ג'דיר האני
ג'דיר האני

للمقالة بالعربية: أسيكون عام 2021، عاما منصفا للنساء؟

ב-30 לאוקטובר ציינו ברחבי העולם-20 שנה להחלטת מספר-1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, שחייבה את כל המדינות החברות באו"ם להשיג שוויון מגדרי בכל מוקדי קבלת ההחלטות, להגן על נשים מפני כל סוגי האלימות ולשלב נשים מאוכלוסיות שונות בפורומים לקידום שלום וביטחון. במהלך שנה זו נרצחו-22 נשים רובן היו נשים ערביות, כל אחת מהן הייתה עולם ומלואו. הנתונים מצביעים על כך, ששליש מהן הגישו בעבר תלונה במשטרה, אבל כאשר השופטים, השוטרים ולרוב מנהלי המחלקות לשירותים חברתיים- סוציאליים הם גברים, למה אפשר לצפות? עוד, אני חייבת לתהות מי גיבה את הרוצח של ופאא עבאהרה שהסתובב חופשי כשלושה שבועות ליד ביתה? מי הביא לו אוכל? איפה החליף בגדים? בהגיעו לבית המשפט הוא אמר בפה מלא הייתי ליד הבית, האיש ידע היטב מה הוא עושה!

בחודש שעבר אושרה בקריאה ראשונה הצעת החוק שהביאה ח"כ עאידה תומא סלימאן, אותה הצעה מחייבת גברים אלימים לקבל טיפול. השבוע גם עברה הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בקריאה שלישית. ראיתי את לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל ואמה, לרגע מאושרות. מיכל נרצחה ע"י בעלה, לעיני בתה שהייתה אז בקושי בת שנה, חוק זה ימנע מאביה שרצח את אמה לקבל אפוטרופסות על חייה. אבל מה שחשוב כאן, שחוק זה תכף גם למקרי אונס ומעשי סדום.

אני שואלת את עצמי היום איך שני חוקים אלה - בתקווה שהחוק הראשון יעבור גם בקריאה שלישית - יכולים להשפיע על מציאות חיי נשים שחוות אלימות? כמה זה באמת ישפיע על חייהן של נשים ערביות, שממילא חוות לחץ חברתי ומתבקשות להמשיך לשמור על התא המשפחתי בכל מחיר, להאמין שגברים אלימים משתנים, לשאת על כתפיהן את אחריות השינוי הזה ולחיות תחת איום תמידי מצד משפחותיהן?  אבל שוב האם החקיקה הזו תגרום לנשים ערביות להתלונן? ואם כן יתלוננו, מי יגן עליהן אחרי שהבעל או האבא ישתחררו? האם המשטרה תאכוף חוקים אלה גם בחברה הערבית?

בשנה האחרונה חלה עליה משמעותית באלימות נגד נשים ובאלימות במשפחה, שלא לדבר על האלימות הכלכלית. כאשר נשים רבות נאלצות לחיות עם בני זוג אלימים, מפני שהן תלויות בהם כלכלית. אני תוהה ושואלת האם שני החוקים האלה, ינצחו את הכוחות והתכתיבים החברתיים הפטריארכליים? 

ושוב על מנת לאכוף חוקים אלה, חובה גם להקצות תקציבים מפני שהעברת חוקים אינה מספיקה כרגע. ועל כן, צריך להעביר לאלתר תקציבים לרשויות ולמוסדות אכיפת חוקים אלה, על מנת לטפל בגברים האלימים. הרי היינו עדים למחדל הממשלתי, בו הממשלה לא העבירה את מלוא התקציבים הנדרשים לתכנית הלאומית למניעת אלימות נגד נשים, ובהתאם נשים המשיכו להירצח. וכרגע לא כל כך מעניין כמה הפגנות נארגן או כמה עצומות נחתום, אלא מה שמעניין כאן כמה נשים ימונו לעמדות מפתח במערך המשפטי- חברתי על מנת לשנות את מציאות חיי כלל הנשים.

היינו עדות במהלך שנה זו, איך ללא בושה מנע אחד השופטים את פרסום שמו של גבר אלים ממצפה רמון שניסה לרצוח את אשתו בעת שהחזיקה בידיה את בתם! השופט נענה לבקשת אותו גבר מחשש לפגיעה במוניטין שלו, ומה עם הפגיעה בחיי אשתו? שופט אחר פסק עבודות שירות, על מורה שהטריד מינית אחת מתלמידותיו, שלא לדבר על הפרקליט המועמד למשרת פרקליט המדינה שהודה בעצמו שהטריד נשים! איזה מסר המדינה ורשויות החוק מעבירות לגברים האלימים וגם לנו כנשים?

עמותת אתך-מעכי בשיתוף ארגוני חברה אזרחית רבים, יזמה לאחרונה מספר אירועים וירטואליים מגוונים, והמסקנה אליה הגיעו כל הארגונים השותפים הייתה אחת. שכל עוד נשים נעדרות ממוקדי כוח, הן לעולם לא יהיו בטוחות והמציאות לא תשתנה. כדי שהשנה הבאה תהיה שנת צדק עבור נשים, כולנו חייבות וחייבים לפעול ולהפעיל לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות על מנת שימנו נשים בעמדות מפתח. 

הכותבת חברת צוות 1325 עמותת אתך מעכי, חברת צוות היגוי נשים עושות שלום, המטה הפמיניסטי ועמותת מען פורום נשים ערביות בנגב

للمقالة بالعربية: أسيكون عام 2021، عاما منصفا للنساء؟

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ