אמנון הררי
אמנון הררי

היום ביומית: משחק הפוקר בין נתניהו לגנץ מעלה את התהיה - האם נתניהו הצליח להכות ביריבו יותר מדי? ההומלסים החדשים הם כבר לא נרקומנים או חסרי מזל מהשוליים, מה באמת עושה מירי רגב כל היום, ואיך אפשר להתנתק מהוט בהצלחה? 

נתניהו בבית החולים שערי צדק, בשבוע שעברצילום: אמיל סלמן

האיש שהצליח יותר מדי

בהתחשב במצבו המשפטי המורכב, במשבר הקורונה, במצוקה הכלכלית ובעובדה שגם את האג'נדה המדינית שלו הוא לא הצליח ליישם, ההתנהלות הפוליטית של בנימין נתניהו במשחק הפוקר מול בני גנץ בשנתיים האחרונות מרשימה במיוחד. הוא הצליח למרות המשפט לכפות תיקו בבחירות האחרונות, הצליח לסכל הקמת ממשלה חלופית לו על ידי השחרת שיתוף הפעולה עם הרשימה המשותפת, הצליח לפרק את כחול לבן ולהוריד את בני גנץ מהובלת 33 מנדטים בכנסת ל-8-12 בסקרים, והצליח לגרום למי שהוא היריב החזק ביותר מספרית שקם לו מאז אריאל שרון לקבל את מרותו כראש הממשלה, למרות התחייבותו של גנץ לא לשבת איתו. בימים אלה, כך נראה, נתניהו מגלה שאולי הצליח יותר מדי בריסוק תדמיתו וכוחו של גנץ. 

מצבו של גנץ כל כך רע, שכבר לא ברור איזו חלופה גרועה יותר עבורו. אם יתפשר בעניין התקציב - מובן מאליו שנתניהו יפרק את הממשלה בראשית השנה הבאה, או לכל הפחות יבין שהשותף שלו נוח לרמיסה ולא יתעקש להיכנס לבלפור בשום מועד. אם יתעקש על התקציב - הוא עלול להיגרר לבחירות, ושם, לפי הסקרים, הוא יוכה קשות. בכל סיטואציה גנץ מפסיד, ועל כן, באותה המידה, כבר אין לו מה להפסיד. למה שלא אתמוך באמת בחקיקה שתמנע מנתניהו לכהן, אומר ודאי גנץ לעצמו, קלוש הניסיון הזה ככל שיהיה

משחק הצ'יקן המרתק שמתנהל בין נתניהו לגנץ בשבועות האחרונים לא הגיע להכרעה, נכון לכתיבת שורות אלה, למרות הסימנים מאמש על הקפאת ההליכים. אם אתמול בערב נתניהו עוד אותת שהוא מתכוון לתמוך ביוזמת האוזר והנדל לדחות את ההכרעה על התקציב בשלושה חודשים נוספים, היום, כשגנץ דרש ממנו את התמיכה הזאת במזומן - הוא שוב היסס, וחזר לדרוש תקציב תלת-חודשי. מחד, נתניהו רוצה בחירות כדי להיפטר מהסרח העודף בדמות כחול לבן, מההתחייבות שאין בכוונתו לממש, משר המשפטים הלעומתי ניסנקורן ולהעביר חקיקה שתפסיק את משפטו. מאידך, גם אם הסקרים מחמיאים, הוא יודע שבמצב השברירי שבו ישראל נמצאת, וכשההתנגדות נגדו ברחובות ישראל עזה, הכל יכול לקרות. הוא עוד עלול להפסיד, והפעם באמת. בשלב הנוכחי של משחק הפוקר הזה, נתניהו מנסה לזהות את הכיוון הנכון לתקוף ולהכניע סופית את יריבו. אבל דווקא כעת, כשרוב מוחלט מהצ'יפים אצלו, נתניהו בבעיה. כשהיריב שלך מחזיק בצ'יפים בודדים, הוא הרי ייכנס אול-אין בכל סיבוב, בתפילה שאולי משהו יצליח לו, ובהבנה שבלאו הכי הסוף קרב. קשה לשחק מול יריב כזה. 

א', בשבוע שעברצילום: מגד גוזני

ההומלסים החדשים מנפצים את המיתוס

מחוץ לכתלי חדר הפוקר האטום בירושלים, מתנהלים להם גם החיים עצמם. שם, על אף קביעתו המדעית של השר צחי הנגבי שמדובר בחרטא, ישראלים רבים מדוכאים, רעבים, או אפילו איבדו את בתיהם. בחיים הבורגנים שרבים מאיתנו הצליחו לאמץ לעצמם, לא צריך להיות שר ללא תיק כדי להניח שאין מצוקת קיום אמיתית בחברה שאנחנו חיים בה, שיש אנשים שמצבם לא כשלנו. הרי רוב מי שבסביבתנו המיידית נמצא פחות-או-יותר במצב דומה לשלנו, לפחות במובן הזה שיש לו קורת גג, יש לו אוכל, גישה לשירות רפואי סביר ולחינוך. כולם "בסדר". מי שמנסה לאמץ לעצמו רגישות וסולידריות חברתית מוצא את הדרך לזכור שהמצוקה הזאת קיימת גם אם היא רחוקה מהעין, אבל קל ליפול לאשליה הנוחה שאין מצוקה. בשגרה, הומלסים שאנחנו נתקלים בהם בלב השכונה השלווה שלנו הם הרגע הנדיר יחסית שבו האשליה הזאת נקטעת. פתאום אנחנו מקבלים את התזכורת לקיומה של מצוקה בפרצוף.

אלא שגם כשזה קורה, האינסטינקט האוטומטי של רבים הוא לבטל אותם ואת מצוקתם - להאשים את בעיות הסמים שלהם, להיגעל מההזנחה שלהם ולברוח לצד השני של המדרכה. אנחנו ממשיכים ללכת, והאשליה משתקמת במהרה. מגפת הקורונה מאיימת על הבועה הזאת. הכתבה המאלפת של לי ירון ובר פלג מגלה את סיפורם של "ההומלסים החדשים" - בני מעמד הביניים לשעבר, שלמראית עין נראים שייכים לחלוטין לאותה אשליה בורגנית, שלא איבדו קשר עם משפחתם וגם לא התמכרו לסמים. הם פשוט חיים בישראל שבה המנהיגות עסוקה במשחק פוקר סוער, והציבור משכנע את עצמו שאין באמת מצוקה, כי הוא לא רואה אותה בעין. בקרוב לא תהיה לו ברירה; בקרוב הוא ימצא אותה קרוב לבית - אם יהיה בין בני המזל ששמרו עליו.

מירי רגב במסיבת עיתונאים של רכבת ישראל בתחנת תל אביב מרכזצילום: עופר וקנין

מה מירי רגב עושה כל היום, ועוד כמה דברים שכדאי לקרוא

לפי ההסכם הקואליציוני, מירי רגב אמורה להפוך לשרת החוץ, כשגנץ יהפוך לראש הממשלה בעוד כשנה. היא ודאי לא משלה את עצמה שזה יקרה, אבל ספק אם היא מסתפקת במשרד התחבורה שבו היא מוצבת כעת. אולי זו הסיבה שלפי אסנת ניר ב-TheMarker היא מבלה את עיקר זמנה שם בהכנות לפריימריז הבאים בליכוד, ולא בקידום פרויקטים בתחום זניח כמו התחבורה. 

סת' רוגן הואשם באנטישמיות, שזו המילה הקבועה שיש לנו ליהודים שמתנגדים למדיניות של ישראל בימים אלה (אם הם גרים בחו"ל. אם הם גרים כאן הם פשוט "אנרכיסטים"). ניב הדס וגילי איזיקוביץ' בפודקאסט התרבות של "הארץ" מסבירים איך הסרט החדש של האנטישמי החדש הוא דווקא היצירה הכי יהודית שנראתה מאז "ינטל".

עוזי דן מסביר למה אימפריית כדורגל כמו יובנטוס מחליטה לקחת הימור ענקי, ולמה כל מי שאוהב כדורגל אמור לשמוח ממנו.

ורגע לפני ההמלצות מה לאכול, מה לשמוע ולאן לטייל - הנה המלצה שתשפר לכם את מצב הרוח יותר מכל דבר טעים, מעניין או מרענן: המלצה פורצת דרך איך להצליח להתנתק מהוט

מה לאכול

ערן לאור מציע לכם לנסות את "דיאלנה", גם אם לצד כמה סימני שאלה. מצד אחד, זו פרנה עם דג מרוקאי בפנים למען השם, מצד שני, הוא כן רואה בזה "פספוס". לשיקולכם

מה לשמוע

לאו דווקא חומר חדש: בן שלו שולח אתכם להקשיב לשירו פחות מהולל - ולא בצדק - של גידי גוב מאלבומו השני

לאן לטייל

לכל מקום שתרצו, לפני ששוב יטילו עלינו סגר, ותצטרכו להעביר את יתרת החופש הגדול של הילדים איתם בבית. וברצינות: הנה 40 אפשרויות טובות כאלה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ