מוחמד חטיב
מוחמד חטיב

للمقالة بالعربية: نحن أبناء الله، وأنتم العرب عبيدنا

כידוע עונת מסיק הזיתים כאן, ופלסטינים רבים עושים את דרכם מדי יום לאדמותיהם על מנת לקצור את פירות עמלם המתמשך. בשביל רבים מהם עונת המסיק אינה אך ורק פרנסה, אלא חיבור לאדמתם, מורשתם וזהותם הפלסטינית הלאומית. אך בשל מגפת הקורונה שנחתה עלינו, המשבר הכלכלי ברחבי העולם, הסלמת צעדי הכיבוש ואלימות המתנחלים, הסבל כפול והתפוקה מועטה.

בעבורי עונת המסיק הינה עונה מיוחדת וחשובה, הרי היא גם עונת לידתי. אני זוכר היטב את אמי לוקחת אותי ואת אחיי אתה למסיק, לא זכור לי שעבדנו להפך זכור לי בעיקר ששיחקנו ושרנו שירי "דלעונא" עממיים. מאז עברו עונות מסיק רבות, חלקות האדמה הצטמקו לאין שיעור, בעיקר בגלל התרחבות ההתנחלויות מסביב לכפר "בלעין" וכמובן בגלל ההגבלות הצבאיות למיניהן. כיום, כשאני מסתכל אחורה צער רב מציף אותי, מפני שאיני יכול לקחת את ילדיי לבקר באדמות משפחתי. אדמות משפחתי הפכו למקור עצב וכאב לי ולילדיי, הרי עליהן הוקמה ההתנחלות "מודיעין עילית".

אני בן 46 כיום, נולדתי תחת הכיבוש וכמו רבים מבני דורי אינני מכיר מציאות אחרת. אך למרות מציאות זו חשוב לזכור ולהזכיר, שאנחנו כפלסטינים עדיין נאחזים באדמותינו בכל כוחנו. עיקרון זה גם עמד מאחורי השקת קמפיין "פזעה-Fazaa", אשר מטרתו לסייע ולהגן על חקלאים פלסטינים מפני אלימותם של המתנחלים. הקמפיין החזיר לחקלאים הפלסטינים את התקווה שאבדה, הרי בזכות המתנדבים הבינלאומיים הרבים שמגיעים לרמאללה, שכם וחברון אנו מרגישים מוגנים מפני כוחות הכיבוש והמתנחלים. הקמפיין שם בראש מעייניו את בטחונם של החקלאים הפלסטינים. אנו כחקלאים פלסטינים מכריזים בזאת שלא ניכנע לסטטוס קוו הקיים, ולא נאפשר למתנחלים לשלול מאתנו את הזכות לעבד את אדמותינו. רק במהלך השבוע האחרון תעדנו כ-15 מקרי אלימות, שמתנחלים יזמו החל ממכות ופציעות וכלה בגניבת יבול ושריפת עצים.

תוקפנות המתנחלים בתמיכת ממשלת הימין הנוכחית, נמשכת. לפני מספר ימים, ובמהלך פעילות מתנדבי קמפיין "פזעה-Fazaa" בכפר "בורקה" באזור רמאללה, קבוצת מתנחלים הסתערה על המקום והטיחה בנו:" לכו מכאן, אנחנו לא רוצים אתכם כאן." אני חייב לציין שהסצנה הייתה מפחידה מאוד, אבל עמדנו יחד איתנים על מנת להגן על החקלאים הפלסטינים חסרי הישע. בתור אחד שנכח במקום פניתי אליהם ושאלתי:" למה שנעזוב? זו אדמתנו ומולדתנו". אחד מהם השיב לי: "לא, זו אדמותינו ומולדותינו", עניתי לו בחזרה:" באיזה זכות אתה דורש שנעזוב?", והוא  ענה לי שוב :" אנחנו בני האל, ואתם הערבים העבדים שלנו", ואז הוא תקף אותי.

ערוץ N12 הישראלי תיעד את תקיפתי ואת תקיפתו של אוהד חמו ע"י אותם מתנחלים. בעודי מקשיב לצלילי האמבולנס בדרכי לבית החולים, שאלתי את עצמי, מה רצונם של המתנחלים האלה? ולמה חיינו כפלסטינים נראים כפי שהם נראים? ומתי תבין החברה הישראלית, כי זכותנו להיות עם חופשי על אדמתנו? מתי יסתיים הסיוט הזה?

מה שקורה עכשיו הוא לא רק השחתת עצי זית מכוונת, אלא גם חבלה משמעותית בסיכויי השלום. המציאות היומיומית האלימה בה אנו חיים, הופכת את השלום לרעיון בלתי אפשרי. תוקפנות זו לא תשא שום פרי, ולכן על החברה הישראלית כולה מוטלת האחריות להפסיקה. ואף עליה, להודות כי 72 שנות התעללות ועקירה לא ימחקו את הזהות הפלסטינית. לא יהיה כאן שלום בטוח ובר קיימא, אם החברה הישראלית בכללותה לא תכיר בזכותו של העם הפלסטיני לחופש ולהגדרה עצמית. 

הכותב עו"ד ופעיל זכויות אדם

للمقالة بالعربية: نحن أبناء الله، وأنتم العرب عبيدنا

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ