נמצאה גופת צעירה בדואית בכפר בלתי מוכר בדרום

הפגנה נגד רצח נשים ברהט

للمقالة بالعربية: وجدت الشرطة جثة امرأة بدوية قرب قرية منزوعة الاعتراف

ביכולתן של מלים לייצור שיח חברתי ער וחיובי, אבל ביכולתן גם לייצור שיח חברתי אלים אשר ידיר את רוב הנשים. במהלך חיי נתקלתי בפתגמים ערביים רבים, שהפכו לכלי דיכוי ושליטה בידי הפטריארכיה. חשוב לציין שהטמעתם של פתגמים אלה ככלי דיכויי בחברה הערבית, נעשתה בעיקר ע"י נשות החברה הערבית הבוגרות. כאשר בלי ששמו לב הפכו בעצמן, לכלי נשלט בידי הפטריארכיה. 

נושא איכות חייהן של הנשים הערביות הבדואית נעדר מהשיח הציבורי והחברתי, ואת מקומו תפס כבוד המשפחה והצורך לשמרו. הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן, היה הראשון שטבע את המושג bare life- איכות חיים בעברית. הוא טען שטשטוש ההבחנה בין הצד הביולוגי לאיכותי של החיים, מסיר מהממסד את אחריותו לאיכות חיי הציבור. הוא צודק הרי, סיפוק הצרכים הביולוגיים הבסיסיים משמעו צמצום החיים לכדי קיום בסיסי ופיזי. לעומתו, שיפור איכות חיי נשים דורש מהפכה, מפני שמטרתו השגת צדק חברתי לכל הנשים באשר הן.

כשדנים בנושא איכות חיי הנשים הבדואיות במיוחד, זה בלתי אפשרי להתעלם מהתהליכים הפוליטיים שבמשך שנים הפלו לרעה את החברה הבדואית בנגב. תהליכים אלה כללו בין היתר יישוב כפוי של האוכלוסייה הבדואית, תהליך שפגע קשות במבנה המשפחתי ובמרחבים הציבוריים שעמדו לרשותה. החשש מאובדן שליטה על חיי הנשים הבדואיות שעברו לגור יחד עם משפחותיהן לערים, הגביר את השמירה עליהן ופגע בצורה עמוקה באיכות חייהן. המרחבים הנשיים הצטמצמו, התוצאה הייתה היווצרותם של מרחבים מותרים ומרחבים אסורים.

מהם המרחבים האסורים? ומי מגדיר אותם? התשובה די ברורה, הגברים במשפחה ולעיתים גם הנשים המבוגרות "שומרת הכבוד". איכות ורווחת חיי נשים בדואיות מעסיקה אותי רבות, במיוחד לאור תהליכי המודרניזציה המוצאים וגם לאור העלייה באחוז האלימות שמופנית כלפי נשים. החברה הבדואית נקרעת בין שני תהליכים מקבילים ומנוגדים, קדמה והפתיחות לצד דביקות בדת ובמסורת. דביקות במסורת ובדת במקרה זה, מהווה עבור נשים בדואיות רבות תנאי ליציאה למרחבים ציבוריים באשר הם. תהליכים מנוגדים אלה מזינים את מעגלי האלימות ומשמרים אותם, ואף פוגעים באיכות חיי הנשים הבדואיות.

המושג איכות חיי נשים בדואיות, חייב לכלול בתוכו אספקטים רגשיים ופסיכולוגיים אשר נותנים מקום לשאיפות ולחלומות. אבל במציאות בה רווחת האישה תלויה אך ורק במעמדה החברתי -משמע היותה אשת איש - הגישה למרחבים פיזיים וגם רגשיים בטוחים מצומצמת.

סיפורה של איבתסאם אבו סבייח שהתאבדה בערך לפני כשבועיים, מדיר שינה מעיני. אני כמעט בטוחה שכמו רבות היא הסכימה להתחתן עם הגבר הראשון שביקש את ידה. מפני שנכנעה ללחץ החברתי שנישל נשים רבות לפניה משאיפותיהן וחלמותיהן. חשבתי על הרגעים האחרונים שלה, על רווחתה האישית והתקשיתי לדמיין את עצמי במקומה. איבתסאם הייתה יתומה, מובטלת, ללא השכלה גבוהה והעבירה את חייה בין ארבע קירות בכפר בלתי מוכר בנגב. היא סבלה מאלימות קשה ולאחר גירושיה הפכה לאישה מסוג ב', סיכויה להתחתן שוב כאישה ראשונה שאפו לאפס. היא הצליחה להתקיים פיזית, אבל נשמתה מתה, מפני שחייה היו ללא שאיפות וללא חלומות. אבתיסאם התאבדה יומיים לפני נישואיה, כאישה שלישית לגבר כבן 70. מותה היה מוות זניח מאוד, העיתונים דיווחו על גופת צעירה בדואית שהתגלתה בכפר בלתי מוכר בדרום!

כל עוד האלימות אליה נחשפות הנשים הבדואיות מוגדרת כסכסוך "פנים משפחתי", נשים בדואיות ימשיכו למות בצורה זו בודדות, זניחות ואלמוניות. 

הכותבת היא מרצה בכירה וחוקרת בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללת ספיר

للمقالة بالعربية: وجدت الشرطة جثة امرأة بدوية قرب قرية منزوعة الاعتراف

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות