכתם בישראל. בשיח הציבורי הערבי מעבר למדינות המפרץ התבטאויות כאלה נדירות מאוד, מה שמדגיש את הצורך לנתח את התמורה בשאלת הנורמליזציה בכפוף לעמדת המשטרים השונים באזור, חופש הביטוי שהם מאפשרים (או לא) לאזרחיהם, והאינטרסים שלהם מול ישראל והפלסטינים.

לסיכום, בשנים האחרונות נושא הנורמליזציה עם ישראל עובר תהליך לגיטימציה בשיח הציבורי הערבי אבל בעיקר במדינות המפרץ ומחוץ לגבולות המזרח התיכון. המשטרים המקורבים לישראל והאליטות התומכות בהם - או נהנות מהסדר הקיים -  נוטים להצדיק את הנורמליזציה. התמורה הזו ניכרת גם בקרב הציבור הרחב, בעיקר במפרץ, אולם בצורה איטית ומוגבלת הרבה יותר.

 הכותב הוא חבר הנהלת הפורום לחשיבה אזורית ומרצה במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון בנגב

للمقالة بالعربية: هل أصبح التطبيع أمرا عاديا؟

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות