המצלמות תפסו את הכל, חוץ מרגע הרצח

רות לוין-חן ועולא נג'מי יוסף

للمقالة بالعربية: التقطت الكامرات كل شيئ، عدا جريمة القتل

נתחיל בעובדות. ב-18 לספטמבר בשנה זו אירע רצח כפול במועדון בנצרת. שני אנשים נורו למוות – ניזאר זטמה, שעבד כסדרן במועדון, ומוחמד ג'ברין. על כך אין מחלוקת. אין מחלוקת גם על כך שלרצח קדמה קטטה שכללה ירי, על רקע הרחקת אחד הבליינים מהמועדון. אותו אדם שהורחק הזעיק את אחיו מאום אל-פחם ושב יחד אתו למועדון כשהוא יורה באקדח בתוך חלל המועדון העמוס. מצלמות המועדון תיעדו את הירי הפרוע, אבל מצער לומר הן תפסו כמעט הכל חוץ מאת רגע הרצח עצמו.

עובדה נוספת שצריך לציין, היא שפרקליטות מחוז צפון הגישה כתב אישום נגד מחמוד ג'ברין - בן ה-30 מאום אל-פחם - אחיו של מוחמד ג'ברין שנרצח במהלך האירוע. המצלמות תיעדו את מחמוד יורה באקדחו באותו לילה, ועל כן הוא מואשם בביצוע ירי בתוך המועדון הגדוש בליינים. כתב האישום כולל סעיפים כגון נשיאה והובלת נשק, ניסיון לחבל בכוונה מחמירה, ירי בשטח בנוי ושיבוש הליכי חקירה. עם זאת, כתב האישום של מחמוד, לא כולל אישום בהריגתם של ניזאר ושל מוחמד. וממילא, כידוע לנו, הרשעה בסעיפים של נשיאת נשק ושימוש בו – מובילה כמעט תמיד לעונשים קלים.

לכאורה, נראה שתיעוד הירי בין כותלי המועדון אמור היה לאפשר הגשת כתב אישום שיכלול גם סעיפי הריגה. אלא שמבחינה חוקית, התיעוד הזה לא עומד ברף הראיות הנדרש. ועל כן, צריך עדותו של עד ראייה שנכח במקום, ראיות פורנזיות–מדעיות שיקשרו את היורה עם מותם של ניזאר ושל מוחמד.

מקרה זה טומן בחובו את הטרגדיה של מרבית מקרי הרצח בחברה הערבית בשנים האחרונות. זו טרגדיה שסיבותיה רבות ועמוקות ובראשן – היעדר האמון במשטרה ובמערכת המשפט. הריגתם של ניזאר זטמה ושל מוחמד ג'ברין הינה חוליה נוספת בשרשרת מקרי רצח, שבהם היה ברור לכולם מי הרוצח, ומהו הרקע לאותו רצח. אך לצערנו גם במקרה זה, אין בידי המשטרה מספיק ראיות להוכחת זאת.

יכול להיות שמשטרת ישראל עשתה את כל אשר ביכולתה לאסוף ראיות שיוכיחו את אשמתו של הרוצח. הפרקליטות מצידה, עשויה לומר כי כתב האישום חייב להסתמך על ראיות מוצקות שנאספו ע"י המשטרה. כך או כך, בשורה התחתונה, אנחנו עדות לכתב אישום חיוור ובלתי מספק.

אבל גם החברה הערבית משחקת תפקיד חשוב ומרכזי במקרים אלה. הרי, עדות ראייה יכולה לעשות את כל ההבדל. אבל, מי יסכים להעיד כאשר המחירים שהוא עלול לשלם יהיו כבדים מנשוא? ניכור מצד החברה הערבית במקרה הטוב, איומים ורצח במקרה הרע. גם רצח של עדים בחברה הערבית, כפי שמוכיח ניסיון העבר, בדרך כלל לא מפוענח, ואף מחזק את תחושת חוסר האמון במוסדות האכיפה והמשפט. חוסר האמון במשטרה מאחד את הקורבנות ואת המקרבנים – שני הצדדים מודעים לאוזלת ידה ולפחד של עדים לספר את שראו, בעוד העבריינים מצדם – בונים על זה.

כך, כל פעם מחדש, עבריינים זוכים ללגיטימציה לעשות את אשר העולה על רוחם מבלי לתת על כך את הדין. אבל, במקביל האזרחיות והאזרחים הערבים ששגרת חייהם הפכה כבר מזמן לשגרת חירום מתמדת, ממשיכים לשלם את המחיר. מצער לומר, אם זו הייתה תוצאת אירוע מתועד חלקית ע"י מצלמות – למה אפשר לצפות במקרים אחרים?

מעגל זה חייב להישבר. על המשטרה להפנים את חשיבות ההגנה על עדים בחברה הערבית. כמו כן עליה, לעשות הכל כדי לעודד אותם להעיד מבלי לסכן את ביטחונם. זאת, במקביל להשקעת מאמצים כבירים מצדה להשגת כל ראיה אפשרית, ומאמץ בלתי מתפשר מצדה של הפרקליטות להרשעת הרוצחים. 

בנוסף, הטיפול הרחב וההוליסטי בגורמי האלימות והפשיעה בחברה הערבית אינו סובל עוד דיחוי, ובפרט – המאבק בהחרמת הנשק החם. זמינות הנשק תוסיף להפוך סכסוכים רגילים לזירות רצח, ואת המשפחות לשכולות. רק מאמצים אמיתיים בהם משתלבת מערכת האכיפה והמשפט, יאפשרו שיתוף פעולה מצדם של האזרחיות והאזרחים הערבים אשר בתורם יובילו להרשעת הרוצחים. אז אולי, נראה ניצני הבנה מצדם של מוסדות המדינה, כי דמם של האזרחיות והאזרחים הערבים אינו הפקר.

הכותבות הן מנהלות מיזם קהילות בטוחות בעמותת יוזמות אברהם

للمقالة بالعربية: التقطت الكامرات كل شيئ، عدا جريمة القتل

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות