חארטה, שום טיפול לא ימנע את הרצח הבא

הפגנה בעראבה בעקבות רצח ופאא עבאהרה, בחודש שעבר
שירין פלאח סעב
שירין פלאח סעב

للمقالة بالعربية: كلام فارغ، لن يمنع العلاج جريمة القتل القادمة 

גבר כבן 34 נורה בקלנסווה מצבו בינוני, גבר כבן 35 נורה בבאקה אל-גרביה מצבו קשה, צעיר בן 22 מכפר מנדא נעצר בחשד שדקר פועל באתר בניה ליד טירת הכרמל, הרוג ופצוע בינוני בכפר ריינה, בן 61 מחיפה תקף את שכנו שהעיר לו על גיזום עצים ואיים לרצוח אותו, בן 20 מת"א חשוד שאיים בסכין על שכנתו וגרם נזק לדלתה באמצעות פטיש. אלה לא אירועים שהמצאתי. אלו רק חלק מאירועי האלימות שהתרחשו בין ה-17-19 לדצמבר בשנה זו.

אירועי האלימות האלה התרחשו בצל הצעת החוק שיזמה ח"כ עאידה תומא מהמשותפת, באמצעות הצעה זו ביקשה סולימאן להפנות גברים אלימים לטיפול. אני לא יודעת אם לצחוק לבכות בעקבות הצעת חוק זו. אבל בהחלט אפשר לומר שתופעת האלימות בחברה הישראלית ובפרט בחברה הערבית יצאה מכלל שליטה ואני לא בטוחה שהטיפול בגברים, אכן יפחית את מקרי האלימות.

חשוב לציין כי לפני שבועיים בערך התקבלה עוד החלטה ממשלתית שדנה באותו נושא, אותה הוביל השר איציק שמולי. אחד מסעיפיה המרכזיים של אותה החלטה, אכן שם את הדגש על הטיפול בגברים אלימים, בהצעה נטען כי מתן טיפול מקצועי ראוי יימנע הרצח הבא!

והשאלה שעולה, היא כזאת האם אכן ניתן למנוע את הרצח הבא? וכיצד מזהים גברים שחייבים טיפול לפני מעשה האלימות ולא רק אחריו? האירועים שהבאתי לעיל מצביעים על כך שאלימות עלולה להתרחש בכל מצב נתון, ולא רק כלפי נשים. זה עלול לקרות לשכן, ברחוב, במוסך וגם במקום העבודה. כך שאין לחזות מראש מתי תופעל אלימות כלפי הזולת, כמו כן הקורבן לא יהיה בהכרח אישה. אבל השאלה הקשה, היא האם הגברים יפנו לטיפול מרצונם החופשי? או שיעברו אותו בעל כורחם כאשר הם לא מבינים את נחיצותו.

לדעתי, ההנחה שטיפול נקודתי בגברים, יפתור את הבעיה הינה הנחה שגויה מלכתחילה. הרי האלימות הינה סוגייה חברתית חוצה תרבויות. ואנו חייבים להודות בצדדיה האלימים של החברה, אשר "מקדשת" את האלימות כתכונה גברית נעלה ומרכזית בכינון הגבריות. כך שהטיפול הנקודתי בגברים אלימים, לא ימגר את האלימות

מכאן אני שואלת האם זה נכון, להטיל את האחריות המלאה על כתפיהם של הגברים בלבד? והאם לקיחת אחריות אינדיבידואלית של התוקף תמגר תופעה חברתית זו? התשובה שלילית בעיני, ניתוק התופעה מההקשרים התרבותיים-חברתיים יעיב על טיפול נאות בה, היות והאלימות הינה ביטוי לערכים חברתיים פטריארכליים עמוקים ורחבים יותר.

בנוסף, תכניות אלו משאירות את אותם גברים ללא מענה אמתי לצרכיהם, היות ואין מעקב מחקרי מספק ליעילותן של תכניות טיפול אלו. דו"ח שדולת הנשים בישראל אשר פורסם באוקטובר-2020, מצביע על מחדלים רבים באיסוף מידע מהימן בזמן אמת אודות הגברים שעברו טיפולים וגם אודות מקצועיותם של אותם טיפולים. למעשה, הטלת האחריות על הגברים בלבד אינה הוגנת בעיניי, והטיפול בתופעת האלימות אמור לעבור דרך מדיניות על ובאמצעות תכלול כל הגורמים הממשלתיים והאזרחיים שפועלים באותו שדה.

ובינתיים אני נשארת עם הרבה שאלות ביחס לסוגיית האלימות, ואין לי תשובה לשאלה כיצד ניתן להילחם באלימות על גווניה כולל רצח נשים, גברים, דקירות, איומים, קטטות ועוד. הרי זה מתחיל במילים ונגמר במעשים. ואולי הגיע הזמן להשקיע יותר מאמצים בחינוך לשוויון מגדרי, סובלני ומקבל. ואולי גם הגיע הזמן שנסרב לקבל סטריאוטיפים מיושנים שממשיכים להגדיר את מהותה של הנשיות והגבריות. ואולי הממשלה אינה האחראית היחידה למיגור התופעה, כי פתרון הבעיה באחריות של כולנו.

הכותבת היא אמא לשתי בנות ודוקטורנטית באוניברסיטת חיפה

للمقالة بالعربية: كلام فارغ، لن يمنع العلاج جريمة القتل القادمة 

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות