האלימות, היא בעיית הערבים?

חסין אלע'ול

للمقالة بالعربية: العنف، مشكلة العرب؟

מזה יותר משני עשורים מתמודדים האזרחים הערבים עם סכנה מיידית שמאיימת להרוס את מרקם חברתם. כן, האלימות הגואה שהפכה בשנים האחרונות לטרגדיה כמעט יומיומית ביישובים הערביים. אלימות זו הובילה עד כה למותם של עשרות אזרחים ערביים במהלך שנה הזו, שלא לדבר על השנים שחלפו. עם קורבנותיה נמנים גברים, נשים ולצערנו גם צעירים. חלקם היה בזמן ובמקום הלא נכון בעת ביצוע רצח, ועל כן נרצח בשוגג. אלימות זו לא פוסחת לא על יישובי הצפון ולא על יישובי הדרום הערביים, היא בכל מקום. כמעט כל אזרח ערבי ממוצע שואל את עצמו, מתי יגיע תורו? 

אין שום סיכוי לסיים את מעגל האלימות הזה, מכיוון שגורמיו לא ייעלמו בין יום ולילה. עוד בעיניי, אין סיכוי למגר מגיפה זו בלי שילובם של כל הכוחות המעורבים, משמע החברה הערבית, המשטרה והרשויות הרלוונטיות. קל מאוד להטיל את ההאשמה והאחריות אך ורק על החברה הערבית, יחד עם עם זאת יש לרשויות הממשלתיות תפקיד מרכזי וחובתן למלאו על מנת למגר את התופעה. על פי דיווח שפורסם לפני כשבועיים בעיתון הארץ, המשטרה הצליחה לפענח רק 5% מהרציחות בחברה הערבית, לעומת 50% בחברה הישראלית. כאשר הקורבן יהודי וקיים "חשד" שהרוצח ערבי, המשטרה ממהרת להקים מחסומים ומשלחת לאוויר את מסוקיה על מנת לעצור את החשוד במעשה. אך כשהקורבנות הם אזרחי המדינה הערבים, המשטרה לא עושה את אשר מוטל עליה על מנת לפתור תעלומות הרצח הללו.

 דיווחים רבים מצביעים על כך שאחת מסיבות הרצח המרכזיות היא ההידרדרות הכלכלית, שאילצה אזרחים ערבים רבים להיעזר בכלכלת השוק השחור. משמע לקחת הלוואות כספיות בריבית גבוהה, מבלי שיוכלו להחזירם לאחר מכן. 

המלווים מצדם משתמשים באלימות על מנת לאסוף את כספם בחזרה, והתוצאות כמובן הרסניות. לתופעה זו מתלווה עוד תופעה לא פחות מסוכנת, והיא תופעת הטלת "דמי חסות" בכוח על עסקים מקומיים ע"י ארגוני פשע למיניהם. ושוב מי שמתנגד משלם מחיר גבוהה. התופעה נפוצה מאוד בהחברה הערבית, והמשטרה מודעת לקיומה ועדיין אינה נוקטת בשום אמצעי פרקטי על מנת להגן על בעלי העסקים ולשים קץ לפעילותן של כנופיות אלו שעושות את אשר עולה על רוחן.

ברור לכולנו שהגורם הכלכלי משחק תפקיד מרכזי בתדלוק מעשי האלימות שמסכנים את חיי הציבור הערבי הרחב, ויוצרים אווירה של פחד וחוסר ביטחון. סוגיות אלה מחייבת בדק בית פנימי ומעמיק, על מנת להבין את תפקידן בליבויי האלימות וגם על מנת לצמצם את תרומתן להמשך התופעה. ולכן על מנהיגי החברה הערבית כולל המפלגות הערביות, ארגוני החברה האזרחית וגם המסגרות החינוכיות לפעול לקידום שיח סובלני. כמו כן עליהם, לפעול להעלאת המודעות לתופעה בבתי ספר ובמקומות פולחן במטרה לשים קץ לתופעה. אבל במקביל, על הממשלה גם לטפל באלימות זו דרך אמצעים אלטרנטיביים תוך שינוי מדיניותה וגישתה כלפי התופעה. הממשלה מינתה פרויקטור לטיפול בקורונה, על כן מן הראוי גם שתמנה פרויקטור לטיפול באלימות בחברה הערבית. 

יש צורך בהקצאת משאבים רבים על מנת לשפר את חיי האזרחים הערבים ולמגר את הפשע, במיוחד משאבים לאיסוף כלי נשק. הממשלה מבזבזת הון עתק על מבצעי הריסת בתיהם של האזרחים הערביים במדינה, במיוחד באזור הדרום. היא אף הקימה יחידת משטרתית מיוחדת בשם "יחידת יואב", שתפקידה העיקרי הבטחת ביצוע ההריסות. אני תוהה, מה היה קורה אילו המדינה הייתה משקיעה סכומים אלה בקידום החברה הערבית ויישוביה. כולם היו מרווחים!

המדינה חייבת להבין כי האלימות גובה מחיר כבד מאוד, כוונתי לחייהם של עשרות אזרחים ערבים והיא אינה עניין ערבי פנימי. אלא להפך, היא בבחינת משבר שעשוי להטיל את אימתו גם על החברה הישראלית. לסיכום, שלומם של האזרחים הערבים במדינה זו חייב להיות בראש מעייניה של מדינה ששואפת לשים קץ לגזענות ולאפלייה ולשלב את אזרחיה באשר הם בכלכלתה.

הכותב הוא מרצה באוניברסיטה הפתוחה ומתרגם

للمقالة بالعربية: العنف، مشكلة العرب؟

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות