רינה מצליח, אני לא עובדת בשבילך

קורונה
סמאח בסול
סמאח בסול

للمقالة بالعربية: رينا مَتسلياح، أنا لا أعمل عندكِ

במוצאי שבת, בשבוע שעבר ישבתי בסלון אמי (היא בת 71) אנחנו צופות יחד ב "פגוש את העיתונות" בהנחיית רינה מצליח בערוץ 12. בדרך כלל אני מתרגמת עבור אמי 70% מהתוכן שנאמר בתוכניות החדשות, כי שליטתה בעברית אינה מלאה. ובעידן הקורונה חשוב לה במיוחד להבין כל מילה ומילה כיוון שהיא משתייכת לקבוצת סיכון, ומהדורת החדשות בערבית בערוץ הרשמי, אינה מספקת מידע מקיף באותה מידה שמספקות מהדורות החדשות בעברית.

בתחילת התוכנית אמי שומעת מלים כגון  – "החברה הערבית" ו"אום אלפחם" שמושכות את תשומת ליבה, היא מבינה שזה חשוב מפני שמדברים עלינו כחברה ערבית. באותה תוכנית מופיעה פרופ' ניהאיה דאוד, מרצה ומומחית לבריאות הציבור, שהתברר אחר כך ולמרות מומחיותה הובאה לאולפן על תקן מומחית לענייני ערבים בלבד!

במהלך הריאיון פרופ' דאוד מסבירה שהאזרחים הערבים לא מגיעים לקבל חיסונים, כי המידע שאמור לעודד אותם לעשות זאת אינו נגיש להם. ואף עובר ברובו דרך המדיות החדשות שאינן רלוונטיות עבור אוכלוסיית היעד בני ה-60+. וכאן – להפתעתי – עונה לה המגישה רינה מצליח: "אבל יש להם ילדים!" 

משפט זה הקפיץ אותי, משום שהטיל עליי את האחריות שמשרד ממשלתי חייב למלא. אבל באותה נשימה, ובזמן שמצליח פולטת תגובה אירונית למדיי מילאתי בעצמי את תפקיד המתרגמת - מנגישת - המידע לאמי. ושוב עולה השאלה למה מגישת תוכנית חדשות, עיתונאית ותיקה, מגינה על כישלונותיו ההולכים ומצטברים של משרד הבריאות בתחום ההסברה בערבית לאורך השנים, וספציפית בעידן הקורונה?

מאז פרוץ המגפה ועד לרגע זה, הציבור הערבי בישראל הופקר וממשיך להיות מודר מהשיח הבריאותי על ידי משרדי הממשלה וגופי התקשורת. כמו כן, הוא ממשיך לסבול מאפליה ברורה בהנגשת מידע בשפת אמו. בדוח קצר שכתבתי עבור עמותת "חמלה" - שחוקרת את המדיות החדשות - גיליתי שבדף הפייסבוק ובאתר האינטרנט הרשמיים של משרד הבריאות יש פי-3 פרסומים בעברית לעומת פרסומים בערבית. כאשר איכות המידע בערבית אינה תואמת את חומרת התפשטות המגפה בארץ, אותו מידע מתבסס בעיקר על המלצות לא מקצועיות של כדורגלנים ואנשי דת שמבקשים מהציבור הערבי לשמור על הכללים בכדי למנוע הידבקויות. חוות דעת מקצועיות של רופאים, מגיעות רק מאוחר יותר. בנוסף, מספר לא מועט של טקסטים באתר משרד הבריאות נכתבו בערבית לא תקינה. משרד הבריאות ואמצעי התקשורת מזניחים את ההסברה המכוונת לחברה הערבית, ולאחר מכן ממשיכים ותוקפים בביקורת חריפה את "המגזר" ומאשימים אותו בחוסר אחריות ומשמעת.

כאשת תקשורת ופעילה חברתית, וכאזרחית שנמאס לה שמתייחסים אליה כשחקן קבע בליגה ב', הייתי מצפה לשמוע מרינה מצליח ומהתקשורת בכלל, שאלות הקשורות להגינות ולרמת המקצועיות של משרדי הממשלה למיניהם, כלפי החברה הערבית בתקופת המגפה. הייתי רוצה לקבל תשובות ומידע על טיב ההסברה, על אחוזי הבדיקות, על הנגשת הבדיקות לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים ולתושבי ירושלים המזרחית. מצליח חרגה מתפקידה כעיתונאית ברגע שהפנתה אצבע מאשימה לצעירים הערבים "גסי הרוח", שלא מתרגמים עבור הוריהם הקשישים את הודעות משרד הבריאות. זה היה הדבר האחרון שהייתה אמורה לעשות כעיתונאית. מלאכת התרגום אינה מתפקידם, של הילדים אלא של המדינה. 

יומיים אחרי שידור התוכנית, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על רמת השליטה בשפה העברית בחברה הערבית: רק-32% מהערבים שולטים בשפה ברמה טובה מאוד, ואילו-43% שולטים בה ברמה בינונית, חלשה או כלל לא. אמי אם כך, היא פשוט חלק מהחוליה החלשה שהסטטיסטיקה מצביעה עליה, ואילו אני בתה בעלת תואר ראשון בלשון עברית, מאחורי עומדות שנות קריאה וכתיבה רבות, נפלתי באחוז הסטטיסטיקה ששולט היטב בעברית. כן למזלי, אני בפלח האוכלוסייה שיכול לקרוא ולדעת את זכויותיו, ואחר כך גם לצאת להיאבק כדי לקבלם.

הקורונה עדיין אתנו ובעולם מתפשטות מוטציות חדשות של הנגיף, ואין לדעת מתי כאוס זה ייגמר. לנוכח זאת, חובתם של משרדי הממשלה לראות בנו אזרחים שווים ולענות על צרכינו כחברה. בראש ובראשונה, לפנות אלינו בשפה שכולנו מבינים, משמע בשפתנו. כמו כן על התקשורת, שהעמידה אותנו על דוכן הנאשמים, לשאול שאלות עמוקות ומקצועיות על מנת לגלות את שורשי בעיית אחוזי התחלואה הגבוהים ואחוז המתחסנים הנמוך בקרב האזרחים הערבים.

הכותבת היא דוברת החברה הערבית באגודה לזכויות האזרח 

للمقالة بالعربية: رينا مَتسلياح، أنا لا أعمل عندكِ

הצטרפות לקבוצת הפייסבוק של המדור

תגובות